אגרת קב

[תמוז (?) תקע"א]

ברך1 ה' חילם ופועל ידם ירצה2, לרצון להם לפני ה' תמיד3, כה יתן4 וכה יוסיף5 ה'6 לאמץ לבם בגבורים7, ונדיב על נדיבות יקום8, להיות גדול המעשה9 בכל עיר ומנין ותחשב לו לצדקה10.

ועל העושה נאמר צדקתו עומדת לעד11, עומדת לשון נקבה, שמקבל התעוררות לבו הטהור12 מגדול המעשה, אעפי"כ עומדת לעד. פירוש שכל הצדקה והחסד שישראל עושין בעולם הזה מנדבת לבם הטהור, הן הנה חיות13 וקיימות בעולם הזה הגשמי14 עד זמן התחיי', שאז15 הוא זמן גילוי אלקות ואור א"ס ב"ה מבחי' סובב כל עלמין בעולם הזה, וכמ"ש באריכות במכתב דאשתקד16. וצריך להיות כלי ומכון להתלבש בו אור א"ס ב"ה, כמו הגוף לנשמה על דרך משל, כמ"ש הלא כה דברי כאש17, מה אש אינה מאירה בעולם הזה אלא כשנאחזת ומתלבשת בפתילה כו' כמ"ש במ"א18. והגוף והכלי לאורו ית' היא מדת החסד ונדיבת הלב ליתן ולהשפיע חיות למאן דלית ליה כו', כמ"ש בתיקונים19 וכמה גופין תקינת לון ואתקריאו20 בתיקונא דא חסד דרועא ימינא וכל הגוף נכלל בימין וכך אמר הפייט21 לבושו צדקה.

וזהו שארז"ל אין22 הצדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה שנאמר זרעו לכם לצדקה23 קצרו לפי חסד, שהקציר הוא גילוי הזריעה הטמונה בארץ, וכך הוא הצדקה והחסד שישראל עושין בזמן הגלות היא טמונה ונסתרת עד זמן התחיה, שיתלבש ויאיר אור א"ס ב"ה בעולם הזה הגשמי, ואיהו וגרמוהי חד24 הם בחי' הכלים דעשר ספירות דאצילות, וכל שכן וקל וחומר אור א"ס ב"ה הסובב כל עלמין מלמעלה מעלה מבחי' אצילות.

ולפיכך נקראת צדקה לשון נקבה, צדקתו עומדת לעד, שמקבלת הארה מאור א"ס סובב כל עלמין המתלבש בתוכה בעולם הזה הגשמי בזמן התחיה. אבל צדק לפניו יהלך25 הוא לשון זכר, היא מדת החסד המתעוררת בלב האדם מעצמו, על ידי התעוררות אהבת ה' בקריאת שמע ולדבקה בו ולמסור נפשו באחד ובכל מאדך26 כפשוטו27 וכו'. ובאתערותא דלתתא28, וכמים הפנים29 לפנים כן לב אדם העליון כו', אתערותא דלעילא, הוא המשכת אור א"ס ב"ה הסובב כל עלמין למטה מטה בעולם הזה הגשמי בבחי' גילוי בזמן התחיה, כמבואר במכתב דאשתקד באריכות. וזהו לפניו יהלך שמוליך וממשיך פנים העליונים מלמעלה מהאצילות עד עולם העשי'.

וכעת עת לקצר, וכל טוב מהם לא יבצר30, הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם31, כנפש תדרשנו32.


1) נדפסה באגה"ק שבתניא אגרת לב. התאריך תקע"א הוא ע"פ המובא לקמן, "במכתב דאשתקד ... במכתב דאשתקד", שהכוונה לאגרת קא דלעיל – משנת תק"ע.

ואפשר שדרוש פזר נתן לאביונים (הנחות הר"פ ע' נז), מה' תמוז תקע"א, נכתבה כביאור לאגרת זו. ואם כן אפשר שנכתבה בתחלת תמוז תקע"א.

המ"מ ותיקונים לאגרת זו (מלבד המוסגרים בחצאי ריבוע), נעתקו מקונטרס "מראה-מקומות, הגהות והערות קצרות לספר של בינונים" לכ"ק אדמו"ר זי"ע (נמצא בדפוס), ו"לוח התיקון" שבסוף ס' התניא.

2) ברך . . ירצה: ע"ד דברים לג, יא.

3) לרצון . . תמיד: שמות כח, לח "תמיד - ה'".

4) כה יתן: [ע"פ מ"א ה, כה].

5) וכה יוסיף: [ע"פ ש"א ג, יז. יד, מד. יט, יד].

6) יוסיף ה': [ע"פ יהושע כג, ג. דה"א כא, ג].

7) לאמץ לבם בגבורים: ע"ד עמוס ב, טז.

8) ונדיב על נדיבות יקום: ע"ד ישעי' לב, ח.

9) גדול המעשה: ב"ב ט, א.

10) ותחשב לו לצדקה: ע"ד בראשית טו, ו.

11) צדקתו עומדת לעד: תהלים קיב, ט.

12) לבו הטהור: [ע"ד תהלים נא, יב].

13) הנה חיות: [ע"ד שמות א, יט].

14) וקיימות בעוה"ז הגשמי: צ"ע הכונה בזה. ולהעיר מ[תניא] ח"א פל"ז ואילך.

15) שאז כו': כנ"ל [בתניא] ח"א פל"ו. מ'.

16) במכתב דאשתקד: [דלעיל אגרת קא. כן הובא בשיחת ש"פ חיי שרה תשכ"ו מהגהה בתניא ישן. וראה אגרות קודש אדמו"ר זי"ע חכ"ג ע' ת. "מסע ברדיטשוב" ע' 8].

17) הלא כה דברי כאש: ירמי' כג, כט.

18) מה אש כו' כמ"ש במ"א: להעיר מ[תניא] ח"א בסופו וש"נ [להעיר מתו"א ביאור ד"ה וקבל היהודים. לקו"ת אחרי ד"ה כי ביום הזה יכפר].

19) בתיקונים: בהקדמה.

20) לון ואתקריאו: לון כו' ואתקריאו.

21) הפייט: דר"ה ויוהכ"פ.

22) שארז"ל אין: סוכה מט, ב "צדקה".

23) זרעו לכם לצדקה: הושע י, יב.

24) ואיהו וגרמוהי חד: הקדמת תקוני זהר. אגה"ק ריש ס"ך.

25) צדק לפניו יהלך: תהלים פה, יד. אגה"ק ס"ד [לעיל אגרת סה] פי' לפניו יהלך.

26) ובכל מאדך: [דברים ו, ה].

27) מאדך כפשוטו: בכל ממונך. ברכות נד, א. ת"א. תיב"ע [על הפסוק].

28) ובאתערותא דלתתא כו': בענין הצדקה ובאופן אחר: אגה"ק יז [לעיל אגרת קא], כא [אגרת לו].

29) וכמים הפנים: משלי כז, יט. [תניא] ח"א פמ"ו. אגהק כב [לעיל אגרת לה].

30) מהם לא יבצר: ע"ד בראשית יא, ו.

31) הטיבה . . בלבותם: תהלים קכה, ד. אגה"ק סוס"י כד [לעיל אגרת ו].

32) כנפש תדרשנו: [ע"פ איכה ג, כה].


קב) תמוז (?) תקע"א; כללי; מגבית לצדקה