אגרת קג

יום1 ג' פ' נצבים תקע"א

ה' ישפות שלו'2 וחיים טובים לכבוד הרבנים המופלגים מאורות הגדולים המפורסמים יושבי על כסא ההוראה ומורי צדק לעדת ישורון שבק' וילנא, ה' עליהם יחיו3

יצו ה' אתם את הברכה4 ושלום וחיים עד5 העולם6.

פתח דברי יאיר7 אור סליחתם על איחור תשובתי מפני כבוד התורה, כי זה ערך ב' שבועות הייתי בשקלאב8 באסיפת המדינה בעניני הכלל9, ה' ירחם, ובבואי בעש"ק העבר מצאתי מכתבם וקריתי ושניתי ושלשתי10, אבל לא פירשו לי מהו המכשול שמכשילים את הרבים מאנשי קהילתם כו', והרי בכל מדינות אוקריינא ופולין קטן11 ופאדאלייע ורוב מדינות וואלין אוכלים מסכינים מלוטשים. וגם בדובנא רבתי שאינן מאנ"ש כלל וכלל, וכן באוסטרא וקרעמניץ ולוצק ושאר קהלות גדולות שאינן מאנ"ש כלל, וגם באה"ק תובב"א, ורבים מהספרדים. וחלילה להוציא דבת מכשול עון12 על רבבות אלפי ישראל, אשר כל השומע זאת תצילנה אזניו13.

והנה בהיות הרב הגאון מ"הר חיים נ"י אב"ד דק' וואלאזין במדינתנו בשנת תקס"ג14, שמעו מפיו כמה נגידי מדינתנו, שאינן מאנ"ש כלל וכלל, שאמר בשם רבו מובהק הגאון המנוח החסיד ז"ל, שאין שום איסור כלל בשחיטת סכינים מלוטשים עפ"י הדין השנוי בגמרא ופוסקים. רק אם יצא איסור מפיו15 ז"ל אינו אלא משום הרחקה לאנ"ש, כמו שאר הרחקות וגזרות שיצאו כשגגה מלפני השליט16 בשנת תקל"ב17, כעל אפיקורסין ממש שהן מן המורידין18, ושלא להתחתן וכו', והכל עפ"י השמועה מפי אנשים כשרים ונאמנים בעיני כבוד תורתו.

אמנם מי לנו גדול19 משאול בחיר ה'20, אשר הי' דואג אב בית דין של כל ישראל וראש סנהדרין21 נאמן בעיניו כדת של תורה. וגם באמת לא יצא שום דבר כזב ושקר מפי דואג, כמארז"ל שלשה אמרו אמת22 ונטרדו מן העולם, ואחד מהם דואג, רק בהוות לשונו כתער מלוטש עשה רמיה23 שיתאמת לשאול איך שאחימלך הכהן גדול הוא מכחש באמרו שלא ידע כי דוד בורח הוא, בכדי להציל נפשו ממות. וגם אנחנו לא היינו יודעים השגגה שיצאה מלפני השליט שאול המלך ע"ה בזה, לולי שכתב לנו שמואל הנביא24 ספרו25.

ועתה בגלות החל הזה26, אשר אין עוד נביא אתנו ויודע עד מה27, הנה ברבות השנים אחר פטירתו של הגאון החסיד המנוח ז"ל, זכות תורתו עמדה לו ולכל המסתופפים בצלו שלא לשפוך עוד דמים חנם, בהגלות נגלות28 לעיני כל ונודע האמת ונראה בעליל29 שאין בנו שמץ מינות ח"ו ולא שמצא דשמצא. ואי לזאת הותרו השבטים לבא זה בזה30 ומתחתנים עמנו תמיד, וכמו כן נתבטלו שאר הרחקות וגזירות קלות וחמורות דשנת תקל"ב, שהיו בשגגה והעלם דבר מעיני העדה31. ועל זה נאמר שגיאות מי יבין מנסתרות נקני32, ואין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן33 כו'. וגדולה מזו מצינו שגגת הוראה אפילו בסנהדרי גדולה שבלשכת הגזית ושגגת מעשה בז' שבטים שעשו על פיהם34. וכתיב ונסלח לכל עדת בני ישראל כו' כי לכל העם בשגגה35.

ולזאת איני מבין על מה זה יצא הקצף מלפני כבוד תורתם על סכינים מלוטשים משום גזירות תקל"ב, והרי נודע בשערים36 המצוינים37 בהלכה דחרמים יש להם דין נדרים, דנדרי שגגות מותרים38 וגם נדר שהותר מקצתו39 כו'.

וגם מ"ש במכתב כבוד תורתם לחוש למחלוקת גדולה וכו', איני מבין היטב, הלא כבוד תורתם יושבי על כסא ההוראה להורות לעם מצות ה' ותורתו, הם ראשי אלפי ישראל40 שבקהלתם, ועיני כל ישראל41 תלויות אליהם, דבתר רישא גופא אזיל42, ואם כבוד תורתם יורו הוראה להיתר מי יהרהר אחר מידותיהם ח"ו.

וגם מ"ש כבוד תורתם שנאמר להם בשמי על שחיטה שלהם שאינה בכשרות ח"ו, חלילה חלילה לי להוציא דבה על עם ה'43 רבבות אלפי ישראל44. ונאמן עלי אבא45 שבשמים, וגם יעידו עלי כל המקורבים אלי, כי אינני נזהר מעולם מכלים אפי' הם בני יומן46.

ותוכן הענין47 בקצרה, יען כי הנה רוב השוחטים בסכינים שאינן מלוטשים, המומחין משחיזין הסכין להיות חדה הרבה ואזי אינה חלקה כל כך48. וטעמם ונימוקם עמם, שאם תהא חלקה לא תהא חדה כל כך כנראה בחוש49, וכמשמעות לשון הרמב"ם50 ושו"ע51 סעיף ז', ואזי קרוב לבוא לידי דרסה52 אם לא יוליך ויביא הרבה מאד, כמשמעות לשון הגמרא53 ושו"ע שם אפילו כל היום כולו כו'. ואף שכל היום כולו היא גוזמא, מכל מקום משמע ודאי שצריך להוליך ולהביא הרבה מאד להנצל מחשש דרסה54, ואזי אפשר לבא לידי שהייה בבהמה כמ"ש רמ"א55. לכך בחרו המומחין לעצמן דרך ישרה יותר להשחיזה ולהעמידה חדה ולא חלקה.

ואף שהיא קרובה להיות כסאסאה, הרי אמרו בגמרא56 מאן יהיב לן מבשריה כו'. ואף גם לפי משמעות לשון הרמב"ם57 ושו"ע, שכל שאינה חלקה דמיא לסאסאה (דאם תימצי לומר דמשכחת לה סכין שאינה חלקה ואפילו הכי לא דמיא לסאסאה, אם כן למה הזכירו כלל והרי אינה חלקה, מאחר דלא תליא בהכי כלל, והוה ליה למימר בקצרה שהושחזה והרי מגעתה כמגע כו'), ואנו אין בקיאים כו' כמ"ש רמ"א58, היינו לכתחלה לחומרא בעלמא. והיינו טעמא, דחסרון בקיאות אינו כדאי לעשות ספק פגימה לאסור בדיעבד משום חזקת איסור דבהמה בחייה59, משום דהשו"ע60 והרבה מהאחרונים61 פסקו כהרשב"א62 וסיעתו בדעת הרי"ף63, דאין פגימה פוסלת אלא כשאוגרת לתוכה שום דבר דוקא, ואפילו כחוט השערה, ולזאת רחוק הדבר מאד לחוש מחמת חסרון בקיאות לפגימה גדולה כזו, ומשום הכי אינה אלא חומרא בעלמא לכתחילה64.

אמנם פשט לשון בה"ג והרי"ף65 לא משמע הכי, וכמ"ש בפרי תואר66, אלא כמשמעות לשון הרא"ש67 בדעת הרי"ף, דכל פגימה שהוא מרגיש בצפורן מקרי חגירת צפורן, וכמ"ש הרא"ה68 דחגירה היא מלשון ויחגרו ממסגרותם69 שהוא לשון דילוג70, ולא לשון חגורה כפירוש הרשב"א. וכן דעת רש"ל בים של שלמה71, שהשמיט בהעתקתו לשון הרשב"א דעל כל פנים בעינן שתהא אוגרת שום דבר. ואפשר וקרוב לומר שכן דעת הט"ז72, שהעתיק לשון רש"ל, וכמ"ש בפרי מגדים73, עיין שם דסבירא ליה כפירוש הפרי תואר בהרא"ש ורמב"ם. ודמיא לסאסאה לפי דעת הפרי תואר היינו שאינו מרגיש שום פגימה אפילו כל דהוא, אלא שאינה חלקה מחמת חידודה ביותר, וכמ"ש הרמב"ם74, וכגירסת הרי"ף75 והרא"ש סכינא חריפא דדמיא כו', ולא כמ"ש הרשב"א וסיעתו שהיא פגימה קטנה ביותר שאינה אוגרת שום דבר לתוכה. והלכך לפי דעת הפרי תואר76 והפרי מגדים בדעת בה"ג ורי"ף ורמב"ם ורא"ש, אם תימצי לומר שאין אנו בקיאים בדמיא לסאסאה כמ"ש רמ"א77, יש לחוש לספק איסור דאורייתא מחמת חסרון בקיאות (ורמ"א קאי בשטת הב"י בשו"ע78), וצריך להיות הסכין חלקה לגמרי.

וזהו דבר הקשה להיות חלקה וגם חדה להנצל מספק שהייה בבהמה, אם לא בסכין מלוטשת. ואף גם שימצאו שוחטים אומנים שיוכלו להשחיז אף סכין שאינה מלוטשת להיות חדה וחלקה, אך לאו כולא עלמא גמירי אומנות זו. וגם כדי להשחיז כן הסכין נצרך שהות מרובה, ואין כל העתים שוות להשוחט, מה שאין כן במלוטשים קל הדבר להאומנים בלי שהות מרובה כלל.

וממוצא דבר נשמע כי חלילה לנו להוציא דבה על מדינות המקילין בזה וסומכין על הפוסקים המקילין בשיעור פגימה, וגם חלילה לכם להקפיד על מדינות המחמירין וחוששים לדעת פוסקים המחמירים בשיעור פגימה79. וכהאי גוונא מצינו כמה הלכות שנחלקו בהן הפוסקים ראשונים או אחרונים, ובדורות שלפנינו נהגו אבות אבותינו כדעת המקילין, ובדורות הללו רבו כמו רבו הנוהגים להחמיר, כמו חדש80 ותפלת ערבית בזמנה81 וכהאי גוונא טובא82.

והכל הולך אחר החיתום83, לחתום ולסיים בשלום, כי אני שלום84, ונכון יהיה לבם85 הטהור בטוח אשר כעת לא יתעורר שום ריב ומדון מאנ"ש שבמחניכם הטהור כמו בימים הראשונים ח"ו. יען כי בימים ההם היה להם לראש איש חכם בעיניו הידוע, אשר לא אבה שמוע לי, באמרו שהוא חכם יותר ממני. והגם שהיה אומר שעושה הכל על פי ציוויי, הנה כל שקר שאין אמת בתחלתו86 כו'.

ובאמת בתחלת קיץ תקנ"ח הסכלתי עשות87, כי היתה ידי עמו שיתאמץ להציל עשוקים ונרדפים בהכאות ושמתות ושאר רדיפות מלאות88. אמנם לאחר שהוציא לאור משפטם להצילם מיד רודפיהם89 שלחתי אליו אחר חג השבועות מיד כמה בקשות ואזהרות90 שלא יחזיק עוד במחלוקת91 לשם שמים, ולא לעשות מנין בפני עצמו92. ומכל שכן שלא להנקם ח"ו מהרודפים בשום מלשינות בעולם, הס מלהזכיר93, ובפרט במלשינות דווידז94 אחז בשרי פלצות95 ממש. וגם בשובי בשלום מפ"ב בחורף תקנ"ט שלחתי אליו ב' אנשים מיודעיו ומכיריו להשיבו מדרכים האלה, ונתעכבו אצלו עד אחר הפסח96, ולא שת לבו97 לדבריי אשר שמתי בפיהם98, וגם במכתב מרורות99 ובקשות עצומות.

אמנם כעת כל אנ"ש שבמחניכם הטהור יהיו בודאי נכנעים לכבוד הרוזנים ראשי אלפי ישראל100, המנהיגים אשר להם נתן העוז והממשלה לחיזוק דת תוה"ק מאדונינו הקיר"ה, ולא יהיו להם למורת רוח101 ח"ו לילך כנגדם בגדולות102 כימים הראשונים103 ח"ו, הס מלהזכיר.

וגם מובטחני בחסדם וטובם של הרוזנים הנ"ל שיתנהגו עמהם במדת הרחמים, היא מדת השלום, ואחריהם כל ישרי לב104, וכל העם יהיה שלום105 הכל שלום106.

כ"ד המבקש שלום דורש שלומם107

שניאור זלמן באמ"ו מ"ו ברוך זללה"ה108

בקשתי109 ממוהר"ר ליב קראז110 ושאר לומדים דאנ"ש שיעיינו היטב בגמרא ופוסקים הנ"ל מעל"ד בכדי שידעו להשיב.


1) צילום גוף האגרת (תחלה וסוף כתי"ק והשאר כתב סופר) נדפס ביגדיל תורה (נ. י.) שנה ב ע' עב. חלק ההלכה נדפס לראשונה בשו"ע רבינו דפוס ראשון (בסוף סי' יח), ובשו"ת שלו סי' ז. ההשלמה – בבית רבי מ, א. החסידות (כהנא) ע' 234. ובשלימות במשנת יואל מא, א (מכת"י הנ"ל). אגרות בעה"ת סי' קיז. ס' התולדות אדה"ז ע' רנ. "חסידים ומתנגדים" ע' 310. אגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת סא. ומועתקת בכמה כת"י (189 מד, א. 525 ריח, ב. 1007 שפ, א).

יש איזה שינויים קלים בין כתב-היד (בחלקו שבכת"י סופר) לבין הנדפס בשו"ת רבינו. וכנראה שנשלח בכמה עותקים, לכמה מהמורי צדק שבווילנא, והנדפס בשו"ת הוא מעותק אחר (ראה גם לקמן בהוספה שלאחר החתימה). ובנדפס כאן נוספו גם התיבות שבדפוס הנ"ל.

לתוכן חלק ההלכה – ראה גם לעיל אגרת צה. שו"ת רבינו סי' י (אודות רב שאסר שחיטת השוחט בסכינים מלוטשים). שו"ת שארית יהודה יו"ד סי' יט. משנת יואל ע' מא. יגדיל תורה (נ. י.) חוב' יט סי' פ וחוב' כה סי' קסט. שו"ת הרב סי' לח.

לתוכן השתלשלות מחלוקת המתנגדים והחסידים המבואר כאן, ראה מבוא פרק ח ופרק ט.

2) ה' ישפות שלום: ע"פ ישעי' כו, יב.

3) ה' עליהם יחיו: ע"פ ישעי' לח, טז.

4) יצו ה' . . הברכה: ע"פ תבוא כח, ח.

5) וחיים עד העולם: ע"פ תהלים קלג, ג.

6) יום . . העולם: כתי"ק רבינו.

7) פתח דברי יאיר: ע"פ תהלים קיט, קל.

8) ב' שבועות הייתי בשקלאב: ב"מאמרי אדמו"ר הזקן – הנחות הר"פ" ע' נז, ישנו דרוש שאמר רבינו בשקלאב, ביום "ה' תמוז תקע"א". וכנראה היתה זאת נסיעה נוספת לשם בחודש אלול.

9) באסיפת המדינה בעניני הכלל: ראה לקמן אגרת קד.

10) וקריתי ושניתי ושלשתי: ע"פ ברכות נח, א.

11) ופולין קטן: דרום מערב פולין, לימים גליציא.

12) מכשול עון: ע"פ יחזקאל מד, יב. וראה מנחות קט, א.

13) כל השומע זאת תצילנה אזניו: ע"פ ירמי' יט, ג.

14) במדינתנו בשנת תקס"ג: אפשר הכוונה לביקורו במינסק (שהיתה אז חלק מרוסיא הלבנה), שם נפגש עם רבינו והרבו להתפלפל בקושיות ופירוקים, כמסופר ע"י החסיד ר' יעקב קדנר בסיפורים נוראים (ד"ה עתה באתי, מג, סע"ב).

15) יצא איסור מפיו: בכתביהם משנת תקמ"א (ראה חסידים ומתנגדים ח"א ע' 121).

16) כשגגה מלפני השליט: ע"פ קהלת י, ה.

17) בשנת תקל"ב: השוה לעיל אגרות סג. פט.

18) אפיקורסין ממש, שהן מן המורידין: רמב"ם הל' ממרים פ"ג ה"ב. שוע"ר הל' נזקי גו"נ ה"י.

19) מי לנו גדול: ע"פ סוטה ט, ב.

20) שאול בחיר ה': ש"ב כא, ו.

21) וראש סנהדרין: מדרש תהלים פנ"ב.

22) שלשה . . העולם: מעשה תורה שלב. פרקי רבינו הקדוש פ"ג. הובא ברמב"ן על התורה פר' בראשית ב, ט.

23) בהוות לשונו כתער מלוטש עשה רמיה: ע"פ תהלים נב, ד.

24) בהוות לשונו . . שמואל הנביא: ש"א כב, ט-טז.

25) שכתב לנו שמואל הנביא ספרו: ב"ב יד, סע"ב.

26) גלות החל הזה: עובדיה א, כ.

27) אין . . מה: ע"פ תהלים עד, ט.

28) בהגלות נגלות: ע"פ ש"ב ו, כ.

29) ונראה בעליל: ע"פ ר"ה כא, ב.

30) הותרו השבטים לבא זה בזה: ע"פ ב"ב קכא, א.

31) בשגגה . . העדה: ע"פ ויקרא ד, יג.

32) שגיאות . . נקני: תהלים יט, יג.

33) אין אדם . . אלא אם כן: גיטין מג, א.

34) שגגת הוראה . . פיהם: ראה הוריות ד, ב.

35) ונסלח . . בשגגה: שלח טו, כו.

36) נודע בשערים: משלי לא, כג.

37) בשערים המצוינים: ע"פ ברכות ח, א.

38) נדרי שגגות מותרים: נדרים כה, ב.

39) נדר שהותר מקצתו כו': נדרים סו, א.

40) ראשי אלפי ישראל: במדבר א, טז.

41) עיני כל ישראל: מ"א א, כ.

42) דבתר . . אזיל: עירובין מא, א.

43) על עם ה': ש"ב ו, כא.

44) רבבות אלפי ישראל: בהעלתך י, לו.

45) ונאמן עלי אבא: ע"פ ב"ב קכח, א.

46) חלילה . . יומן: עד"ז לעיל אגרת צה. וראה שו"ת מהרלב"ח סי' קכא.

47) ותוכן הענין: מכאן ואילך נדפס בשו"ת רבינו סי' ז.

48) ואזי אינה חלקה כל כך: בשו"ת שארית יהודה חיו"ד סי' יט: "עוד אחת היא והיתה לבאר, מה שלא רצה רבינו לגלותה במכתבו אשר כתב להמתנגדים דווילנא, והוא שידוע לכל השוחטים המתלמדים על סכינים המלוטשים, שהעיקר להעמידו על אמיתת חידודו, שיהי' החידוד מג[ו]לה בפני עצמו בלא עירוב הצדדים שלפניו, שהצדדים שלפניו מעכבים ההרגשה העצומה בפגימה קלה ודקה מן הדקות, שמחמת עביות הצדדים קשה להרגיש. ולכו נא ונוכחה יאמרו ויבררו שהאמת כן הוא ... גם הלום ראיתי אצל רב אחאי ז"ל נ"ע שבאו שוחטים שלא היו סכיניהם מלוטשים בדקות כל כך, ולא רצו השו"ב דק"ק ליאזנא ליתן עדיהן, עד שבאו לפני כבוד אחמו"ר ז"ל נ"ע ואמרו שהסכינים שאינם מלוטשים כל כך קשים להרגשה, ובקושי התיר להם על ידי שינסו אותם אם בקיאים בהרגשת הסכין המלוטש הרבה בדקות, ואמר הטעם שמאחר שמרגישים על הסכין המלוטש בדקות אפילו בפגימה קלה ודקה, לא יטעו על כל פנים אפילו בשאינו מלוטש כל כך בפגימות גדולות המטרפים מן הדין".

49) כנראה בחוש: ראה מ"ש ביגדיל תורה (נ. י.) חוב' יט סי' פ וחוב' כה סי' קסט.

50) לשון הרמב"ם: הל' שחיטה פ"א הי"ז (פיה חלק ואינה חדה).

51) ושו"ע: סי' יח.

52) קרוב לבוא לידי דרסה: שמ"ח סי' כג ס"ט.

53) הגמרא: חולין לב, א.

54) להוליך . . מחשש דרסה: ראה שוע"ר סי' כד ס"ק א-ב (שבהולכה והובאה אין זה דרסה).

55) כמ"ש רמ"א: סי' יח ס"ז. ונתבארו בשוע"ר סי' כג ס"ק יד האופנים שיש לחשוש לזה.

56) בגמרא: חולין יז, ב.

57) הרמב"ם: הל' שחיטה פ"א הי"ח (סכין חדה שהושחזה והרי אינה חלקה אלא מגעה כמגע כו').

58) רמ"א: סי' יח ס"ו (סכין כו' אינה חלקה כו' ואין אנו נוהגים לשחוט בה לפי שאין אנו בקיאין בדבר).

59) חזקת איסור דבהמה בחייה: חולין ט, א.

60) דהשו"ע: סי' יח ס"ב (שיעור הפגימה כל שהוא ובלבד שתאגור בה כל שהוא אפלו חוט השערה).

61) והרבה מהאחרונים: ראה שו"ע רבינו סי"ח סק"ג וקו"א סק"ג.

62) כהרשב"א: תורת הבית הארוך בית א שער ב (יג, א).

63) בדעת הרי"ף: שהשמיט מימרא דרב חסדא (יז, סע"ב) שפגימת סכין כחגירת צפורן (ונתבאר בשוע"ר סי' יח קו"א ס"ק ג).

64) חומרא בעלמא לכתחלה: כמבואר בשוע"ר שם ס"ק ח. הובא בפס"ד צמח צדק מא, ד.

65) בה"ג והרי"ף: שהשמיטו שניהם מימרא דרב חסדא הנ"ל.

66) בפרי תואר: סי' יח ס"ק ג.

67) הרא"ש: חולין פ"א סי' כד. ונתבאר בשוע"ר סי' יח קו"א ס"ק ג (ד"ה אבל הרא"ש, וש"נ), פירוש הטור וסיעתו בדברי הרא"ש בדעת הרי"ף, שלא נפסל אלא בחגירת צפורן. וכאן מבאר כפירוש הפרי תואר, שפוסל אף פחות מפגימת חוט השערה.

68) הרא"ה: בדק הבית (יג, א).

69) ויחגרו ממסגרותם: שמואל ב כב, מו.

70) לשון דלוג: ראה ערוך ערך חגר. שו"ת צמח צדק סי' טז ס"ד.

71) בים של שלמה: חולין פ"א סי' לח.

72) הט"ז: סי' יח ס"ק ב.

73) בפרי מגדים: משבצות זהב סוף ס"ק ב.

74) הרמב"ם: הל' שחיטה פ"א הי"ח (חדה שהושחזה והרי אינה חלקה).

75) הרי"ף: (ה, א).

76) דעת הפרי תואר: הובא בשו"ת צמח צדק יו"ד סי' טז ס"ו.

77) רמ"א: סי' יח ס"ו.

78) בשו"ע: ס"ב, כרשב"א דלעיל, ולכן לא אסר הרמ"א בס"ו אלא לכתחלה.

79) המחמירים בשיעור פגימה: ראה שו"ת צמח צדק יו"ד סוס"י טז (דבתשובה שלפנינו לא נתכוין לחלוק לגמרי על דעת השו"ע, אלא שיש טוב טעם למנהג סכינים המלוטשים, אבל לא שמעכב לדינא ממש), וסי' רנב. חידושים על הש"ס קסב, ד. פס"ד מב, א.

80) כמו חדש: ראה שוע"ר או"ח סי' תפט ס"ל. שו"ת סוס"י ו. סי' כ. שם שער השמועה סי' מז-ח.

81) ותפלת ערבית בזמנה: ראה שו"ע או"ח סי' רלג ס"א. דברי חמודות ברכות פ"ד סוף ס"ק טו (ומקרוב נתחדש).

82) וכהאי גוונא טובא: דאין חוששין להוצאת לעז על הראשונים. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קסט.

83) והכל הולך אחר החיתום: ע"פ ברכות יב, א.

84) אני שלום: תהלים קכ, ז.

85) ונכון יהי' . . בטוח: ע"פ תהלים קיב, ז.

86) כל שקר . . בתחלתו: רש"י שלח יג, כז. וראה סוטה לה, א. זח"א ב, ב.

87) הסכלתי עשות: ע"פ ויצא לא, כח.

88) להציל עשוקים . . רדיפות מלאות: אודות רדיפות המתנגדים את אנ"ש בווילנא בחורף תקנ"ח, ראה תולדות חב"ד בפולין ליטא ולטביא פרק א. שם גם אודות התנפלות על בתיהם וביזת רכושם.

89) שהוציא לאור משפטם להצילם מיד רודפיהם: החסידים הגישו תלונה להנהלת הפלך על הרדיפות נגדם, ובכ"א אייר תקנ"ח פורסמה החלטת הנהלת הפלך ווילנא, שמותר לחסידים להתפלל במנייניהם, ואסור לקהל ווילנא לענוש אותם ולרדוף אותם (חסידים ומתנגדים ח"א ע' 212).

90) שלחתי אליו אחר חג השבועות מיד כמה בקשות ואזהרות: בחקירתו של ר' מאיר רפאל'ס (ראה תולדות חב"ד בפולין, ליטא ולטביא ע' ב) מספר הוא בין השאר "לפני כמה חדשים מאי-אפריל הוא [רבינו] כתב לחסידים בוילנא, בא לכאן על ידי ליב בן זעליג". ובחקירתו של ר' ליב ב"ר זעליג סיפר, שאת המכתב הוא קיבל מרבינו אחרי שנסע להודיע לו על ההחלטה לטובת החסידים.

91) שלא יחזיק עוד במחלוקת: ראה גם לעיל אגרת נד, ובשוה"ג שם.

92) ולא לעשות מנין בפני עצמו: השוה לעיל סי' ט, ובהנסמן בהערות שם.

93) הס מלהזכיר: ע"פ עמוס ו, י.

94) במלשינות דווידז: קהלת ווידז היתה כפופה תחת קהלת ווילנא הרודפת את החסידים. בחודש סיון תקנ"ח פנו לשלטונות בתלונה, שקהל ווילנא משתרר עליהם בגביית כספים יתרים, והגישו את מכתב קהלת ווילנא אל קהלת ווידז, אודות כספים שצריכים לשלוח לקהלת ווילנא (ראה תולדות חב"ד בפולין ליטא ולטביא פרק ב. כרם חב"ד גליון 4 ע' 215).

95) אחז בשרי פלצות: ע"פ איוב כא, ו.

96) מדרכים האלה . . עד אחר הפסח: ראה גם לעיל אגרות סא. סב – מאותו חורף. על מאורעות אותו אד"ר-ניסן בווילנא, ראה ווילנא בתקופת הגאון (ע' 39-40). חסידים ומתנגדים (ח"א ע' 217-221).

97) ולא שת לבו: וארא ז, כג.

98) לדבריי אשר שמתי בפיהם: ע"פ ישעי' נט, כא.

99) מכתב מרורות: ע"פ איוב יג, כו (לא הגיע לידינו).

100) ראשי אלפי ישראל: ע"פ במדבר א, טז.

101) למורת רוח: ע"פ תולדות כו, לה.

102) לילך כנגדם בגדולות: ע"פ תהלים קלא, א.

103) כימים הראשונים: ע"פ עקב י, י.

104) ואחריהם כל ישרי לב: ע"פ תהלים צד, טו.

105) וכל העם יהי' שלום: ע"פ ש"ב יז, ג.

106) שלום הכל שלום: ע"פ תמיד כח, א.

107) דורש שלומם: ע"פ תצא כג, ז.

108) כ"ד . . זללה"ה: כתי"ק רבינו.

109) בקשתי . . להשיב: בעותק שלפנינו הנ"ל (שתחלתו וסיומו כתי"ק) אין שורה זו מופיעה. ואפשר נשלחו כמה עותקים (שלכן נמסר הפנים לסופר להעתיקו), ובאחד מהם נוספה שורה זו.

110) ליב קראז: נ"א: מקראז. אודותיו ראה תולדות חב"ד בפולין, ליטא ולטביא פרק א (ע' ג).


קג) ג' נצבים תקע"א; הרבנים בווילנא; בענין הנ"ל, והביאור בהלכה. השכנת השלום