אגרת קט

והיה1 מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם2. להבין ההפרש שבין מעשה לעבודה, ובין שלום3 להשקט ובטח כו'4, ע"פ מה שארז"ל5 על פסוק6 עושה שלום במרומיו, כי מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין מכבין זה את זה. כלומר שמיכאל שר של חסד, הנק'7 בשם מים היורדים8 ממקום גבוה למקום נמוך, והוא בחי' ההשפעה והתפשטות החיות מעולמות עליונים לתחתונים, ובחי' אש שטבעה9 לעלות למעלה היא בחי' הגבורה והסתלקות השפעת החיים10 ממטה למעלה, שלא להשפיע רק בצמצום עצום ורב, והן מדות נגדיות11 והפכיות זו לזו. והיינו כשהן בבחי' מדות לבדן. אך הקב"ה עושה שלום ביניהם12, דהיינו על ידי גילוי שמתגלה בהן הארה רבה והשפעה עצומה מאד מאור א"ס ב"ה, אשר כשמו כן הוא13 שאינו בבחי' מדה ח"ו, אלא למעלה מעלה עד אין קץ אפילו מבחי' חב"ד14 מקור המדות15, ואזי16 המדות נגדיות של מיכאל וגבריאל נכללות במקורן ושרשן והיו לאחדים17 ממש, ובטלים באורו יתברך המאיר להם בבחי' גילוי. ואזי מתמזגים ומתמתקים18 הגבורות בחסדים על ידי בחי' ממוצעת קו המכריע ומטה כלפי חסד19, היא מדת הרחמים הנק' בשם תפארת בדברי חכמי האמת, לפי שהיא כלולה מב' גוונין לובן ואודם המרמזים לחסד וגבורה. ולכן סתם שם הוי' ב"ה שבכל התורה מורה על מדת התפארת כמ"ש בזה"ק20, לפי שכאן הוא בחי' גילוי אור א"ס ב"ה הארה רבה ביתר שאת משאר מדותיו הקדושות יתברך. והנה אתערותא דלעילא, לעורר גילוי הארה רבה והשפעה עצומה הנ"ל מאור א"ס ב"ה לעשות שלום הנ"ל, היא באתערותא דלתתא, במעשה הצדקה והשפעת חיים חן וחסד ורחמים21 למאן דלית ליה מגרמי' כלום22 ולהחיות רוח שפלים23 כו'.

ומודעת זאת24 מה שאמרו רז"ל25 על העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, פמליא של מעלה הם השרים והמדות הנ"ל, שהן ההיכלות עליונים בעולם הבריאה שבזה"ק, ופמליא של מטה הן ההיכלות התחתונים, ובפרט עולם הזה השפל המעורב טוב ורע מחטא אדם הראשון, והרע שולט על הטוב כמ"ש אשר26 שלט האדם באדם כו', ולאום27 מלאום יאמץ. וכנראה בחוש באדם התחתון הנקרא28 בשם עולם קטן, שלפעמים הטוב גובר ולפעמים להיפך ח"ו, ואין שלום בעולם29 עד עת קץ30 שיתברר הטוב מהרע לידבק בשרשו ומקורו מקור החיים ב"ה, ואזי יתפרדו כל פועלי און31, ורוח הטומאה יעבור מן הארץ32, כשיתברר מתוכו בחי' הטוב המחייהו. ובירור זה יהיה גם כן על ידי גילוי אלקותו למטה בהארה רבה והשפעה עצומה, כמ"ש כי33 מלאה הארץ דעה את ה', ונגלה כבוד ה'34 כו'. וזהו בכללות העולם לעתיד, אך באדם התחתון בכל עת מצוא35 זו תפלה, או שאר עתים מזומנים36 להתבודד עם קונו, כל אחד לפי מעשיו זוכה למעין בירור זה על ידי עסק התורה לשמה. וכן על ידי הצדקה, כמ"ש רבי אלעזר37 יהיב פרוטה לעני והדר מצלי דכתיב אני38 בצדק אחזה פניך, היא בחי' גילוי הארה והשפעת הדעת39 והתבונה להתבונן בגדולת ה' ולהוליד מזה דחילו ורחימו שכליים כנודע, ועי"ז נברר הטוב לה' ונפרד הרע, כמ"ש מצרף40 לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו, פירוש לפי הילולו את ה' בעומק הדעת להוליד דחילו ורחימו41, ככה נברר הטוב ונפרד הרע כבירור ופירוד הסיגים מכסף וזהב במצרף וכור.

והנה מודעת זאת שישראל בטבעם הם רחמנים42 וגומלי חסדים, מפני43 היות נפשותיהם נמשכות ממדותיו ית', אשר החסד גובר בהן על מדת הדין והגבורה והצמצום, וכמ"ש גבר44 חסדו על יריאיו, שלכן נקראת הנשמה בת כהן כמ"ש בזה"ק45. והנה הצדקה הנמשכת מבחי' זו נק' בשם מעשה הצדקה, כי שם מעשה נופל על דבר שכבר נעשה, או שנעשה תמיד ממילא והיא דבר ההווה ורגיל תמיד, ואף כאן הרי מדת החסד והרחמנות הוטבעה בנפשות כל בית ישראל מכבר, מעת בריאותן והשתלשלותן ממדותיו ית', כמ"ש ויפח46 באפיו כו', ואתה47 נפחת בי, ומאן48 דנפח כו', וגם בכל יום ויום49 בטובו מחדש מעשה בראשית, וחדשים לבקרים50 כו'. אך לשון עבודה51 אינו נופל אלא על דבר שהאדם עושה ביגיעה עצומה נגד טבע נפשו, רק שמבטל טבעו ורצונו מפני רצון העליון ב"ה, כגון לייגע עצמו בתורה ובתפלה עד מיצוי הנפש52 כו', ואף כאן במצות הצדקה ליתן הרבה יותר מטבע רחמנותו ורצונו, וכמ"ש53 רז"ל ע"פ נתן54 תתן אפילו מאה פעמים וכו'55.

וז"ש והיה מעשה הצדקה, שגם הצדקה הנק' בשם מעשה ולא בשם עבודה, אעפ"כ באתעדל"ת אתערותא דלעילא מעורר גילוי אור א"ס ב"ה בהארה רבה והשפעה עצומה, ונעשה שלום במרומיו, וגם בפמליא של מטה. רק שבעוה"ז השפל לא יתגלה השלום והבירור ופירוד הרע מהטוב עד עת קץ, ולא בזמן הגלות כנ"ל. רק בעולם קטן הוא האדם בכל עת מצוא זו תפלה, כמ"ש בצדק אחזה פניך כנ"ל, אך אחר התפלה56 יוכל להיות הרע חוזר וניעור בקל ולהתערב בטוב, כאשר יתהלך בחשכת עולם הזה. אך הצדקה בבחי' עבודה, הנה מאשר יקרה וגדלה מעלתה במאד מאד, בהיותו מבטל טבעו ורצונו הגופני מפני רצון העליון ב"ה, ואתכפיא סטרא אחרא ואזי57 אסתלק יקרא דקוב"ה כו', וכיתרון58 האור מן החשך דוקא כנודע. אי לזאת אין הרע יכול להיות עוד חוזר וניעור בקלות כל כך מאליו, רק אם האדם יעוררנו וימשיכנו על עצמו ח"ו. וז"ש השקט ובטח עד עולם, השקט הוא מלשון שוקט59 על שמריו, דהיינו שהשמרים נפרדים לגמרי מן היין ונופלין למטה לגמרי, והיין למעלה זך וצלול בתכלית. ועד"ז הוא בעבודת הצדקה, השמרים הן60 בחי' תערובת רע שבנפשו, נברר ונפרד מעט מעט עד שנופל למטה למקורו ושרשו, וכמ"ש ותשליך61 במצולות ים כל חטאתם.


1) נדפסה באגה"ק שבתניא אגרת יב. ומועתקת בכת"י 1034 טז, א.

המ"מ ותיקונים לאגרת זו (מלבד המוסגרים בחצאי ריבוע), נעתקו מקונטרס "מראה-מקומות, הגהות והערות קצרות לספר של בינונים" לכ"ק אדמו"ר זי"ע (שם נדפסו עם פיענוחים), ו"לוח התיקון" שבסוף ס' התניא.

2) והי' . . עד עולם: ישעי' לב, יז.

3) שלום: עיין לעיל [אגה"ק] ס"ד [אגרת סה. ובאגה"ק] ל [לעיל אגרת פד].

4) ובטח כו': "כו'" מיותר.

5) ע"פ מה שארז"ל: עיין דב"ר פ"ה, ובמדב"ר פי"ב.

6) על פסוק: איוב כה, ב.

7) חסד הנק': עיין לעיל [אגה"ק] סי' ח [לעיל אגרת נג].

8) היורדים: תענית ז, א.

9) אש שטבעה: כנ"ל [בתניא] ח"א פי"ט.

10) החיים: החיות?.

11) נגדיות כו': "נגדיות והפכיות זו מזו" או "הפכיות ונגדיות זו לזו"?.

12) הקב"ה עושה שלום ביניהם: ראה בזה סדור עם דא"ח (רסא, ב). ביאורי הזהר (ח, ב). הנחות הר"פ (ע' קנד-ה) – בשם המגיד.

13) כשמו כֶן הוא: שמואל-א כה, כה.

14) אפילו מבחי' חב"ד: עיין לעיל [בתניא] ח"א פ"ב בהג"ה וח"ב פ"ט.

15) חב"ד מקור המדות: כנ"ל [בתניא] ח"א פ"ג ואגה"ק טו.

16) ואזי כו': עיין ג"כ [תניא] ח"א פ"מ בהג"ה ופמ"א בהג"ה.

17) והיו לאחדים: [יחזקאל לז, יז].

18) מתמזגים ומתמתקים: מתמזגות ומתמתקות?.

19) ומטה כלפי חסד: ע"ד ר"ה יז, א.

20) בזה"ק: [ראה זח"ג יא, א] לראות פרד"ס ז' שמות.

21) חיים חן וחסד ורחמים: נוסח שמו"ע.

22) דלית ליה מגרמיה כלום: זח"א קסח, ב.

23) ולהחיות רוח שפלים: ישעי' נז, טו.

24) מודעת זאת: [ע"פ ישעי' יב, ה].

25) שאמרו רז"ל על: סנהדרין צט, ב. לקו"ת מטות ד"ה החלצו.

26) כמ"ש אשר: קהלת ח, ט.

27) ולאום: בראשית כה, כג.

28) הנקרא: מו"נ ח"א פע"ב כדבר מוסכם. בערכי הכינויים שנמצא בזח"א קנ"ד, ולא מצאתי שם [קלד,ב?]. באוצר ישראל – שיש מדרש עולם קטן. תיקוני זהר תיקון ע' (רנד, א.). [ובסה"מ תש"ט ע' 40 מציין רבינו: תנחומא פ' פקודי ג. תיקוני זהר תס"ט קרוב לתחלתו. ועייג"כ אדר"נ פל"א. קה"ר א, ד. זח"א קלד, ב. מו"נ ח"א פע"ב. לקו"ת פ' במדבר רד"ה והי' מספר בני ישראל].

29) שלום בעולם: יבמות קיד, ב.

30) עד עת קץ: דניאל יא, לה. יב, ד. יב, ט.

31) יתפרדו כל פועלי און: תהלים צב, י.

32) ורוח הטומאה יעבור מן הארץ: ע"ד זכרי' יג, ב.

33) כמ"ש כי: ישעי' יא, ט.

34) ונגלה כבוד ה': ישעי' מ, ה.

35) עת מצוא: תהלים לב, ו: "יתפלל .. לעת מצוא", ובתרגום: בעידן רעותי', וכן הוא בפירוש רש"י ועיין ברכות ח, א.

36) עתים מזומנים: עיין לעיל [אגה"ק] ס"ד, ח.

37) כמ"ש רבי אלעזר: ב"ב י, ע"א.

38) דכתיב אני: תהלים יז, טו.

39) פניך היא כו' הדעת כו': צע"ק מ[אגה"ק] סוסי' ד [לעיל אגרת סה].

40) כמ"ש מצרף: משלי כז, כא.

41) להוליד דחילו ורחימו: שהם כסף וזהב ברוחניות – תו"א ר"פ וישב ובכ"מ.

42) מודעת זאת שישראל בטבעם הם רחמנים: יבמות עט, א.

43) מפני: צע"ק מ[תניא] ח"א ספ"א: "וגם מדות טובות כו'". ואולי מטעם דפ"א – יש מדת הרחמנות בנפשם, ואפשר שתנצח מדת הדין או לא. ו[זה] שייך שם בפ"א, דעסיק רק במציאות מדות טובות ורעות בנפש האלקית. ומטעם דאגרתנו – ישראל הם רחמנים בפועל – דבזה קאי כאן – שהוא מפני שמדת הרחמים גוברת, וזהו רק "מפני היות כו'".

44) וכמ"ש גבר: תהלים קג, יא.

45) כמ"ש בזה"ק: זח"ב צה, א.

46) כמ"ש ויפח: בראשית ב, ז.

47) ואתה: נוסח ברכות השחר.

48) ומאן: עיין לעיל [בתניא] ח"א רפ"ב.

49) בכל יום ויום כו': ע"ד לשון ברכות ק"ש.

50) וחדשים לבקרים: ע"ד איכה ג, כג. ועיין ב"ר רפע"ח.

51) אך לשון עבודה: עיין ג"כ [בתניא] ח"א פט"ו ופ"ל.

52) עד מיצוי הנפש: ספרי דברים ו, ה?. [נזכר בתניא] ח"א פ"ל. אגה"ק ס"א [לעיל אגרת פב].

53) וכמ"ש רז"ל: ספרי דברים טו, יו"ד. פרש"י שם.

54) ע"פ נתן: דברים טו, י.

55) פעמים וכו': "וכו'" מיותר?

56) אך אחר התפלה כו': עד"ז [בתניא] ח"א פי"ב וי"ג.

57) ואתכפיא ס"א ואזי אסתלק כו': בשנוי לשון זח"ב קכח, ב – [בתניא] ח"א פכ"ז - ועיין ג"כ שם סז, ב.

58) וכיתרון: קהלת ב, יג. נזכר [בתניא] ח"א פי"ב י"ג.

59) מלשון שוקט: ירמי' מח, יא: "ושוקט הוא אל שמריו".

60) השמרים הן: ביאור[ו] עיין [ד"ה] והנה בזהר [ת]רס"ט.

61) וכמ"ש ותשליך: מיכה ז, יט. באוה"ת להצ"צ עה"פ מציין לשל"ה וישלח (רצה, ב), ויובן משם לכאן.


קט) ; כללי; והי' מעשה הצדקה גו', מעשה ועבודה, שלום והשקט ובטח עד עולם