אגרת קי

כתיב1 וכפר אדמתו עמו2, שאדמתו מכפרת ומקנחת עונות עמו3, לשון בעי לכפורי ידי'4 שבגמרא. והוא מובן על פי הידוע מספרי הקבלה שעל ידי עונות ישראל הצדיק אבד למטרוניתא5, שנעשה הפירוד בין זווג העליון, בין הקב"ה הנק' צדיק יסוד עולם ובין שכינתא הנקראת צדקה6, רק שמשפיע לאשה זרה הנק' לילית, הנק' אשת אל אחר כידוע, ובפרט בעון קרי ר"ל, אשר מי יאמר זכיתי לבי7 כו', והוא הגורם הפגם והפירוד הנ"ל יותר מכל העבירות.

והתיקון לזה הוא תשובה, כמשמעה תשוב ה'8 תתאה של שם הוי' ב"ה, היא הצדקה הנ"ל לצדיק יסוד עולם. כי הנה סור מרע ווידוי וחרטה על העבר, שהוא רק תשובה תתאה, אינו מועיל על עון כזה כלל כמבואר בס' ר"ח9, רק תשובה עילאה. והיינו שלשה עמודי עולם. היינו תורה, לעסוק בתורה לשמה בדחילו ורחימו ובדביקות גדול. ובפרט תושבע"פ שהיא סוד השכינה10 הנק' צדקה, ועל כן דרשו חז"ל אני ה' מדבר בצדקה11 על שהוא סוד הנ"ל. וביותר בלילה, כי לילה הוא גם כן סוד השכינה כידוע לי"ח. ועבודה, להתפלל תפלתו ברעותא דלבא ובהתלהבות גדולה עד שיזיע זיעה גדולה, כי סוד התפלה היא סוד השכינה, הנק' כנסת ישראל הכלולה מג' אבות העולם, והיא הנקראת תפלה של הקב"ה כידוע לי"ח בזה"ק. וגמילות חסדים, צדקה לעניים12 מהוגנים, בדחילו ורחימו לשם שמים, שעל ידי צדקה שלמטה יש עלי' לצדקה שלמעלה, להתחבר עם צדיק יסוד עולם, ואז מזדווגין ברא עם ברתא אבא ואמא, כי גבוה מעל גבוה, ואז נתעורר רחמים גדולים ונמתקים כל הדינים, ואימא מרחפת על בניה, הם ישראל, לקנחם מצואתם ומטינופם, אשר אחיזתו בתוקף החמשה דינים. וזהו התשובה עילאה.

והנה כהיום היותינו על אדמת חוץ13 כו', אי אפשר לכל כללות ישראל להתקשר את עצמם בצדקה עליונה על ידי ג' עמודים הנ"ל, זולת הצדיקים הגדולים, אשר מבואר בדחז"ל ובזה"ק שבכל מקום שהיו שוכנים הי' אוירא דארץ ישראל, והשכינה כביכול שוכנת שם ולא לזולתם. ואותן ההמונים אשר לפעמים נתעורר לבם לעשות צדקה, תחול עליהם קללת הנביא ע"ה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים14. לא כאלה חלק15 ה' אה"ק, ארץ שלמטה מכוון כנגד ארץ העליונה16, היא השכינה כביכול. ובארץ הזאת ביד כל כללות ישראל להתדבק את עצמם בארץ שלמעלה, על ידי עבודתם הטוב, ועי"ז נעשה יחודא עילאה צדיק יסוד עולם על ידי הצדקה כידוע לי"ח, ואז נתכפר ונתקנח כל העונות ישראל.

והנה אנשי הקדש השוכנים עתה באה"ק הם צדיקים וחסידים ואנשי מעשה, אשר קנאה ושנאה אין בהם, יושבים ועוסקים בתורה ובעבודה בהתלהבות ודביקות גדולות, בארץ אשר עיני ה' דורש שם17, פונים מכל עסקי הזמן ועניני עולם הזה, עד שממש מופשטים מגשמיות לגודל קדושתם ודבוקים בארץ העליונה, כל חד לפום שיעורא דילי'18 וכפום דרגי', ומתפללים תמיד על בריאותינו בריאות הגוף והנפש ופרנסתינו, אשר מפיהם אנו חיים, והם ממש קיומא דעלמא, איך לא יתלהב לבב אנוש לתת לבו וידו לפזר לצדקה עד בלי די ממש, וליתן באהבה רבה ושמחת הנפש, כי היא רפואה ודאית לחולאת העונות.

כתיב שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך19. כי הצדיקים העוסקים בתורה ובעבודה הם נקראים בשם מחצדי חקלא, שמכריתים וקוצרים כל הקליפות והחיצונים המפרידים זווג עליון המתהוים מעונות ישראל, כמ"ש בזה"ק20 ע"פ יששכר חמור גרם21 כו', הוא הקליפות חמור. ועל ידי עסקו בתורה מורידו ממדריגתו להיות רובץ בין המשפתים בעומקא דתהומא רבא. והצדיקים הללו נכנסים22 לשכון בתוך האהל מועד, היא השכינה שנק' אהל23 כידוע, והיא מועד כל בית24 חי בית ועד לכל נשמות ישראל. והנה שבט יששכר שכנו בתוך אהל זה, ומי גרם להם האהל הזה שבט זבולון שהחזיקו את ידם כידוע. והנה שמח זבולון בצאתך25, הגם שאתה יוצא לעסוק בדבר הרשות משא ומתן וכיוצא בזה, ואין ראוי לשמוח כי אם בשמחה של מצוה, עם כל זה שמח. וכל זה כי יששכר באהלך, מה שיושב באהל העליון, אהל של תורה הוא אהליך, כי אתה עשית לו את האהל הזה כנ"ל.

וזה יש26 לך לדעת, שכל המחזיקים צדיקי א"י, אשר הצדיקים הללו דבוקים באהל עליון וגורמים יחוד למעלה, אזי ממש מחזיקים הללו גורמים היחוד הזה. ועז"נ והי' מעשה הצדקה שלום27, והיינו יחוד גמור צדיק עם הצדקה, שאז שלום בלא פירוד, אלא שמחה, שצדקה זאת יהי' בשמחה גדולה כו'. גם כל העוסקים במצוה זו, הגם שאין בידם לפזר משלהם, גם כן גדולה מעלתם מאד, והם ממש שושבינים לקוב"ה ושכינתי'. ועכ"ז העושה ועוסק גם כן שכרו עין לא ראתה אלקים זולתך28.

וזהו וכפר אדמתו עמו, היא השכינה כנסת ישראל שנקראת אדמת קדש, שעל ידי קדש של אנשי' יעשה זווג ויחוד לאדמת קדש שלמעלה, עם בן זוגה צדיק יסוד עולם, ורחמים גדולים מתעוררים ודינים נמתקים, עד שאז היא מכפרת ומקנחת עמו בעת חדוה ושמחה. וזהו במאי ברא אתינא לגבך דאיתא בזה"ק29.

ואם כן אי' אפוא האיש אשר לא תתלהב לבו לקרוב ולגשת, אף שגם יתנגד מי לאמר מה העבודה הזאת לכם30, לכם ולא לו, שהוציא את עצמו מן הכלל31 ושרש של כלל ישראל, היא אדמת קדש הנזכר, אי' חכמתם ובינתם לבל לחמול32 על נפשם ועל זרעם, סר צלם צל ה' מעליהם33.

גם יש בני אדם אשר יתאוו לגשת אל הקדש, אך בושים מפני המלעיגים עליהם במלאכי34 ה' ממש. זאת יהי' להם למראה צרת נפשם וזדון לבם, לגשת אל הקדש יבושו, ואיך לא יבושו ממעשיהם הרעים אשר לא טובים35 המה, לכן יהיו ללעג ולקלס בגוים36, המה החיצונים וקליפות אחר פרידתם מזה העולם, ואי' ישאו את פניהם אז. וכבר אחז"ל מוטב שאהי' שוטה כל ימי ואל אהי' רשע אפי' שעה37 כו'. על כן כל איש הירא ורך הלבב38 יעשה חשבון צדק עם נפשו39 ערומתו ומחסורו, שלא התחיל עדיין כלל ליכנוס בשער היחודים, ולמי הוא עושה לו לעצמו ודאי, ואז יזרז כגבור מתניו לרוץ אורח40 חיים צדקה וחיים, כמ"ש עץ חיים היא למחזיקים בה41, ומצוה גוררת מצוה42, עד שיתפקח גל של אבנים מלבו, וירגיש בודאי טעם עבודת בוראנו, העוזרים המה רבים ודו"ק היטב.


1) נדפסה במאה שערים סי' כא-כב. גנזי נסתרות סי' לז-לח (כשתי אגרות נפרדות). אגרות בעה"ת סי' קלב-ג (כשני דרושים). ובשלימות באגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת עח, ע"פ הנמצא בכת"י (170 רסז, ב. 208 יב, א [בשניהם – בהמשך א', בין דרושי אדה"ז]. 1007 עה, א. גם תוכן הענין מורה שהוא מכתב (או דרוש) אחד, ולכן מסיים בחלק השני "וזהו וכפר אדמתו עמו".

מהאמור לקמן "וזה יש לך לדעת" נראה יותר שהיא אגרת. ומהפלאת דרגת "צדיקי א"י", נראה שעיקר הכוונה להרה"ק מוהרמ"מ מוויטבסק, שנסתלק בר"ח אייר תקמ"ח. ואם כן יש מקום לשער ששניהם נכתבו לפני שהגיעה ידיעת הסתלקותו בשנת תקמ"ט.

אמנם לא ניכר כאן סגנונו ולשונו הזהב של רבינו. ומידי ספק לא יצא.

2) וכפר אדמתו עמו: האזינו לב, מג.

3) מכפרת ומקנחת עונות עמו: ראה כתובות קיא, א.

4) בעי לכפורי ידי': גטין נו, א.

5) הצדיק אבד למטרוניתא: זח"ג סט, א.

6) שכינתא הנק' צדקה: תקו"ז תיקון כ"א.

7) מי יאמר זכיתי לבי: משלי כ, ט.

8) תשוב ה' תתאה: זח"ג קכב, א. וראה אגה"ת פ"ד.

9) בס' ר"ח: שער התשובה פי"ז (נ"א: בספע"ח).

10) תושבע"פ שהיא סוד השכינה: הקדמת תוק"ז (פתח אליהו).

11) דרשו חז"ל אני ה' מדבר בצדקה: הובא בפרשת דרכים דרוש י"ח.

12) צדקה לעניים: נ"א: אינו צדקה אלא לעניים.

13) אדמת חוץ כו': נ"א: אדמת חו"ל אדמה טמאה תחת שרי החיצונים.

14) הכשילם בבנ"א שאינם מהוגנים: ב"ב ט, ב.

15) לא כאלה חלק: ע"פ ירמי' י, טז.

16) העליונה: ראה זח"ג פד, א (נ"א: שלמעלה).

17) בארץ . . שם: ע"פ עקב יא, יב.

18) לפום שיעורא דילי': זח"א קג, ב.

19) שמח . . באהליך: ברכה לג, יח.

20) כמ"ש בזה"ק: ח"א רמב, א.

21) יששכר חמור גרם: ויחי מט, יד.

22) נכנסים: נ"א: הנכנסים.

23) השכינה שנק' אהל: ראה ערכי הכינויים לרמ"ק ערך אהל מועד.

24) מועד כל בית חי: ע"פ איוב ל, כג. וראה זח"א נב, ב.

25) שמח זבולון בצאתך: ברכה לג, יח ובפירש"י שם.

26) וזה יש: נ"א: ומזה יש.

27) והי' . . שלום: ישעיה לב, יז.

28) עין . . זולתך: ישעיה סד, ג.

29) דאיתא בזה"ק: זח"ג יג, א.

30) מה . . לכם: ע"פ בא יב, כו.

31) לכם . . הכלל: ע"פ לשון ההגש"פ.

32) ובינתם לבל לחמול: נ"א: ובינת לבו יחמול.

33) סר צלם . . מעליהם: ע"פ שלח יד, ט.

34) המלעיגים . . במלאכי ה': ע"פ דה"ב לו, טז.

35) אשר לא טובים: יחזקאל לו, לא.

36) ללעג ולקלס בגוים: ע"פ תפלת הבט משמים שבוהוא רחום.

37) מוטב . . שעה: עדיות ה, ו.

38) איש הירא ורך הלבב: שופטים כ, ח.

39) עם נפשו: נ"א: עם נפשו במסתרים.

40) כגבור . . לרוץ אורח: ע"פ תהלים יט, ו.

41) עץ . . בה: משלי ג, יח.

42) ומצוה גוררת מצוה: אבות פ"ד מ"ב.


קי) ; ; תמיכת הצדיקים שבארה"ק. כתיב וכפר אדמתו עמו.