אגרות-קודש - הגניזה החרסונית

האגרות דלקמן (סי' קל-קפג) מקורם מ"הגניזה החרסונית".

וזו פרשת הגניזה כפי שנמסרה ע"י כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע במכתבו, שחלקו פורסם בחוברת הראשונה של "התמים" (ווארשא, תרצ"ה):

ב"ה.

הכתבים והמכתבים אשר נתגלו אחרי הורדת השלטון הישן בפלכי קיוב וחערסאן, ונקראים בשם גניזה החערסאנית הם אוצר בלום.

בקיץ תרע"ח יצאה שמועה באדעססא, כי בעת המהפכה בחערסאן, נמכרה או נשדדה הארכיון של הבולשת ובו הרבה כתבי יד, מהם כתובים על קלף ומהם על נייר מכתבים שונים, וספרים נדפסים שלמד בהם מורנו הבעש"ט נ"ע.

כעבור איזה ימים הגיעו לאדעססא כמה מכתבים כתובים וחתומים בידי קדש מורנו הבעש"ט, הרב המגיד ממעזריטש, ועוד, ועוד, ונמכרו בסכומי כסף גדולים.

בשום אופן לא חפצו המוכרים לגלות באיזה דרך הגיעו אליהם הכתבי יד והספרים, ומראה פניהם העיר חשד של זיוף, אבל מכיון שראו – הקונים – כי כל כתב, מכתב וספר, כתוב עליו כי נמצא בעת החיפוש שהי' בביתו של הצדיק מרוזין וחתום בגושפנקא דמלכא בשעוה ומצוין במספר – נומער – עם חתימתו של הפקיד, התחילו לקנות במחירים גבוהים.

בעת ההיא גר באדעססא החסיד הנודע הגביר המפורסם לשם תהלה ר' שמואל ב"ר שניאור זלמן נ"ע גורארי', קנה חלק גדול מהכתבי יד והספרים של הגניזה החערסאנית במחיר גדול, וישלחם בתור תשורה להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק לרוסטוב-דאן.

אמנם בהיות הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק בקיץ ההוא בסלאוויאנסק – פלך חרקוב – ובא לר"ה לראסטאוו, הנה רק בחדש מ"ח תרע"ט התחיל להתעסק בביקורי הכתבי יד של הגניזה החערסאנית.

כשלשה וארבע שעות ביום התעסק הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק בבקורת הכתבי יד בעיון גמור, והרבה פעמים למד אתי כמה עניני קבלה וחסידות הכתובים בהגליונות והמכתבים, והספורי מעשיות והפליג בשבחם.

בחורף תר"פ אחר אשר ביקר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק את כל הכתבי יד וקריאת את כל הספורי מעשיות והכתבים, הפליג בשבחם וגילה דעתו הקדושה אשר כל הכתבים והמכתבים הם רק העתקות ולא גופי כתבי יד קדש כל הכותבים, אבל תוכן הכתבים והמכתבים אמיתים הם, ואם המצא ימצא איזה סתירת דברים, קלי ערך הם לגבי הפלאת תוכנם ואינם אלא שגגת המעתיקים.

הגניזה החערסאנית כוללת:

א. כתבי יד, (א. כתובים על קלף, ב. כתובים על נייר) ותוכנם, א. עניני קבלה, (א. כינויים שונים משמותיו של הקב"ה, ב. שמות מלאכים, ג. אלפי בייתין, – א. בלי נקודות ב. עם נקודות. ג. עם טעמים – ד. שירי המלאכים, ה. צרופי שמות והשבעתן, ו. פירושי מאמרי הזהר) ב. ביאורי מקראות ומאמרי רז"ל, ג. סיפורים (א. ארוכים, ב. קצרים) ד. מכתבים. (א. מהר"צ ר' אדם בעל שם, ב. ממורנו הבעש"ט, ג. מתלמידי מורנו הבעש"ט, ד. ממורנו הרב המגיד ממעזריטש, ה. מתלמידי מורנו הרב המגיד ממעזריטש, החבריא קדישא, ו. ממורנו הרה"ק הרב אברהם, המלאך הקדוש, ז. הרה"ק הרמ"מ מוויטעבסק, ח. הוד כ"ק רבנו הגדול).

ב. ספרים נדפסים שונים.

ג. יריעות של קלף, מעובד ומשורטט מוכן לכתיבה.

ד. חותמו של מורנו הבעש"ט.

ה. כלי כסף בשביל בשמים של מורנו הבעש"ט (א. כלי כסף בתמונת דג, ב. כלי כסף בתמונת מגדל, ג. כלי כסף בתמונת אילן).

הכתבים והמכתבים של הגניזה מקיפים תקופה של ארבעה דורות כוללים, ואלו הן:

א. דורו של אדם בע"ש והצדיקים הנסתרים שבזמנו, ב. דורו של מורנו הבעש"ט הצדיקים הנסתרים שבזמנו, תלמידים הצדיקים הגלוים, ג. דורו של מורנו הרב המגיד ממעזריטש, ותלמידיו החבריא קדישא, ד. דורם של כבוד קדושת תלמידי הרב המגיד ממעזריטש החבריא קדישא, אילנא רברבא, וענפיהם הקדושים.

הארבעה דורות, אם כי כבד הוא להגביל משך זמנו של הדור הראשון וביחוד מתי הותחל אבל בכ"ז הנה עפ"י מקורים שונים יש לחשוב התחלת דור הראשון בשנת לידת מורנו הבעש"ט נ"ע בשנת נח"ת ואשר על כן הנה המכתבים והכתבים של הגניזה מקיפים המשך של מאה וחמש עשרה שנה.

המאה וחמש עשרה שנה מתחלקים באופן כזה.

א. דור הראשון דורו של הרה"ק ר' אדם בעל שם חביריו ותלמידיו הצדיקים הנסתרים משנת תנ"ח עד שנת תצ"ד משך שלשים וששה שנה.

ב. דור שני דורו של כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע, חבריו ותלמידיו הצדיקים הנסתרים, תלמידיו הצדיקים הגלוים משנת תצ"ד עד שנת תק"כ משך עשרים וששה שנה.

כ"ו שנה אלו הם שנות ההתגלות, ובאחת השיחות של הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ביאר בארוכה דשנות נשיאותו של הוד כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע הם כמספר שם הוי' ובזה הואיל לבאר ענין התואר בעל שם טוב.

ג. דור שלישי דורו של מורינו כ"ק הרב המגיד ממעזריטש, ותלמידיו החבריא קדישא, משנת תק"כ עד שנת תקל"ג, משך שלש עשרה שנה.

ד. דור רביעי דורם של כ"ק תלמידי הרב המגיד ממעזריטש החבריא קדישא ומהם הוד כ"ק רבנו הגדול משנת תקל"ג עד תקע"ג, משך ארבעים שנה.

אמנם דור רביעי זה של כ"ק תלמידי הרב המגיד ממעזריטש, החבריא קדישא מתחלק לשתי מערכות, מערכה ראשונה, הנהגה הכללית מערכה שני' הנהגה פרטית.

כי נודע אשר אחרי הסתלקותו של כ"ק מורנו הרב המגיד ממעזריטש, אם כי עטרת תפארת הנשיאות הושם על ראש כ"ק הרה"ק הרב המלאך, הקדוש הרה"צ כקש"ת מוהר"ר אברהם זצוק"ל, אבל עם זה נבחר ועד הנהגה כללי (מבואר בארוכה באחד המכתבים).

ועד ההנהגה החזיק מעמד כחמשה שנים בערך, ובמשך זה הנה התלמידים החבריא קדישא התבססו כל אחד ואחד בהמגידות והנשיאות אשר הושם עליו על פי החלטת ועד ההנהגה.

ועד ההנהגה החזיק מעמד עד שנת תק"ע אבל הי' בתנאים אחרים מכמו שהי' תחלה וענינו מבואר במ"א.

לא נהירין לי שבילי דברי ימי נשיאותם של כ"ק התלמידים הקדושים, חבריא קדישא, איש איש בעתו ומקום מגורו ונהירין לי שבילי דברי ימי נשיאות של הוד כ"ק מורנו הזקן נ"ע.

כאמור הנה הכתבים והמכתבים של הגניזה החערסאנית הם אוצר בלום המתחלק לכמה ענפים, ודורש עיבוד עיוני של בקיאים במקצוע עבודה אחריותית כזו.

ישנם דברים כאלו כמו עניני קבלה מעשיות, צרופי שמות והדומה לזה עיונים עמוקים בקבלה, שאי אפשר למוסרם רק על ידי מי שהוא ראוי לזה בצדקתו, יראתו ובידיעתו הגדולה בתורה, אבל ישנם ענינים וספורים מלהיבי הלב ביראת ה' ואהבתו ית' ובאהבת התורה, ומכתבים מעוררים ביראת שמים, ובאהבת ישראל, שיש תועלת רב בפרסומם.

מספר שנים לפני זה, כאשר הגיעו כמה מאגרות הגניזה ליד המאסף ד"ר אברהם שבדרון, חתך מגליון המכתבים פיסות קטנות מהנייר, ושלח אותן לבדיקה מיקרוסקופית במעבדה מדעית בווינה. תוצאות הבדיקה הוכיחו שהנייר נוצר מעץ ושיצור נייר כזה החל, לערך בשנת תר"ו.

הוא שלח את תוצאות הבדיקה אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לריגא, וקבל תשובה ע"י מזכירו הר"י פייגין, שהודפסה בשבעון מאזנים (תרפ"ט גליון יח), וז"ל שם:

ב"ה ו' טבת תרפ"ט ריגא.

... במענה על מכתב כבודו אל כ"ק אדמו"ר שליט"א על אודות המכתבים מהגניזה החרסנית שהביא הגביר החסיד ר' שמואל נ"ע גור-ארי' אל הוד כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצוקללה"ה ... בשנת תרע"ט ... בכל קבוצות המכתבים הנמצאים באוצרו, מהמתנה של הגביר החסיד ר"ש הנ"ל נ"ע, המתחלקים לכמה מערכות: א) מערכת גליונות של דברי תורה הכתובים מכ"ק ר' אדם בעש"ט מראפשיטץ לכ"ק הבעש"ט נ"ע (מספר נכון ורובם כתובים עלי גליון פאליע) וסוף זמן כתבם בשנת תצ"ב, ב) מכתבי כ"ק הבעש"ט נ"ע לבני ביתו, לתלמידיו הצדיקים, לחבריו הצדיקים הנסתרים, לאנשי מעשה העוסקים בפדיון שבוים, החלטות של אסיפות שונות, תעודות "שטר מגיע" עבור הלואות בשביל פדיון שבוים, אותיות א"ב בחלופים ותמורות עפ"י קדש חכמת הקבלה, צוואת כ"ק הבעש"ט נ"ע עם חתימת העדים, הויכוח עם פראנק וסייעתו, זמני המכתבים משנת תפ"ט עד תק"ך במספר מרובה, ג) מכתבי תלמידי כ"ק הבעש"ט נ"ע הצדיקים המפורסמים, איש לרעהו, ואלופם כ"ק המגיד ממעזריטש נ"ע בראשם, משנת תק"ך עד תקל"ג מספר גדול, ד) מכתבי תלמידי כ"ק המגיד למורם ורבם הקדוש, ואיש לרעהו, ואלופם כ"ק הרב המלאך בן כ"ק המגיד נ"ע בראשם, עם הרבה גליונות דברי תורה, וסיפורי מעשיות, הנהגות וארחות צדיקים, משנת תקל"ו מספר רב, ה) מכתבי כ"ק הרה"צ ר' מענדל האראדאקער נ"ע (פרי הארץ) וכ"ק הרה"צ ר' ברוך מעזבוזער נ"ע ועוד משנת תקל"ז-מ"ו, במספר נכון, ו) מכתבי כ"ק אדמו"ר רבינו הגדול, בעל התניא והשו"ע משנת תקכ"ט עד שנת תקע"ב מספר רב, אשר מבין כולם מתקבצים להרבה מאות גליונות.

על רוב הגליונות ישנו מספר עם חתימת איזה פקיד, כאמור בהמאמר הנזכר ...

אין גם ספק אשר כל הכתבים, מכתבים וגליונות, אינם כתב יד קדשם של הוד כ"ק מורינו ורבותינו זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אשר אליהם מתיחס התוכן האמור בהמכתבים.

ועל-פי שלשה עדים יקום דבר זה: באוצר של כ"ק אדמו"ר שליט"א הבא בירושה מדור לדור ישנם: א) כתב יד קדשו של כ"ק מורנו הבעש"ט נ"ע מכבר, אשר הי' עוד באוצרו של הוד כ"ק אדמו"ר רבינו הגדול בעל התניא, ונראה דכל אלה אינם מאותו הכתב כלל, ב) כן ישנו כתב יד קדשו של כ"ק הרה"צ ר"מ האראדאקער נ"ע, ג) וכתב יד קדשו של הוד כ"ק אדמו"ר רבינו הגדול, אשר מבין כולם נראה כי כל הכתבים האלה הבאים מהגניזה אינם אלא העתקות, כתב יד מעתיק בלבד.

ובדבר גוף ועצם הענינים האמורים בהגליונות יש להם יסוד גדול בקבלה, כי הרבה דברי תורה האמורים שם הם ביאורים נפלאים בענינים עמוקים בחכמת הקבלה, וביסודי תורת החסידות, בארחות חיים במדות טובות, ואין ספק כלל וכלל, כי רוב הדברים מתיחסים לבעליהם, הוד כ"ק רבותנו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר קדושתם יאהיל עליהם.

את מכתבי זה אי-אפשר לדון אותו בתור רשימה מדוייקת מאוצר הגניזה האמורה, לפי שכתבתיו, רק בתור מענה על מכתב כבודו, בכללות מה שנמצא באוצר המכתבים ותעודות גניזה זו הראוי להעבד במתינות, תחת השפעת והסתדרות בעל כשרון ובקי בעבודה אחראית.

בתור עובד במערכת הספרים והכתבים אשר לכ"ק אדמו"ר שליט"א ...

מזכיר כ"ק אדמו"ר שליט"א

יחזקאל פייגין

באגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ב אגרת שצד, כותב כמה פרטים אודות מכתבים אלו, וז"ל שם בהנוגע לעניננו:

ידידי הנע' וו"ח אי"א מוהר"ר משה שי' שו"ב

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מכ"ב לחודש העבר, על אודות קיום בקשתי לתת לי הספר כתב-יד, כמובן אי-אפשר לי להגיד על גוף ועצם הכתב-יד אם הוא כתב-יד קדשו עד אשר אראנו, כי מני אז אשר התפשטו הכתבי-יד מהאגרות הידועים, הננו רואים כי ישנם כתבי-יד מזויפים.

הזיוף האמור איננו בהתוכן, כי בתוכנם של האגרות יש בהם דברים שידועים הי' גם תחלה, בהם סיפורים, בהם הנהגות שונות, ובהם דברים שבקבלה רבי מפי רבי שהי' נמסרים בלחישה. סדר זה הנהיג רבינו הגדול נ"ע, שבזה הי' משתנה משאר חבריו תלמידי הרב המגיד נ"ע, אשר הם החזיקו בסדר הפרסום והגילוי, ורק בענינים חיצונים לפ"ע הפנימיות והעלם עניני הפנימיות, ורבינו הגדול נ"ע סידר אופן אחר, העלם בענינים החיצונים וגילוי עניני הפנימים.

... אחד הענינים הי', דכל אלו הענינים ועמקי הענינים הי' נאמרים בלחישה יסוד גמור מרבי לרבי, וכמה דברים נפלאים ישנם בתוך המכתבים והאגרות ההם אשר תוכנם הוא ידוע ליודעים. אבל זה ברור, כי אין זה כי"ק של אלו החותמים על האגרות. ובכן לא אדע גם כתב-יד זה אם כתי"ק הוא, וכאשר אקבלו צלחה אז אדע ...

ידידו הדו"ש ומברכו

(חי"ק)

ב"אגרות בעל התניא", שהו"ל ד. צ. הילמן ע"ה (ירושלים תשי"ג), הדפיס גם את כל המכתבים מה"גניזה" שיש להם קשר לרבינו. אך יחד עם זאת הרבה להקשות שם על הכתוב באגרות אלו, מהסגנון, שמות, כינויים, חתימות, תאריכים ועוד. ע"ז השיב כ"ק אדמו"ר זי"ע בשני מכתבים ארוכים, שנדפסו בכתב-עת "הספר" (חוב' א, תשי"ד. ב-ג, תשט"ו), ובהוצאה שניה של "התמים" (ע' 851), ובאגרות-קודש שלו ח"ח (אגרת ב'תצז), וז"ל שם (מכתב הראשון הוא מאדר א' תשי"ד):

... לדידי, שראיתי כשלוש מאות מכתבים אלו אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר (חלק מהם לא ניתן רשיון לפרסם), הנה אדרבה בלי שום ספק, אשר התוכן אוטנתי הוא (מלבד לאלה שמאמינים אשר ביאור היותר פשוט של מאורע הוא נס יוצא מדרך הטבע לגמרי, הרי יכולים ג"כ להאמין שע"פ נס נמצא איש באדעסא שיכול הי' לזייף ולמצוץ מאצבעו ולכתוב 300 מכתבים כאלו ואח"כ נתעלם ואיננו), וברצות ה' ויהי' זמני פנוי יותר, הנה בדעתי להו"ל עוד פעם את כל המכתבים שנדפסו ב"התמים" בהוספת מכתבים שהרשה כ"ק מו"ח אדמו"ר להדפיסם אז אלא שנפסקה בינתים הדפסת "התמים" ובתור הקדמה להם לבאר טעמי ונימוקי המכריחים את מסקנתי הנ"ל. ואצטט כאן רק שתי נקודות:

א) ידועים לכל אלה שהיו בזמן הופעת מכתבי הגניזה בדרום רוסיא, היינו בסמיכות לאדעסא וחערסאן, האנשים בעלי שם ובפרט אלו שהיתה להם ידיעה בתולדות החסידות ותורתה, וביניהם לא הי' אף אחד שמוכשר הי' וגם יכול הי' לכתוב מכתבים כאלו מצוצים מאצבעו.

ב) להשיג בזמן ההוא, בלבול המדינות הגדול ושעת חירום בקישור בין מדינה לחברתה, קלף כזה שעליו נכתבו המכתבים, הי' כמעט דבר בלתי אפשרי.

רוב קושיות אלו המפקפקים באמיתת המכתבים יסודם בזה שמצאו בהם כמה סתירות בתאריכי המכתבים וכו'. היינו בטעיות התלויות רובם ככולם באות ותיבה אחת, ולפעמים השמטת תיבות וכו'. והנה מי שעסק פעם בהעתקת מכתבים ובפרט כשנעשות בהחפזה (לדאבוני ידוע לי זה ע"י שמגיה אני חלק חשוב של המאמרים וספרים הנדפסים ע"י הוצאתנו) הרי גם במעתיק טוב – לכה"פ 5 אחוז של השורות יש בהם טעיות אחרי העתקה הראשונה ומגיהים פעם שני' ושלישית. וכנ"ל – זהו במעתיק היותר טוב. לאידך גיסא – מזייף הרוצה לזייף ולמכור אח"כ את המכתבים לאחד מבתי האדמו"רים, היינו לאלו שיש להם ידיעה בקורות ימי החסידות ותורתה הרי בודאי ידייק ויגיה כמה פעמים, כיון שיחשוש שאם ימצאו טעויות כאלו יגלה קלונו ברבים ויפסיד את כל העסק שלו. ולכן מציאות הטעויות הנ"ל (לאחר שננכה מהם הטעיות שנתוספו ע"י הבחור הזעצער של "התמים") הן אדרבה הוכחה שהמכ' לא נכתבו ע"י מזייף שרצה למוכרם אח"כ בכסף מלא למבינים במקצוע זה ובמילא דרושה היתה לו זהירות יתירה ביותר, כ"א אדרבה שנכתבו ע"י מעתיק בשביל אנשים כאלו שאין להם ידיעה אלא בחיצוניות המכתבים בלבד. וזוהי הוכחה נוספת למסקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר כנראה שמעה מפי אביו האדמו"ר, אשר: א) בל"ס התוכן הוא אותנתי. ב) ונעתק מכתב ידם של אלו שיד ושם להם וידיעה עמוקה בתורת החסידות וגם הקבלה.

עוד נקודה אחת וגם היא לדעתי מחלטת מסקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר, והיא – אשר מי שראה מאות מכתבים אלו בבת אחת – שבאופן כזה הביאו אותם למכירה לב"כ ליובאוויטש – לא הי' מקום כלל לדיעה שזהו גוף כתי"ק, כיון שבכולם הכתב וכן הקלף הי' דומה בכל הפרטים. ומזייף שרצה לעשות זיופו באופן כזה יכול הי' לקוות למצוא קונה רק בין כאלו שאין להם חוש של בקורת ושכל בריא פשוט.

נוסף על כהנ"ל – הנה בחלק המכתבים שלא נתפרסמו היו קמיעות, אותיות עם תגין ונקודות שונות – וכמו ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר, הנה נמצא בהם וכן גם בהמכתבים שנתפרסמו ענינים שלא נודעו ברבים כ"א באו במסורה רבי מפי רבי מאדמו"ר הזקן עד לאדמו"ר אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר.

לא באתי בזה אלא בנקודות כלליות, אבל לדעתי גם הן מספיקות לא לבד לדחות את הטענות במאמר הנ"ל ושלפניו, אלא גם להכריח מסקנא הפכית לגמרי והמתקבלת ביותר:

דבר ברור, אשר האדמו"ר מרוזין זצ"ל הי' אסור (לעת עתה עוד לא נמצאו חוקרים "מדעים" המכחישים את זה, אף שנמצא חוקר ידוע ומפורסם בפולין שבא ל"מסקנא מדעית מוחלטת" אשר הבעש"ט – לא הי' ולא נברא), במאסר קשה כהנ"ל היו מחרימים הכתבים שנמצאו ברשות הנאסר, בודאי היו אצל האדמו"ר מרוזין כתי"ק של בני דורו ודורות הסמוכים לו מלפניו וספרים וחפצים החביבים עליו כי באו אליו בירושה וכיו"ב – אם מעט או הרבה; בודאי כשנמצא האדמו"ר במקום בטוח רצה וחפש אופנים איך לקבל הכתבים וכו' הנ"ל בחזרה. ברור שלא הי' יכול להשיגם בהשתדלות גלוי' אצל הממשלה כיון שברח ממאסרו – ולא נשאר אלא הדרך דאופנים חשאים. אם עלתה ביד המשתדלים בזה לשחד באיזה אופן את הפקידים השייכים לזה – מה היו עושים הפקידים כדי לפשר את הדבר ולמעט, עכ"פ את האפשריות אשר חוקרי הממשלה יגלו החזרת הכתבים לבעליהם? היותר פשוט – להניח במקומם מכתבים אשר עכ"פ בחיצוניותם במראיהם, מספרם וכו' יתאימו לגוכתי"ק שנלקחו. מובן אשר כ"ז לא היו יכולים לעשות במנוחה גמורה באריכות זמן וכו', ובמילא לא הי' מקום להגה"ה מדויקת, וגם לא ראו נחיצות בזה, כיון שהמחליפים וגם המבקרים שחששו מאתם היו מבינים רוסית יותר מאשר חסידות. כן מובן אשר העתקת המכתבים היתה על קלף או נייר של זמן החילוף ולא של זמן הכתיבה, ובפרט שבתקופה ההיא לא ידעו על אפשריות בחינת הקלף לברר מתי נעבד.

מ. שניאורסאהן

המכתב השני שלפנינו נכתב (בהמשך למכתב שלפניו) בי"ג אייר תשי"ד (ונדפס ב"הספר" וב"התמים" שם, ובאגרות-קודש שלו ח"ט אגרת ב'תרמח):

... ובהמשך לענין מכתבי הגניזה, הנה אף שאין הזמן גרמא לבוא באריכות הדרושה ובפרטיות, בכ"ז אענה על איזה נקודות, והן:

רובם המכריע של מכתבי וכ"י הגניזה נכתב על קלף ולא על נייר. וכוונתי ב"רובם המכריע" אינו לקצת יותר מחצי אלא להרבה יותר משלשה רביעים.

המכתבים שנדפסו בקובץ "התמים", הנה מובן שלהמסדר בדפוס (הזעצער) לא נתנו מכתבי הגניזה עצמם אלא העתקתם. והיתה מוכנת מלפני כמה שנים, והעתקה זו נעשתה ע"י אברך ד. י. הי"ד בריגא, אשר הי' ירא שמים אבל לא דייקן, ובפרט בענינים שלא תפסו מקום כ"כ אצל החסידים כמו התאריכים וכיו"ב.

בנוגע לסגנון המכתבים. הנה נפלאת הטענה, "שכולם נכתבו בסגנון אחד ממש". כי הנחה זו מופרכת לגמרי מעיקרא כיון שבין הכתבים ישנם: סיפורי מעשיות, צוואות, פ"נ, קבלות וכו' וכו' ואי אפשר לכ"ז שיהי' בסגנון אחד ועוד להוסיף בזה מלת "ממש". ואולי הכוונה להמכתבים ממש שבהם. וגם בזה לא יצדק הטוען, כי אחדים מהמכתבים נדפסו עשיריות שנים קודם גילוי גניזה זו ונמצאים ג"כ במכתבי הגניזה, וא"כ מובן שאדרבה, אלו האומרים שכל הגניזה מזויפת, הרי א"א שיהי' הסגנון שוה בין המכתבים שנדפסו ואמיתתם בלי ספק ואותם שזויפו גם התוכן וגם הלשון לפ"ד הטוענים. מובן מעצמו שיש שיווי ביניהם ובפרט בין חסידים לרבותיהם, שמשתדלים בסגנון מכתביהם והליכותיהם בכלל, להדמות לרבם. וכבר ידוע הצחות בזה, ע"פ מרז"ל (סוטה י"א ע"א): אחרי ה' אלקיכם תלכו – וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה וכו', משא"כ תלמיד אחר רבו. ודוגמא אופינית בזה הוא מהידוע, שמעתיקים של כתבים ומאמרי דא"ח לדורותיהם השתדלו לחקות בכתם ידם את כתב ידו של הרבי, עד שלפעמים תכופות הנה גם מבלי לעיין בגוף המאמר, יש להכיר מכתב-היד עצמו, אם הי' זה מעתיק בדורו של אדמו"ר האמצעי או אדמו"ר הצמח צדק וכו'.

במה שהעירו שנמצאו כו"כ שגיאות. הנה כבר כתבתי (במכתבי מאדר א' תשי"ד) אשר אם רק נכונה ההשערה שנעתקו המכתבים מגוף כתבי-היד בשביל פקידי הממשלה הצארית, ובמילא נעשה הדבר בחפזון ולאו דוקא ע"י מעתיקים מומחים וביותר שכנ"ל חסידים לא הקפידו מעולם על התאריכים, הרי אין פלא על רובא דרובא של השגיאות שנפלו. ובמכש"כ ממעתיק עתה מכת"י, שקודם ההגהה ישנו אחוז גדול של שגיאות, ובפרט אם מעתיק מכת"י מסולסל שאות אחת נמשכת לחברתה וכו', ובפרטי פרטיות אם המעתיק רוצה לפרש את הראשי תיבות וגם זה עושה בחפזון, אשר עי"ז יגדל לא רק מספר השגיאות אלא גם סוג השגיאות (ויבקשו נא את מי שהוא שאינו מומחה להעתיק מבלי אריכות זמן אחד מגוף כי"ק דזמן ההוא, כמו מכתב הבעש"ט או הרה"צ כו' הרמ"מ מהורודוק שנדפסו בקובץ "התמים" (חוברת א' וב') ויבחנו נא אח"כ את השגיאות שיהיו אצלו!). ובפרט שבנדון דידן, ע"פ השערה הנ"ל, לא הקפידו מלכתחילה על הדיוק מההעתקה.

ע"פ השערה הנ"ל שההעתקה מגוף הכ"י נעשתה בשביל אנשי הממשלה בכדי ובמטרה להטעותם שזהו הכ"י, במילא מובן מפני מה מראם החיצוני הי' מוכרח להיות כשל אגרות מקוריות, וכן כמעט על כל אחד ואחד מעבר לדף באה הכתובת ברוסית של הפקיד. מפני מה האחוז של מכתבים תוכניים הוא קטן כ"כ ובפרט מכתבים בדברי תורה כו'? – קושיא זו מתורצת במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אודות מכתבי הגניזה בקובץ "התמים" חוברת א' – וז"ל בסיום מכתבו: "ישנם דברים כאלו כמו עניני קבלה מעשית צרופי שמות והדומה לזה ענינים עמוקים בקבלה שא"א למסרם רק ע"י כו'" [קטע זה הושמט ב"אגרות בעל התניא ובני דורו" וכן גם הקטע העיקרי שבמכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר בו כותב דעת אביו לאחר בקורת "כל הכ"י וקריאת כל סיפורי המעשיות והכתבים, הפליג בשבחם וגילה דעתו הק', אשר כל הכתבים והמכתבים הם רק העתקות וכו', אבל תוכן הכתבים והמכתבים אמיתי הוא. ואם המצא תמצא איזו סתירת דברים קלי ערך הם לגבי הפלאת תוכנם ואינם אלא שגגת המעתיקים" עכ"ל].

ובמילא לא יפלא שאחוז מכתבים תוכניים קטן הוא לגבי מכתבים האחרים כיון שכהנ"ל לא נמסרו להדפיסם בקובץ "התמים".

מי שיש לו ידיעה קלה ביותר בהנהגת נשיאי החסידים בדורות ההם, יודע הוא אשר לא כתבו את תורתם. ואדרבה נזהרו מלכתוב מפני כו"כ טעמים, ורק במקרה יוצא מן הכלל ביותר, וכשלא הי' באפשרי לאמר המענה בע"פ, באו בכתובים בזה, וגם אז רק בקיצור נמרץ. וכל המקשה, מפני מה בין כתבי אחד הנשיאים והאדמו"רים בדורות שעברו נמצא אחוז קטן ביותר של דברי תורה וכו', הרי אין זה אלא הוראה שאין לו ידיעה כלל בהנהגתם. ולא עוד אלא שאפילו בזמן כ"ק מו"ח אדמו"ר ואביו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שענו לשואליהם דבר גם בענינים דנגלה דתורה ובתורת החסידות הרבה יותר מנשיאי חב"ד שלפניהם, ועאכו"כ מהאדמו"רים בדורו של הבעש"ט והרב המגיד, וארכיונים נשמר וידוע ברור שזהו כתב ידם או העתקה מגוף כת"י, הנה בכ"ז אחוז קטן הנם המכתבים בד"ת וכו'. והוא מובן, כיון שמרובים צרכי עמך וכו', הרי רבו יותר ממרחק השואלים בענינים גשמיים או מבקשים ברכה וכו', מאשר השואלים בד"ת בנגלה ובתורת החסידות, אשר רובם ככולם היו שואלים אותם בע"פ, כשהיו נוסעים להאדמו"רים לרגלים ולמועדים ונכנסים אז ליחידות כיון שאין שאלות אלו ענין דחוף שא"א לחכות בפתרונן איזה שבועות וחדשים.

מה שכמה מהכתבים נחתמים בצירוף שם האם כמו בפ"נ ולא בצירוף שם האב? מי שיש לו ידיעה במנהגי החסידים בכתבם לרבם יודע, אשר לפעמים תכופות ביותר חותמים בצירוף שם האם ואפילו במכתבים ולא דוקא בפ"נ.

ההנחה, שאם רק יוכיחו שמכתב אחד מזויף ה"ז הוכחה גמורה שכל הגניזה מזויפת – הנה פשיטא שהנחה זו מופרכת מעיקרא. כי א"כ הרי אפשר להוכיח זיוף של כל ספרינו ח"ו על היסוד שנמצאו בהם טעויות הדפוס ונמצאות הוספות מזמן מאוחר וכו'. והרי ידוע, שבש"ס יש הוספות מרבנן סבוראי ועד"ז בכמה מהספרים שלאח"ז. ואדרבה אם ימצאו בין המכתבים ואפילו רק מכתב אחד שהי' ידוע במסורה סודית רבי מפי רבי, הרי אין זה ענין שיכול מי שהוא לזייף ולהמציא כסומא בארובה וצ"ל שהעתיקו מגוף כת"י אלו שידעו ממסורה סודית זו. ואין נ"מ אם זהו צרופי שמות, או עניני קבלה עמוקים, השבעת מלאכים וכו', ככל הדברים והסוגים שמונה אותם כ"ק מו"ח אדמו"ר במכתבו הנ"ל. ויש לתמוה שנעלם "המזייף" ואיננו וגם לא נודע לפני זה. הנה בעיני פלא הדבר ביותר, כי בכדי לזייף מכתבים אפילו רק אלו שנדפסו ועאכו"כ אלו שלא נדפסו, שכפי המבואר במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר הנ"ל למדו אביו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב הרבה פעמים והפליג בשבחם, הרי צריך להיות לא רק בעל כשרון של זיוף אלא גם בעל ידיעה חשובה בעניני קבלה וחסידות, נוסף על ידיעה פנימית ביחסי האדמו"רים אחד לחבירו ובני ביתם הנזכרים במכתבים. ופלא גדול שאיש בעל כשרונות כאלו לא יפרסם מה שהוא בשנים שלפני גילוי הגניזה ולא אחרי כן. והרי כבר ידוע בדורות שעברו, כשפקפקו במחברו של איזה ספר, הרי הסבירו ג"כ את מי שיש לחשוד בחיבורו של ספר או כתב וראוי לכך מפני ידיעותיו. ולמותר להזכיר אשר בנוגע ל"הזהר" הזכירו את שם הר"מ דיליאן. בנוגע לכמה תשובות הראשונים הנה החליפו את הרמב"ן והרשב"א והריטב"א זה בזה וכו'. וכן גם בדורות האחרונים, בהנוגע לשו"ת "בשמים ראש", המצבות שמצאו בקרים, הירושלמי ס' קדשים וכו' וכו' והאריכות בדבר הפשוט אך למותר.

תקנה היתה מלפנים שלא ידפיסו ספרים – יהי' מי שיהי' המחבר – מבלי הסכמות, והטעם פשוט, כי כל בן אדם עלול לטעות, ועל כל פשעים ושגיאות תכסה אהבת עצמו והאמונה בשכל עצמו. ואפילו גדולי ישראל וחד-בדרא אמיתיים (סנה' ז, ע"ב) היו מתייעצים ושואלים חוו"ד אחרים קודם שיפסקו פסק דין.

ובדורנו עלוב זה, אין צורך כבר בהסכמות, וכל הרוצה אומר, אשר גם הוא ביכלתו להיות דן יחידי, במקצוע שלו בודאי, ואם המקצוע אינו שלו – הרי הוא משער השערות ועל פיהן יקום דבר. והמדפיס מדפיס והקורא מחליט, שאין אחר מעשה דפוס ולא כלום.

הרבי ממונקאטש – בעהמ"ס "מנחת אלעזר" ועוד – אשר בסופה וסערה היתה דרכו ולא ניחת מביטויים חריפים וכו' בכתבו ע"ד כללות מכתבי גניזה זו כותב בזהירות ידועה: "ידי זרים המזייפים שלטו בהם", "השמר והזהר מבלי תאמין בם", "המכתבים האלו החשודים בזיוף" (דברי תורה מהדורא ה', ס"ט).

כ"ק מו"ח אדמו"ר מודיע החלטת אביו, לאחר שבחנו כל כתבי הגניזה (מלבד מכתבים בודדים שבאו לאחרים) במשך כמה חדשים, אשר תוכן הכתבים והמכתבים אמיתי הוא והסתירות שימצאו קלות ערך הן לגבי הפלאת תוכנם.

והם היחידים שראו את חלק כתבי גניזה זו שתוכנם: עניני קבלה, כינויים שונים משמותיו של הקב"ה, שמות מלאכים ושירתן, צירופי שמות והשבעתן ועוד.

ואף על פי כן הנה כותב בעל "אגרות בעל התניא ובני דורו": "שכולם (החוקרים בדבר אמיתות הכתבים) לא נחתו לבדיקה כללית ויסודית של תוכן הכתבים. והגעתי למסקנה שכל (!!!) מכתבי הגניזה שראו אור הדפוס הנם מזוייפים. ומהם שנדפסו והופצו גם בהסכמתם של גדולי ישראל שטעו בזה".

ומי קורא תמים שיטיל ספק בוודאות פשוטה כזו?

מ. שניאורסאהן

רד"צ הילמן ז"ל ב"אגרות בעל התניא", התעכב גם על פרטים רבים שבהאגרות, שלדבריו אינם מתאימים, וע"ז נתעכב לקמן בנפרד.

כמעט כל האגרות הנדפסות בזה, כבר נדפסו בהתמים. אחדות נעתקו מספרים אחרים או כתבי-יד כפי שיצויין בכ"א מהן.