אגרת כ

[לפני תקנ"ב?]

יחידות

איתא1 בזה"ק שאהבה ויראה נק' גדפין2. הענין הוא, שזה בודאי אין סברא לומר שהאדם נברא לתכלית שיהי' לו אהבה ויראה, הגם שבאמת הוא העיקר, כי בודאי אפי' צדיק גדול אינו יכול להגיע3 למדרגת האהבה ויראה שהי' בו קודם הבריאה, כי חומרו מעכב, וגם הבאתו לזה העולם הי' ללא צורך. אבל האמת יורה דרכו שבכאן הוא עולם המעשה4. ועכ"ז מעשה בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא5 וחשוב כמת, גלל כן נמשלו אהבה ויראה לגדפין שהן נושאין את הגוף, ובלעדם אי אפשר לפרוח, ועכ"ז הגוף עיקר6. והראי' שאפי' בתענית דרבנן לא אמרינן שאם הוא חלוש ביותר שמותר לו לאכול בכדי שיהי' לו כח להתפלל או ללמוד בהתלהבות, מפני שכאן הוא עולם המעשה ולא ניתן לדחות לגבי אהבה ויראה.

והנה איתא בגמרא אמרו לרבן יוחנן בן זכאי7 רבינו ברכנו8 כו' כמורא בשר ודם וכו'. הענין שרבן יוחנן בן זכאי סובר דהנה יש אהבה ויראה, ויראה הוא בכדי לסור מרע, ואהבה הוא להגיע למדרגת ועשה טוב. וסובר רבן יוחנן בן זכאי שבודאי בענין האהבה צריך להעמיק, שכל מה שתגדל אליו האהבה תגדל העבודה בגודל הדקדוקים ובמסירת נפש, ולכן נקראת האהבה פולחנא דרחימותא9. משא"כ בענין היראה, שהוא בכדי לסור מרע, אינו צריך להעמיק מאד כי די כמורא בשר ודם, כמ"ש בש"ע10 איך שהמלך רואה אותו בכל עת ובודאי יבוש.

והנה כשבא איזה מחשבה לאדם, או שהתאוה תאוה, לא די שלא יעשה התאוה, כי זהו מגדר סור מרע לבד, רק צריך שיהפכנה ויעשנה טוב לאהוב את ה' ית'. וזהו מאן דמהפך מרירו למתקא11 וחשוכא לנהורא.

והנה הדרך לקנות האהבה הוא ע"י הדעת12, והוא להתבונן תמיד ביקר תפארת גדולתו. והנה אף שבודאי ממילא יהי' לו יראת הרוממות גם כן, אעפי"כ בשביל יראה לבד אין צריך לחזור אחריה, כי אפי' ביראה זוטרתי די13.

ובזה יבאר מה שלכאורה קשה על מצות ואהבת14, כי הנה האהבה מתנוצצת מעצמו, ואין צריך ציווי על זה, או שאינו מועיל הציווי. אך הענין הוא שבודאי מחוייבים אנחנו לאהוב את ה' ית' מחמת הטובות שקדמו לו, אך שאנחנו בגדר השכחה, כמ"ש ותשכח אל מחוללך15. גלל כן צוה הש"י ואהבת, שזכור תזכור תמיד טובת הבורא בכדי לאהבה אותו.

ומפני זה נכתב הציווי לאהבה את ה' במשנה תורה16, ובד' ספרים הראשונים לא נזכר כלל, כי שם דיבר עם אותם אנשים שהם בעצמם ראו את מעשי ה' כי נורא הוא, ואינו מהצורך להזהירם, אבל במשנה תורה הי' דור אחרון17 ביניהם, אשר לא ראו18 רק מפי השמועה, לכך הוצרך להזהירם.

והנה זה בודאי אין סברא לומר שהאדם יתבונן בגדולתו ית' בכדי שיגיע למדרגת האהבה, כי זהו פניה, והאהבה חוזרת אל עצמו, וכמ"ש בכל קראנו אליו19, אליו ולא למדותיו20, וארז"ל ג"כ כל הרודף אחר הכבוד21 וכו', כי זהו הכבוד האמיתי. אבל הדרך הנכון לכל חפץ לעבוד את ה', להתבונן תמיד ביקר תפארת גדולתו של מלך מלכי המלכים בכדי שיהי' לו להש"י לנחת. ומלכותא דרקיע כמלכותא דארעא22, כי דרך המלך בהראותו את עושר כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו, כל מה שמשבחים ומפארים את כבוד עשרו גדולתו הוא לו לנחת.

והנה איתא בזהר שקודם התפלה יוצא כרוז בכל העולמות צאינה וראינה23 בנות ציון במלך שלמה, שכל מי שרוצה לראות יבא ויראה בכבודו ית'. והנה מדאורייתא אינו מחויב לומר רק קריאת שמע24, וחכמים הוסיפו פסוקי דזמרה, וממילא כל מה שבפסוקי דזמרה מרומז במלת אחד שבקריאת שמע, כי כל פסוקי דזמרה הוא הכנה לקריאת שמע, לכן אם לא כיון במלת אחד שבקריאת שמע25 צריך לחזור, כי זהו תכלית המבוקש, משא"כ בפסוקי דזמרה.

והנה ארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו26 כו'. והענין הוא כך, דהנה למעלה יש אורות, ופי' לשון זריחה כמ"ש ויקרא אלקים לאור יום27, ודבר המאיר ובא נק' מאור כמ"ש והיו למאורות וכו'. ועד"ז אין לך עשב כו' שהמאור זורח עליו ובזה אומר לו גדל, כי כל עלול משתוקק לסיבתו. והנה יש גבוה על גבוה28 וגבוהים עליהם, המאור חוזר להיות ניאור מהמאור שעליו למעלה, וכן לעילא לעילא עד א"ס ב"ה, וזהו נקרא השתלשלות העולמות, וכן בכל הדברים שבזה העולם דשרשם למעלה.

והנה במקום השמש בודאי יש שם אור29 גם כן, אך שהוא בטל במציאות, ועד"ז אצל א"ס ב"ה. ולכן נקרא הי' הוה ויהי', כי באמת אצלו אין שום שינוי, כי לא נראים כלל העולמות כי בטלים במציאות. וז"ב30 מה שאיתא בכהאריז"ל31 כי בעליות העולמות נשאר המקום פנוי, כי לכאורה יפלא בעיני בשר, כי הלא הש"י מקומו של עולם. ולפד"א א"ש32, כי הנה [...] עלי' זו עלי' שכליי' היא, וכיון שעלה בשכלו למעלה נתבטל בסיבתו. והבן מאד.

והנה בפסוקי דזמרה מספר ביקרא דמלכא, ובודאי מאליו יתנוצץ אור האהבה ברצוא ושוב, אף שלא ירגיש. ובהגיע לקריאת שמע, הנה ארז"ל שצריך לכוין שהש"י יחיד בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם33, נמצא שממשיך אלקות בעולם, וממילא שאינו רואה את עצמו לכלום, כי בטל בסיבתו. ובזה מרומז כאן המסירות נפש, אפילו כל העבירות שאמרו מדינא יעבר ואל יהרג34, כיון שנתבטל בסיבתו הוא מפקיר את עצמו. ולכן ארז"ל לעולם ירגיז35 אדם וכו' נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע, כי האיך ימצא מקום ליצה"ר להתאות תאוה, כי הלא בטל בסיבתו ואינו חפץ לעצמו כלום, וממילא כיון שהוא בטל בסיבתו, והמחשבה חוזרת ונעה תמיד, ממילא כיון שהוא דבוק בו ית' חוזרת המחשבה לחשוב דברי אלקים בתורתו ית'. ולכן אחרי זה ואהבת, כי ממילא נמשך האהבה במסירות נפש, כיון שאינו מחשיב עצמו, ואחר כך ודברת בם וכו'. וזהו אלו ואלו דא"ח36, כי הם ז"ל בדביקותם ובהתייחדם לאל עליון, שבה מחשבתם לחשוב מחשבת של אלקים חיים, והן הן דבריו ומחשבתו ית'.

וכל מה שיעשה האדם יהי' הכל רק אליו ית', כמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותינו37. ובשעה שמתעטף בציצית ותפילין יכוין38 שהוא מדמה בזה אליו ית', כי הקב"ה מניח תפילין39 וכדומה. וכשירצה לעשות דבר חוץ, כגון משא ומתן ומלאכה, ידמה בדעתו שהוא הולך בדרך, וצריך להתפלל מקודם תפלת הדרך מתוך דביקות. וזהו וכשאתה יוצא בדרך40 המלך בקונך וצא. ובזה מדמה עצמו גם כן להבורא ית' כמ"ש ששת ימים תעשה מלאכתך כי ששת41 כו'. ובאכילה יכוין ע"פ פשוט לקבל כח42 לעבוד את ה' ית'. וזהו בכל דרכיך דעהו43.

עד כאן מה שאני זוכר מה שאמר לי הרב, ואפשר הפכתי הסדר גם כן.

שאלה

והנה הקשיתי להרב שי' על מה שפירש לעיל בדברי רבן יוחנן בן זכאי, ממ"ש בזהר אית יראה44 וכו' דאיהי עקרא כו', משמע שכל היראות הם כאין נגד יראת הרוממות, וצריך האדם לחזור אחריה.

והשיב לי כבוד הרב שי' במכתב ידו קדש וז"ל.

תשובה

מ"ש מעלתו ממ"[ש] הזה"ק אין ענינו לכאן, דהתם מיירי ביראת העונש45, אבל אני אמרתי שגם ביראת הרוממות46 יש בחי' ק[טנות] כמורא בשר ודם, בושה מרבים וכן שלימים47 המביטים בו, ואף שמתבונן כמ"ש בזה"ק48 דאיהו רב ושליט כו', אעפ"כ לפעמים יראה בחינת קטנות לבד.

וביאור הענין באריכות הוא על דרך זה. הנה קבלתי, וכך כ' בזהר49, שיראת הרוממות נק' תרעא לעאלא גו מהימנותא, כמ"ש זה השער לה'50 כו', פתחו לי שערי צדק51 כו', בזאת יבא אהרן52 וכו'. ומי שהגיע לתכליתה ואינו מהלך יותר נקרא עומד בשער ולא נכנס לפנים, והיא מדרגת מלאכים הנק' עומדים53, ועל כן אינו נקרא עבודה בשלימות.

ועל כן איתא בזהר שאין עבודה בשלימות כי אם פולחנא דרחימותא54, דעל ידי האהבה הולך האדם ממדרגה למדרגה, ונק' מהלך לפני ה'55. וגם בחוש הגשמי נראה כן, שכשתפול אימתה ופחד על האדם עומד במקומו ולא יוכל להלך כלל, ועל כן גם בעבודת ה' כשהאדם מהלך ממדרגה למדרגה לפני ה' באהבתו הנאמנה, דהיינו מאהבה זוטא לאהבה רבה, אזי כשמתגלית אהבה רבה במוחו ולבו, מסתתרת יראת הרוממות הגדולה שהיתה בהתגלות תחלה במוחו ולבו.

שכן הוא דרך ה' ועבודתו האמיתית, שאי אפשר ליכנס להיכל המלך כי אם דרך שער המלך שהיא יראת הרוממות בבחי' גדלות כפי השגתו ודעתו את ה', ויראה זו היא ממלאת את כל מוחו ולבו כפי כחו בהתגלות במוחו ולבו. ואחר כך כשנכנס להיכל ה' באהבה רבה, אזי האהבה ממלאה מוחו ולבו בבחי' גדלות בהתגלות במוחו ולבו, והיראה בבחי' גדלות מסתתרת, ולא נגלה ממנה רק בחי' קטנות בהתגלות, אבל באתכסיא היא בשלימותה במוחו ולבו בבחי' גדלות כמקדם, ואדרבא ביתר שאת ויתר עז56, כנודע שכל דבר שבקדושה כלול זה מזה, ואין בהם קיצוץ ופירוד ח"ו, רק שזה בהעלם וזה בגילוי. וע"ז נאמר אברהם אוהבי57 ופחד יצחק58 וד"ל. ועד"ז הוא תמיד בבחי' רצוא ושוב כל שעת העבודה.

והנה כל זה בשעת עבודה שבלב זו59 תפלה60, בדורותינו אלה דלאו כל מוחא סביל דא61 להיות באהבה ויראה בבחי' גדלות כל היום כולו, שעל זה ארז"ל הלואי יתפלל אדם כל היום כולו62, כי אם מתי מספר מהצדיקים הגדולים הידועים לי. וכך שמעתי בפירוש, כי זו מדת כל אדם63, להיות באהבה ויראה בבחי' קטנות כל היום כולו, וזוהי הכנה רבה להגיע לבחי' גדלות בשעת התפלה.

אך בזאת נאות לו64, לכל חפץ לעבוד את ה' באמת, אין אמת אלא תורה65, ובתורתו יהגה יומם ולילה66, אזי צריך להשאיר לו רשימו מבחי' גדלות שבשעת התפלה בכל היום כולו, דהיינו שכל היום בתחלת עסקו בתורה67, וגם באמצע לימודו כמעט בכל שעה, וכל המרבה הרי זה משובח68, צריך לחזור ולהביא בלבו אהבה רבה בבחי' גדלות, שהי' לו בשעת התפלה, כשיחזור ויתבונן בדברים המעוררים אותה, שהתבונן בהם בשעת התפלה.

ואף שבודאי לא יכול להשיגה כל כך כמו שהשיגה בשעת התפלה שהיא עת רצון, אעפי"כ מועלת חזרה זו, שיחזור ויביא בלבו ציור האהבה מבחי' גדלות, הנק' רשימו69, כדי שעי"ז יכול למסור נפשו בפועל על התורה ועל המצות, דהיינו לכוף יצרו המונעו מקיום התורה על ידי מסירת נפשו לה', לדבקה בו בציור אהבה רבה שמביא בלבו כשחוזר ומתבונן בדברים המעוררים אותה, שהתבונן בהם בשעת התפלה, ועוררו לו אז בשעת התפלה אהבה רבה בבחי' גדלות לפי השגתו ויכלתו, וחזרה זו נק' רשימו מבחי' גדלות, והיא מוכרחת במאד מאד באהבה דוקא [ב]כל עת ובכל שעה.

אבל ביראה אינה מוכרחת כל כך בכל עת ובכל שעה, אף שבודאי המרבה הרי זה משובח, מכל מקום מאחר שחזרה זו אינה יראה האמיתית בבחי' גדלות, דלאו כל מוחא סביל דא להיות בבחי' גדלות כל היום כולו, כי אם בבחי' קטנות, דהיינו כמורא בשר ודם. אף שההתבוננות היא בבחי' גדלות, אעפי"כ היראה אינה אלא בבחי' קטנות, שזה יכול כל אדם להשיג כל היום, ועל זה נאמר השמר לך פן תשכח70 כו'.

על כן מי שאינו יכול להשיג בבחי' גדלות כל היום באמת, אין חובה ואין הכרח כל כך שבכל עת ובכל שעה יביא בלבו ציור יראת הרוממות בבחי' גדלות, שמחמת שיראה זו אינה אמיתית אצלו עכשיו, אלא ציור בעלמא מהיראה שהיתה לו בשעת התפלה, שהיא שעת עבודה שבלב בדור הזה. משא"כ באהבה, שהציור מאהבה רבה מבחי' גדלות שמצייר האדם במוחו ולבו, עם דברים המעוררים ומולידים אותה, שחוזר ומתבונן בהם, מוכרחים במאד מאד בכל עת ובכל שעה ממש, כדי למסור נפשו לה' על קיום התורה והמצות בקום ועשה, שאי אפשר כלל למסור נפשו בפועל ממש על ידי אהבה בבחי' קטנות, ככתוב במקצת ספרי מוסר71, על ידי זכרון חסדי ה' ונפלאותיו עם כל אדם72, שזה וכיוצא בזה אינו מועיל למסור נפשו בפועל ממש. אבל היראה, אף בבחי' קטנות מועלת להיות סור מרע.

ובבחי' גדלות בשעת עבודה שבלב, אי אפשר כלל בלעדה בשום אופן בעולם, כדכתיב זה השער לה' וכו'. אבל הרשימו מבחי' גדלות שלא בשעת עבודה, מאחר שאינו אלא ציור בעלמא ולא אמיתי אצל סתם בני אדם, אם כן מי שאין לו שעת הכושר להביא בלבו ומוחו שתי הרשימות כאחת, דהיינו הרשימו מבחי' גדלות אהבה ויראה, מי נדחה מפני מי, בודאי של אהבה קודמת ומוכרחת במאד מאד שבלעדה אי אפשר לקיים תורה ומצות אפילו שעה אחת, משא"כ בשל יראה.

ועל זה הבאתי דרך אסמכתא ממאמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו. אבל לא עלה על דעתי ח"ו לירד לסוף דעת והשגת גדולים חקרי לב73, כי בודאי הם וכיוצא בהם מהתנאים ואמוראים זכו לבחי' מוחין דגדלות כל היום כולו, כאשר שמעתי בפירוש שראשי הישיבות שבימי התנאים והאמוראים היו ממשיכים יראה על כל הישיבה כולה, וכ"מ בהדיא בגמרא.


1) נדפסה באגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת פ. והוא מענה רבינו לשאלת ר' ישראל יפה [מדפיס קאפוסט], ששאל על מה שאמר לו רבינו ביחידות.

רשימת הדברים, מתפרסמת מכתב ידו של מוה"ר אלי' יוסף ריבלין (269 ז, א), וכתב לפנ"ז "כ"י [כתב-יד] מכ"ק [מכתבי-קודש] ישנים [של אדמו"ר הזקן] (שמעתי בבירור שהכותב הי' הרב מו"ה ישראל יפה ז"ל מדפיס מקאפוסט, שהוא הי' השומע והשואל, וקיבל התשובה ע"ז בכי"ק אדמו"ר ז"ל)".

הר"י יפה הנ"ל הי' מחסידי אדה"ז וממקורביו, הוא הדפיס סדר התפלה של רבינו בשנת תקפ"ג, ובהסכמת מהרי"ל שם (משנת תקפ"ב): "כי אתו החכמה והמדע, והוא שמע בעצמו כמה דברים מכבוד רבינו, וגם יש בידו חבילות חבילות מכי"ק, אשר כתב אליו".

הר"י העתיק בתחלה "מה שאני זוכר מה שאמר לי הרב", ואחרי זה העתיק מה ש"הקשיתי להרב שי'" ומה ש"השיב לי כבוד הרב שי' במכתב ידו קדש". ומסיים "ע"כ הועתק אות באות". ולשלימות הדבר, ולהבנת תוכן השאלה והתשובה, נעתק בזה גם מה שרשם לעצמו, דברי רבינו אליו ביחידות.

מתוכן הדברים נראה, שהדברים נאמרו לו ביחידות, לשית עצה בנפשו בעבודת ה', דאף שאהבה ויראה שניהם נק' גדפין, מכל מקום "בענין האהבה צריך להעמיק ... ולכן נקראת האהבה פולחנא דרחימותא, משא"כ בענין היראה, שהוא בכדי לסור מרע, אינו צריך להעמיק מאד, כי די כמורא בשר ודם". ולכן האריך לבאר לפניו פרטי עבודת האהבה.

ועל זה שאל ממ"ש בזהר "אית יראה כו' דאיהי עקרא כו', משמע שכל היראות הם כאין נגד יראת הרוממות, וצריך האדם לחזור אחריה".

והשיב "שגם ביראת הרוממות יש בחי' קטנות כמורא בשר ודם", שבשעת התפלה האהבה ויראה הם בבחי' גדלות, אבל במשך כל היום "לאו כל מוחא סביל דא להיות באהבה ויראה בבחי' גדלות ... כי אם מתי מספר מהצדיקים הידועים לי ... מדת כל אדם להיות באהבה ויראה בבחי' קטנות כל היום כולו". ובזה יש חילוק בין אהבה ליראה, הן בשעת התפלה, "שיראת הרוממות נק' תרעא ... שאין עבודה בשלימות כי אם פולחנא דרחימותא, דעל ידי האהבה הולך האדם ממדרגה למדרגה, ונק' מהלך". והן ברשימו שנשארת אחר כך במשך היום, שבאהבה היינו "שיחזור ויתבונן בדברים המעוררים אותה, שהתבונן בהם בשעת התפלה ... וחזרה זו נק' רשימו מבחי' גדלות, והיא מוכרחת במאד מאד ... אבל ביראה אינה מוכרחת כל כך בכל עת ובכל שעה ... כי אם בבחי' קטנות דהיינו כמורא בשר ודם".

קביעת התאריך לפני תקנ"ב:

א) לא ידוע באיזו שנה בדיוק נתקרב לרבינו, אך בשנת תקנ"ו כבר נמנה בין חשובי אנ"ש, והוא אחד מהחתומים על תקנות לאזניא מאותה שנה (לקמן אגרת נ). ואם נשער שיחידות זאת היתה בתחלת התקרבותו, כאשר רבינו נתן לו הדרכה כללית בעבודת ה', הרי שמענה רבינו אליו נכתב לפני שנת תקנ"ו.

ב) בכל המתפרסם בזה, לא נזכר אף פעם ס' התניא (אף שכמה דברים מבוארים שם – כמצוין לקמן בשוה"ג), שנדפס לראשונה בשנת תקנ"ז, ונתפרסם בכתבים כבר בקיץ תקנ"ב (ראה לעיל אגרת יט). נראה מכך שיחידות זו היתה לפני פרסום ס' התניא בתקנ"ב, ומיחידויות אלו נבנה ספר התניא, כמבואר בהקדמת התניא (לקמן אגרת מז).

2) בזה"ק שאהבה ויראה נק' גדפין: תקו"ז תיקון י (כה, ב). הובא ונתבאר בתניא פרק מ.

3) אפי' צדיק גדול אינו יכול להגיע כו': ראה גם תניא פל"ה "אפי' הוא צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה בתענוגים אעפ"כ אינה בטלה במציאות לגמרי ... ואין אור ה' שורה ומתגלה בו אלא ע"י קיום המצות".

4) ללא צורך . . המעשה: ראה תניא ספל"א: ירידה זו היא צורך עליה ... על ידי התלבשותן במעשה כו'.

5) בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא: תיקונים תיקון י. הובא ונתבאר בתניא פרק לט.

6) ועכ"ז הגוף עיקר: ראה תניא פ"מ: כמו שכנפי העוף אינם עיקר העוף ... כך ד"מ התומ"צ הן עיקר.

7) איתא בגמ' אמרו לריב"ז: ברכות כח, ב. וראה גם תניא פמ"א (נז, א).

8) ברכנו כו': אמר להם יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו עד כאן, א"ל ולואי, תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם.

9) נקראת האהבה פולחנא דרחימותא: זח"ג רסז, א.

10) כמ"ש בש"ע: או"ח רס"י א.

11) מאן דמהפך מרירו למיתקא: הקדמת הזהר. וראה תניא פרק י.

12) ע"י הדעת: ראה תניא ספ"ג.

13) אפי' ביראה זוטרתי די: ראה תניא פמ"א (נז, א) ופמ"ב (ס, ב).

14) קשה על מצות ואהבת: ראה ד"ה להבין מצות אהבה (הנדפס בהוספות לדרמ"צ קצט, א) ובהע' כ"ק אדמו"ר זי"ע לדרמ"צ שם מדרושי ר"י מהאמיל (שני המאורות ח"ב ס"ב).

15) כמ"ש ותשכח אל מחוללך: האזינו לב, יח.

16) במשנה תורה: ואתחנן ו, ה. עקב י, יב. יא, א. יא, יג. יא, כב. שופטים יט, ט. נצבים ל, ו. ל, טז. ל, כ.

17) דור אחרון: תהלים עח, ו.

18) דור אחרון ביניהם אשר לא ראו: עד"ז בד"ה להבין מצות אהבה, ותירץ שם גם באופן אחר, ע"ש.

19) וכמ"ש בכל קראנו אליו: ואתחנן ד, ז.

20) אליו ולא למדותיו: פרדס של"ב פ"ב בשם הספרי.

21) כל הרודף אחר הכבוד וכו': ראה תנחומא ויקרא ג.

22) ומלכותא דרקיע כמלכותא דארעא: ראה ברכות נח, א.

23) בזהר . . יוצא כרוז . . צאינה . . ויראה בכבודו ית': ראה זח"ב קלד, א.

24) מדאורייתא אינו מחויב לומר רק ק"ש: ראה ברכות כא, א. טוש"ע רס"י נח.

25) אם לא כיון במלת אחד שבק"ש צריך לחזור: ראה ברכות יג, ב. טוש"ע סי' ס.

26) אין לך עשב מלמטה שאין לו כו': ראה ב"ר פ"י, ו. זח"א רנא, א. וראה אגה"ק סוס"י כ.

27) כמ"ש ויקרא אלקים לאור יום: בראשית א, ה.

28) גבוה על גבוה וגבוהים עליהם: קהלת ה, ז.

29) במקום השמש בודאי יש שם אור: נתבאר בשעהיחוה"א פרק ג.

30) וז"ב: = וזהו ביאור.

31) בכהאריז"ל . . המקום פנוי: ראה פע"ח שער השבת פ"ט-י.

32) ולפד"א א"ש: = ולפי דברים אלו אתי שפיר.

33) ארז"ל שצריך לכוין . . ובד' רוחות העולם: ברכות יג, ב. טוש"ע סי' סא.

34) אפי' כל העבירות . . ואל יהרג: הדיעות בזה, אם מותר למסור נפשו בעבירות אלו, ראה אוהלי יוסף, דיני קידוש השם סי"ב.

35) ארז"ל לעולם ירגיז אדם וכו': ברכות ה, א.

36) אלו ואלו דא"ח: עירובין יג, ב.

37) כמ"ש נעשה . . כדמותינו: בראשית א, כו.

38) ובשעה שמתעטף . . יכוין שהוא מדמה: ראה תניא פמ"א (נו, ב).

39) הקב"ה מניח תפילין: ברכות ו, א.

40) וכשאתה יוצא בדרך . . וצא: ברכות כט, ב.

41) ששת ימים . . כי ששת כו': ראה יתרו כ, ט-יא.

42) לקבל כח לעבוד: ראה תניא פ"ז.

43) בכל דרכיך דעהו: משלי ג, ו.

44) ממ"ש בזהר אית יראה: זהר ח"א יא, ב: "דא ראשית אקרי ודא איהי תרעא לאעלא גו מהימנותא ... אית בר נש דדחיל ... מעונשא דגופיה או דממוניה ... אית בר נש דדחיל מן קודשא בריך הוא בגין דדחיל מעונשא דההוא עלמא ועונשא דגיהנם, תרין אלין לאו עיקרא דיראה אינון ושרשא דיליה, ירא"ה דאיהי עקרא, למדחל בר נש למאריה בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין, וכלא קמיה כלא חשיבין".

45) ביראת העונש: שהיא "לאו עיקרא דיראה".

46) ביראת הרוממות: "דאיהי עקרא".

47) מרבים וכן שלמים: ע"פ נחום א, יב.

48) כמ"ש בזה: שם: יראה דאיהי עקרא, למדחל ב"נ למאריה בגין דאיהו רב ושליט.

49) וכך כ' בזהר: שם: דהא דא תרעא דכלא.

50) זה השער לה': תהלים קיח, כ.

51) פתחו לי שערי צדק: שם יט.

52) בזאת יבא אהרן: אחרי טז, ג.

53) מלאכים הנק' עומדים: כמ"ש (זכרי' ג, ז) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה וכתיב שרפים עומדים. וראה אוה"ת בראשית ע' תתקיג, ובהנסמן שם.

54) בזהר . . פולחנא דרחימותא: ראה זח"ג רסז, א.

55) מהלך לפני ה': ע"פ תהלים קטז, ט.

56) ביתר שאת וביתר עז: ע"פ ויחי מט, ג.

57) אברהם אוהבי: ישעי' ז, ח.

58) פחד יצחק: ויצא לא, מב.

59) כ"ז בשעת עבודה שבלב זו תפלה: ראה תניא פי"ב.

60) עבודה שבלב זו תפלה: תענית ב, א.

61) דלאו כל מוחא סביל דא: ראה של"ה ב, א ועוד.

62) הלואי יתפלל אדם כל היום כולו: ברכות כא, א.

63) מדת כל אדם: ראה תניא רפי"ד.

64) אך בזאת נאות לו: ע"פ וישלח לד, טו.

65) אין אמת אלא תורה: ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ח.

66) ובתורתו יהגה יומם ולילה: תהלים א, ב.

67) בתחלת עסקו בתורה, וגם באמצע לימודו כמעט בכל שעה: נתבאר בתניא פמ"א (נח, ב).

68) וכל המרבה ה"ז משובח: ראה רמב"ם הל' ברכות פ"י הכ"ו.

69) רשימו, כדי שעי"ז יכול למסור נפשו בפועל: נתבאר בתניא פי"ב (יז, ב): רק שלזה מועיל הרשימו ... להתגבר כו'.

70) השמר לך פן תשכח כו': דברים ד, ט.

71) במקצת ספרי מוסר, על ידי זכרון חסדי ה': ראה חובת הלבבות שער אהבת ה' פ"ב. ראשית חכמה שער האהבה פ"ב.

72) חסדי ה' ונפלאותיו עם כל אדם: ע"פ תהלים קז, ח.

73) גדולים חקרי לב: ע"פ שופטים ה, טז.


כ) לפני תקנ"ב; למו"ה ישראל יפה מקאפוסט; יחידות וביאורה. קטנות וגדלות ביראת הרוממות