אגרת כד

[קיץ תקנ"א]

אהו'1 אחיי ורעיי2 אשר כנפשי3,

תשתפך נפשי4 ולבי הומה מעי מעי אחילה5, כי איככה אוכל וראיתי כו' ואיככה אוכל וראיתי6 כו'. כידוע ומפורסם אשר יצא הקצף7 בזעף אף8 רוש ולענה9 מראש פתנים אכזר10, על קרוב לשלשים נפשות אביונים נקיים11, להשליכם אל ארץ אחרת12, ארץ לא עבר בה איש ארץ ערבה ושוחה צי' וצלמות13, כאשר יעיד עלי רעי14 אשר כנפשי, ויפרש שיחי ויגוני הרב החסיד15 חמדת לבבי ונפשי כרע כאח לי16 המתעסק בקדשים17 במסירות נפש ממש בכל לב ונפש18.

אשר לזאת דמוע תדמע עיני19 ועיני כל השומעים, שמעו שמוע20 ותרגז בטני21 ורעדה אחזתני, על מה אנחנו מחשים22 לעמוד על דמים23 וממון הקל24, אשר ניתן לדחות לפני כבוד המדומה אשר כל אדם מכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו, בבגדי כבוד ותפארת לעושיהם ולובשיהם בכל מיני התאמצות אשר תשיג ידו25 ומאבד על זה ימי חיי הבלו26, ואיך לא תיקר בעיניו נפש27 אחת מישראל שהיא כעולם מלא28 כבגדי אשתו ובני ביתו, על זה בושת פני כסתני29, ואנה אוליך חרפתנו30 אם נאבד נפש אחת מישראל31 ח"ו בגלל זה.

ואמתלאות השגורות בפי היצר כי צרכי עמך מרובים, אשר תשובתו בצדו ודעתם קצרה32, כי לא בדעת ידברו33, ודעת שוטים אינו כלום34, וכתיב אל תען35 כו'. וכל שכן החכמים בעיניהם36 לאמר שכבר יצאנו ידי חובתינו בחורף העבר37, אשר אין כדאי להשיב על דברים בטלים הללו, וכי יש ערך דמים ונפשות לאמר עד פה תבוא ולא תוסיף38 ח"ו, ועל זה ארז"ל יתן ויחזור ויתן39, כדכתיב נתון תתן אפילו מאה פעמים40 כמארז"ל.

ואל יחר בעיניכם41 כי העתרתי עליכם דברי42, כי ה' יודע ועד43 שלא נחשדו בעיני כל מכיריכם ויודעכם, שאתם מוכנים בטבעכם לצאת מלב ונפש לכל אשר יגזרו עליכם בכל הענינים, גם ביותר מכפי יכולתכם, בלי שום טעם וטענה ומענה, וכל שכן וק"ו בדבר גדול ומפורסם כזה, ובפרט אשר החילותם כבר ליתן מתן דמים מרובים, וכל המתחיל במצוה אומרים לו גמור44 ואם אינו גומרה כו' וד"ל. וכידוע לכל שעיקר הגמר הוא עתה הפעם במקום העליון אשר אין למע' הימנו45, וכבר יש לנו הבטחות נאמנות משרים רבים ונכבדים, אשר לא שינו טעמם ולא נפל דבר אחד46 מדבורם הטוב ארצה מעולם ח"ו. וגם כל מלתא בטעמא אשר אי אפשר להעלות במכתב, עד יצא כאור נוגה צדקם ותשועתם כצהרים47 בחסד העליון בקרב אי"ה, יראו עינינו48 וישמח לבנו בישועתם באמת, להחיות נפשות רבות49 עד אין מספר ממש, דמיהם ודמי זרעיהם50 עד סוף כל הדורות.

אך לפי שהשטן מקטרג בעת הסכנה51 למעלה ולמטה, ומכניס הרהורים רעים בקרב אנ"ש ולב עמוק בכמה מיני ערמומיות ואמתלאות אמיתיות לעיני בשר, לזאת יצאתי לקראתו52 ביד חזקה וזרוע נטוי'53, אשר נשתה ימיני54 ממנה ודרכי מעולם, שלא להיות מגוזרי גזרות55 ח"ו, כי בעזר"ה מכיר אני את מקומי56 האמיתי, בשגם ארז"ל ופקדתי על כל לוחציו זה גבאי צדקה57, אך עתה הפעם58 עת לעשות לה' הפרו תורתך59, והוראת שעה היא כי השעה צריכה לכך60.

בוזו כסף בוזו זהב ואין קצה61, וכל אשר לאיש יתן בעד הנפש62 חנינה63, והמוסיף יוסיף והפוחת אל יפחות64 מערכו אשר נערך על כל עיר ועיר על כל אנ"ש בכלל, ובפרט לפי הערכות אשר בכל מנין ומנין, וכל אשר אינו נערך שם אזי יעריכוהו שני גבאים דאה"ק בצירוף מוכ"ז שי'.

וכל אשר לא יתן כפי הערכה אשר נערך עליו במזומנים, או לפחות במשכנות בטוחים ליד המוכ"ז, עלינו להרחיקו בכל מיני הרחקות בעולם, גם שלא לקבל ממנו מעות אה"ק, לבל יעלה זכרונו לטוב לפני הצדיקים יושבי אה"ק תובב"א ושבחו"ל65 אפי' בפ"נ66, מאחר שיקר בעינינו פדיון נפשות67 רבות, לתאוה יבקש נפרד68 מאתנו, בכל תושי' יתגלה קלונו69, ואין לו יד ושם70 חלק ונחלה אתנו71 בכל דבר שבקדושה, ואפילו לצרפו במנין יגרשוהו עד אשר ישוב ורפא לו72. נא ונא בתוקף אזהרה נוראה בבל ישונה בשום אופן בעולם.

ואחר הדברים והאמת האלה73 מוטל על כל אנ"ש בכל עיר ועיר להשיג הלואה, ללות בעד כל איש אשר לא יהי' בביתו בעת ביאת מוכ"ז שי', ויסולק הערכתו למוכ"ז תיכף ומיד בלי שום שיהוי ועיכוב בעולם, כי אין הזמן גרמא. ונכון יהי' לבם בטוח74 שלא יגיע להם שום היזק וגרם היזק מהערכתו, כי מובטחים אנחנו בכל אנ"ש שבודאי יקיימו כל הכתוב ביתר שאת וברוח נדיבה75 גם בלי שום כפי', רק שנודע שלא דברה תורה אלא כנגד76 כו', וטובה תוכחת מגולה באהבה מסותרת77 מלב ונפש חפצה78 באהבה רבה ואהבת עולם79.

והי' מעשה הצדקה שלום80 וחיים עד העולם81, ויכולה היא שתרחם82 על פליטתנו, להעלות נפשותינו בעילוי אחר עילוי מנפש ועד בשר83, וצדקה תרומם גוי84 קרנם תרום בכבוד85.

כנפש המעתיר ודורש שלומם86 מלב ונפש חפצה87.


1) נדפסה בהתמים חוב' ד (כב [352]). אגרות בעה"ת סי' יט. אגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת יח. ומועתקת בכת"י (1300 כג, א – בכותרת: "מ"ש אדמו"ר נ"ע בעת שנסע הרה"ק [ר' ישכר בער] מ"מ דק"ק ליובאוויטש במצות פדיון שבוים"). ונזכרת בכת"י (1064 בתחלתו): "פ"ש [פדיון שבויים] תקנ"א [אגרת המתחלת] תשתפך נפשי".

ממה שנכתב בהמשך האגרת: " החכמים בעיניהם לאמר שכבר יצאנו ידי חובתינו בחורף העבר", נראה שהמגבית הראשונה בנושא הזה התקיימה בחורף תקנ"א, והמגבית שלפנינו היא מקיץ תקנ"א.

בהמשך למגבית זו, כתב רבינו שלש אגרות נוספות בשנים תקנ"ב (לקמן אגרת כח), תקנ"ג (לקמן אגרת לד), תקנ"ד (לקמן אגרת מ).

ממה שכתב רבינו (לקמן אגרת לד): "לא תהא כזאת בישראל ליתן קצבה וגבול לפדיון נפשות ... ואפילו אם השבוי פשע בנפשו ... מחוייבים לפדותו בדאיתא סכנת נפשות ח"ו", נראה לכאורה שמדובר בעבירה על החוק, שנאסרו בגללה, ועמדו בפני סכנת גלות אל "ארץ לא עבר בה איש ארץ ערבה ושוחה צי' וצלמות", ואחרי השתדלות והתאמצות במשך כמה שנים, מבשר רבינו בשנת תקנ"ד (לקמן אגרת מ): "וב"ה גומר עלי, אשר עד כה עזרני לגמור המצוה בכי טוב, וכבר יצא כנוגה צדקם וישועתם, ואין שום חשש וספק ספיקא משום סכנת נפשות בעולם".

לגודל קושי המצב, הוכרח רבינו לעשות "הערכה" למגבית זו, הערכה על "כל עיר ועיר ... בכל מנין ומנין", והיינו שרבינו קבע הערכה כמה תתן קהלת אנ"ש שבכל עיר, וכל עיר קבעה בעצמה סכום הערכה לכל אחד מאנ"ש בעיר, מספר האחוזים שהוא צריך לשלם – אחד למאה, שתים למאה או שלוש למאה. והיינו שמכל מאה שיצטרכו הקהל לתת הוא יתן אחד או שתים או שלוש אחוזים (כך נתפרש ב"הערכות" שערך רבינו בראהטשוב בשנת תק"ע, דלקמן אגרת צז, ומסתמא כן הי' סדר "הערכות" גם בשאר הזמנים והמקומות).

2) אחיי ורעיי: ע"פ תהלים קכב, ח.

3) ורעיי אשר כנפשי: ע"פ ראה יג, ז.

4) תשתפך נפשי: ע"פ איוב ל, טז.

5) מעי מעי אוחילה: ע"פ ירמיה ד, יט.

6) כי איככה . . ואיככה אוכל וראיתי: ע"פ אסתר ח, ו.

7) יצא הקצף: ע"פ קרח יז, יא.

8) בזעף אף: ישעי' ל, ל.

9) רוש ולענה: ע"פ נצבים כט, יז.

10) מראש פתנים אכזר: ע"פ האזינו לב, לג.

11) אביונים נקיים: ע"פ ירמי' ב, לד.

12) להשליכם אל ארץ אחרת: ע"פ נצבים יט, כז.

13) ארץ לא . . וצלמות: ע"פ ירמיה ב, ו.

14) יעיד עלי רעי: ע"פ איוב לו, לג.

15) הרב החסיד: הרה"ק ר' ישכר בער מ"מ דק"ק ליובאוויטש.

16) כרע כאח לי: ע"פ תהלים לה, יד.

17) המתעסק בקדשים: ע"פ חולין לא, ב.

18) בכל לב ונפש: ע"פ מ"ב כג, ג.

19) דמוע תדמע עיני: ע"פ ירמי' יג, יז

20) שמעו שמוע: ע"פ ישעי' ו, ט. נה, ב.

21) שמוע ותרגז בטני: ע"פ חבקוק ג, טז.

22) אנחנו מחשים: ע"פ מ"א כב, ג. מ"ב ז, ט.

23) לעמוד על דמים: ע"פ קדושים יט, טז. וכאן פירושו גם שנמנעים מנתינת דמים וממון.

24) ממון הקל: ע"פ יבמות קטז, ב.

25) אשר תשיג ידו: ע"פ מצורע יד, כב.

26) ימי חיי הבלו: קהלת ו, יב.

27) תיקר בעיניו נפש: ע"פ מ"ב א, יד.

28) כעולם מלא: סנהדרין לז, א.

29) בושת פני כסתני: ע"פ תהלים מד, טז.

30) ואנה אוליך חרפתנו: ע"פ ש"ב יג, יג.

31) נאבד נפש אחת מישראל: ע"פ סנהדרין לז, א.

32) צרכי עמך . . דעתם קצרה: ברכות כט, ב.

33) לא בדעת ידברו: ע"פ איוב לד, לה.

34) ודעת שוטים אינו כלום: ט"ז יו"ד סי' צ"ח סק"ו.

35) אל תען: משלי כו, ד.

36) החכמים בעיניהם: ע"פ ישעי' ה, כא.

37) בחורף העבר: נראה שכבר "בחורף העבר" (תק"נ) היתה מגבית לפדיון שבויים דידן, אלא "שעיקר הגמר הוא עתה", ולכן נערכה מגבית שניה עם "הערכות" מיוחדות על כל עיר, מנין ואיש.

38) עד פה תבוא ולא תוסיף: ע"פ איוב לח, יא.

39) יתן ויחזור ויתן: ב"ר פס"ו, ג.

40) נתון . . מאה פעמים: דברים טו, י. ספרי ורש"י שם.

41) אל יחר בעיניכם: ע"פ ויצא לא, לה.

42) העתרתי עליכם דברי: ע"פ יחזקאל לה, יג.

43) ה' יודע ועד: ע"פ ירמי' כט, כג.

44) המתחיל במצוה כו': ראה תנחומא דברים ח, א. ירושלמי ר"ה פ"א ה"ח. סוטה יג, ב.

45) העליון אשר אין למע' הימנו: יקטרינה הגדולה, קיסרית רוסיא בין השנים תקכ"ב-תקנ"ז.

46) ולא נפל דבר אחד: ע"פ יהושע כג, יד.

47) יצא כאור . . כצהרים: ע"פ תהלים לז, ו.

48) יראו עינינו כו': ברכה שי"א בערבית.

49) נפשות רבות: ע"פ יחזקאל יז, יז.

50) דמיהם ודם זרעיהם: ע"פ סנהדרין לז, א.

51) שהשטן . . הסכנה: ב"ר צא, ט.

52) יצאתי לקראתו כו': ע"פ חקת כ, כ.

53) ביד חזקה ובזרוע נטוי': ע"פ ואתחנן ה, טו.

54) נשתה ימיני: ע"פ ויחי מח, יז.

55) גוזרי גזירות: ע"פ כתובות קה, א.

56) מכיר אני את מקומי: ע"פ אבות פ"ו מ"ו.

57) ופקדתי . . גבאי צדקה: ירמיה ל, כ. ב"ב ח, ב.

58) עתה הפעם: ע"פ ויצא כט, לד.

59) עת לעשות לה' הפרו תורתיך: תהלים קיט, קכו.

60) והוראת שעה היא כי השעה צריכה לכך: ע"פ רמב"ם הל' רוצח פ"ב ה"ד.

61) בוזו כסף . . קצה: ע"פ נחום ב, י.

62) כל אשר לאיש יתן: ע"פ איוב ב, ד.

63) בעד הנפש חנינה: ע"פ פיוט היום יכתב.

64) והמוסיף יוסיף והפוחת אל יפחות: ע"פ פסחים קג, ב. סוכה נג, ב. מנחות לט, א.

65) ושבחו"ל: המעוררים על מעות ארה"ק.

66) בפ"נ: = בפדיון נפש.

67) שיקר בעינינו פדיון נפשות: ע"פ תהלים מט, ט.

68) לתאוה יבקש נפרד: משלי יח, א.

69) בכל תושיה יתגלה קלונו: ראה נזיר כג, ב.

70) יד ושם: ישעי' נו, ה

71) חלק ונחלה אתנו: ע"פ ראה יב, יב.

72) ישוב ורפא לו: ע"פ ישעי' ו, י.

73) ואחר הדברים והאמת האלה: ע"פ דה"ב לב, א.

74) ונכון יהי' לבם בטוח: ע"פ תהלים קיב, ז.

75) וברוח נדיבה: ע"פ תהלים נא, יד.

76) לא דברה תורה אלא כנגד כו': קידושין כא, ב.

77) וטובה תוכחת . . מסותרת: ע"פ משלי כז, ה.

78) מלב ונפש חפצה: עפ"י דה"י א כח, ט.

79) באהבה רבה ואהבת עולם: ע"פ ברכות יא, ב.

80) והי' מעשה הצדקה שלום: ישעיה לב, יז.

81) וחיים עד העולם: ע"פ תהלים קלג, ג.

82) ויכולה היא שתרחם: ע"פ שבת יב, סע"א.

83) מנפש ועד בשר: ישעי' י, יח.

84) וצדקה תרומם גוי: ע"פ ישעי' יד, לד.

85) קרנם תרום בכבוד: ע"פ תהלים קיב, ט.

86) ודורש שלומם: ע"פ תצא כג, ז.

87) מלב ונפש חפצה: עפ"י דה"י א כח, ט.


כד) קיץ תקנ"א; כללי; מגבית ו"הערכה" לפדיון שלשים שבויים