אגרת לד

[חורף תקנ"ג]

אד"ש1 כמשפט לאוהבי שמו2.

ארשת שפתי יערב3 לפני כל אוהבי ורעיי, ויהיו נא לרצון אמרי פי4 בהטיפי, לבל יהיו עליהם למשא5, אשר העתרתי עליהם דברים6 בבקשה כפולה ומכופלת7 זה שלש רגלים8 שנה אחר שנה, לעורר רחמיהם המרובים על נפשות אביונים נקיים9 הנתונים בצרה ובשבי' וסכנת נפשות.

כי עתה הפעם10 כבר הגיעו לפרק נגמר הדין11 לגמור בכי טוב12 אי"ה, ויצא כנוגה צדקם וישועתם13 בקרב אי"ה, כאשר הבטיחו כל האנשים14 והאדונים ואדה"ג15 בראשם, בהבטחה נאמנה לאנ"ש המתעסקים שם באמונה, וכתר תורה וכתר שם טוב עולה על גביהם16 ה"ה הרב החסיד המפורסם מו"ה אהרן סג"ל מוויטעבסק, ומפיהם ומפי כתבם נודע לנו שרש ואמיתית הענין על בוריו איך ומה, אשר לא יצא מתח"י דבר שאינו מתוקן ח"ו.

וגם האלופים הנגידים הגדולים במקומות הידועים, ובראשם אחד המיוחד שבהם הנגיד המפורסם, אשר יבאר מוכ"ז האי טהור גברא17 רבה ה"ה הרב הגדול החסיד המפורסם מו"ה ישכר בער18 סג"ל אב"ד ומ"ץ דק"ק ליובאוויטש, הכניסו ראשם ורובם בעובי הקורה בזה בגופם ומאדם19, במקומות הגדולים אשר לא יכלו אנ"ש הנ"ל להתהלך שמה, וב"ה הכל נכון ומתוקן ועומד על מעמד טוב בתכלית לגמור בכי טוב אי"ה בקרוב.

אך הענין תלוי ועומד ומתעכב זה שבועות שתים שהן הרבה20 מצדנו וחלקנו, כי אזל הכסף על הוצאות המרובות זה שנתים בקרב הארץ21, ואין בידנו להשלים חלקנו לגמור בהוצאה הרבה והעצומה, אשר אי אפשר בלעדה בשום אופן להציל לקוחים22 כו', ויקר פדיון נפשם23 וחדל ח"ו.

לא תהא כזאת בישראל24 ליתן קצבה וגבול לפדיון נפשות, כי לא ארז"ל אין פודין25 את השבוים יתר על כדי דמיהן, אפילו להך לישנא26 משום דוחקא דצבורא, אלא בימיהן שהיו השבוים נמכרים לעבדים ולשפחות לכל קונה ואין סכנת נפשות כלל כמ"ש התוס' בגיטין דנ"ח27, וכמ"ש הטעם בתשובות כנסת יחזקאל28 דכנגד סכנת נפשות מחוייבים כל ישראל ליתן כל אשר להם לקיים לא תעמוד על דם רעך29. ואפילו אם השבוי פשע בנפשו כמוכר עצמו לנכרים, וכההיא דזבין נפשי' ללודאי בגיטין דמ"ז30, שמשם הביאו התוס' הנ"ל31 ראייתם. ועיי"ש בגמ'32 דאפי' העושה כן ג' פעמים ויותר למכור עצמו ובניו לנכרים, מחוייבים לפדותו בדאיתא סכנת נפשות ח"ו.

וע"פ הדברים והאמת האלה33 אין שום פתחון פה בעולם לפטור עצמו ולהקל העול הזה מעל צוארינו ח"ו, כי מי יחוס ויחוש על נפשותם חוץ ממנו, ואל מי עיניהם תלויות ומייחלות וכלות כל היום34, אם לא לעזרת ה'35 על ידי התאמצותנו, אשר נאמץ ונחזק את לבנו לפתוח ידינו ביד מלאה ורחבה36 יותר מכדי השגת ידינו ויכלתנו.

וע"כ אהוביי אחיי ורעיי37, ה' יודע ועד38, כי באמת קשה עלי מאד מאד להעריך הערכות להטיל הטלות על כלל אנ"ש, כי לא נעלם ממני ח"ו צוק העתים39 אשר נתדלדלה מאד פרנסת אנ"ש ומעמדם, כאשר ידוע לי מפיהם ומפי כתבם, ועומד לזכרון לפני40 תמיד מעמד כל אחד ואחד מאנ"ש בפרטות ממש בכל עניניו ואודותיו בכלל ובפרט.

אך ההכרח לא יגונה והוראת שעה היא כי השעה צריכה לכך41, כי אי אפשר לקב[ץ] נדבות חיש מהר סך עצום בסיבוב על פתחי נדיבים במענה רך42 לבקש43 תחנונים. על כן הלחץ44 השיאני לעבור על מדותי, להרים קול כשופר45 באזהרה נוראה וגזרה שוה לכל נפש מכלל אנ"ש, שלא לגרוע46 ולפחות ח"ו אפילו פרוטה אחת מערך הנערך ונקצב על כל מנין ומנין מכלל אנ"ש בכלל ובפרט, כמבואר ברשימה שתחת ידי האי טהור גברא47 רבה נ"י, אליו תשמעון48 בבל ישונה ח"ו לא מיני' ולא מקצתי', וישמע אליכם אלקים49. ואם שגיתי בערכין אתי תלין50 ואתם הסליחה, כי צדקה היא וחסד של אמת, ולא פרעון מס וסכומות ח"ו.

וד' חפץ למען צדקו51 לצדקנו ולזכותנו במצוה רבה זו, אשר אין ערוך אלי', ויכולה היא שתרחם52 עלינו להעלותנו מעלה מעלה מנפש ועד בשר53.

כנפשם ונפש אוהב נפשם דורש שלומם54

שניאור זלמן במו"ה ברוך זצללה"ה


1) נדפסה בהתמים חוב' ד ([קעז] כג). משנת יואל ע' נו. אגרות בעה"ת סי' כ. קובץ יגדיל תורה (נ. י.) חוב' כב סי' קג. אגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת כב. והוגהה ע"פ כת"י (582 מו, ב. 1300 כה, א). חלק ההלכה נדפס בשו"ת אדמו"ר הזקן סי' נד.

ב"מפתח כת"י" (1064 בתחלתו): "פ"ש [פדיון שבויים] בחורף תקנ"ג". ונראה שכוונתו לאגרת שלפנינו, כי כותב בה "העתרתי ... זה שלש רגלים, שנה אחר שנה ... זה שנתיים", היינו בהמשך לאגרות תקנ"א (לעיל אגרת כד) ותקנ"ב (לעיל אגרת כח), וכדלקמן בסמוך, שבמשך שתי השנים תקנ"א-ב ערך רבינו שלוש מגביות לצורך פדיון שבויים זה.

גם באגרת השנה הבאה (לקמן אגרת מ) מזכיר רבינו את הפ"ש.

2) כמשפט לאוהבי שמו: ע"פ תהלים קיט, קלב.

3) ארשת שפתי יערב: ע"פ פיוט תקיעות דמוסף ר"ה.

4) יהיו נא לרצון אמרי פי: ע"פ תהלים יט, טו.

5) יהיו עליהם למשא: ע"פ איוב ז, כ.

6) העתרתי עליהם דברים: ע"פ יחזקאל לה, יג.

7) כפולה ומכופלת: ע"פ נוסח הגש"פ.

8) זה שלש רגלים: ע"פ בלק כב, כח. היינו כאמור לעיל אגרת כד, שבשנת תקנ"א התקיימו שני מגביות לצורך פדיון שבויים זה, אחת בחורף ואחת בקיץ, ומגבית שלישית בשנת תקנ"ב (לעיל אגרת כח). וכן נתפרש לקמן בסמוך "הוצאות המרובות זה שנתים בקרב הארץ", היינו ששלוש המגביות התקיימו במשך שתי שנים (תקנ"א-ב).

9) נפשות אביונים נקיים: ע"פ ירמי' ב, לד.

10) עתה הפעם: ע"פ ויצא כט, לד.

11) לפרק נגמר הדין: סנהדרין פ"ו.

12) בכי טוב: ע"פ פסחים ב, א.

13) ויצא כנוגה צדקם וישועתם: ע"פ ישעי' סב, א.

14) האנשים: נ"א: הראשים.

15) ואדה"ג: = ואדון הגדול (יקטרינה הגדולה, קיסרית רוסיא בין השנים תקכ"ב-תקנ"ז).

16) וכתר . . על גביהם: ע"פ אבות פ"ד מי"ג.

17) טהור גברא: ע"פ ברכות ב, ב.

18) מו"ה ישכר בער: נ"א: אדמו"ר מו"ה ישכר בער.

19) ומאודם: נ"א: נפשם ומאודם.

20) שבועות שתים שהן הרבה: ע"פ שבועות ב, א.

21) זה שנתים בקרב הארץ: ע"פ ויגש מה, ו. והיינו במשך השנים תקנ"א-ב, כדלעיל.

22) להציל לקוחים: ע"פ משלי כד, יא.

23) ויקר פדיון נפשם וחדל: תהלים מט, ט.

24) לא תהא כזאת בישראל: ע"פ כתובות קג, ב.

25) אין פודין: גטין מה, א. במשנת יואל (ע' נו) האריך בביאור שיטת רבינו שבאגרת זו, בענין פדיון שבויים ביותר מכדי דמיהן. הביאור נדפס גם ביגדיל תורה (נ. י.) שנה ב' סי' קי. וראה גם שו"ת הרב סי' פג.

26) אפי' להך לישנא: גמרא שם (איבעיא להו האי מפני תיקון העולם משום דוחקא דצבורא הוא או דילמא משום דלא לגרבו ולייתו טפי). וכאן שנתפסו למלכות לא שייך הטעם של "דלא לגרבו".

27) כמ"ש התוס' בגיטין דנ"ח: ע"א ד"ה כל (כי איכא סכנת נפשות פודין שבויין יותר על כדי דמיהן).

28) בתשובות כנסת יחזקאל: חיו"ד סי' לח (האי תירוצא דסכנת נפשות כו' שייך אם טעמא דדוחקא דציבורא, ונגד סכנת נפשות כל ישראל מחוייבים ליתן כל אשר להם לקיים לא תעמוד על דם רעך).

29) לא תעמוד על דם רעך: קדושים יט, טז. סנהדרין עג, א. וראה שוע"ר הל' נזקי גו"נ ס"ז-ח.

30) בגיטין דמ"ז: שם מו, סע"ב – מז, רע"א (ההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי (אומה שאוכלין בני אדם, רש"י), אתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה פירקן, אמר כו' וכל שכן הכא דאיכא קטלא).

31) התוס' הנ"ל: נח, א ד"ה כל (כדאמרינן בפרק השולח גבי מוכר עצמו ואת בניו לעובדי כוכבים, כל שכן הכא דאיכא קטלא).

32) ועיי"ש בגמ': במשנה מו, ב (המוכר את עצמו ואת בניו לעובדי כוכבים אין פודין אותו אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהן), ובגמרא שם (אמר רב אסי והוא שמכר ושנה ושילש), ובגמרא מז, א (פודין את הבנים משום קלקולא וכל שכן הכא דאיכא קטלא). הרי שבמקום קטלא פודין אפילו כשמכר עצמו ושנה ושילש.

וכנראה ר"ל בזה, שלכן אף כאן שנתפסו למלכות, אף שנתפסו בחטאם, צריך לפדותם אף יותר מכדי דמיהן.

33) הדברים והאמת האלה: ע"פ דה"ב לב, א.

34) עיניהם תלויות ומייחלות וכלות כל היום: ע"פ תבוא כח, לב.

35) לעזרת ה': ע"פ שופטים ה, כג.

36) ביד מלאה ורחבה: ע"פ נוסח ברכת המזון.

37) אחיי ורעיי: ע"פ תהלים קכב, ח.

38) ה' יודע ועד: ע"פ ירמי' כט, כג.

39) צוק העתים: ע"פ דניאל ט, כה. ראה גם לקמן אגרת לט, ובהנסמן בהערות שם.

40) לזכרון לפני: ע"פ תשא ל, טז.

41) השעה צריכה לכך: ע"פ סנהדרין מו, א.

42) במענה רך: ע"פ משלי טו, א.

43) לבקש: נ"א: מבקש.

44) הלחץ: נ"א: הנחוץ (והוא ע"פ בראשית ג, יג: הנחש השיאני).

45) להרים קול כשופר: ע"פ ישעי' נח, א.

46) שלא לגרוע: ע"פ קהלת ג, יד.

47) טהור גברא: ע"פ ברכות ב, ב. והכוונה אל הרה"ק רבי ישכר בער מליובאוויטש הנ"ל.

48) אליו תשמעון: שופטים יח, טו.

49) וישמע אליכם אלקים: שופטים ט, ז.

50) ואם שגיתי . . תלין: ע"פ איוב יט, ד.

51) חפץ למען צדקו: ע"פ ישעי' מב, כא.

52) ויכולה היא שתרחם: ע"פ שבת יב, סע"א.

53) מנפש ועד בשר: ישעי' י, יח.

54) דורש שלומם: ע"פ תצא כג, ז.


לד) חורף תקנ"ג; כללי; מגבית והערכות עבור פדיון שבויים, ואפילו ביותר מכדי דמיהם