אגרת מ

[תקנ"ד?]

אד"ש1 וחיים, פתח דברי יעיר2 אזן שומעת3 תוכחת חיים4, אשר הוכיח ה' חיים, על ידי נביאו5, ואמר חסדי ה' כי לא תמנו6 וגו'. והול"ל כי לא תמו, כמ"ש כי לא תמו חסדיך7 וגו'8. ויובן עפ"י מ"ש בזה"ק אית חסד ואית חסד9 אית חסד עולם כו' ואית חסד עילאה דהוא רב חסד כו'.

כי הנה מודעת זאת10 התורה נקראת עוז11, שהוא לשון גבורה, וכמו שאמרו חז"ל תרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני מפי הגבורה12. וכדכתיב מימינו אש דת למו13, פי' שהתורה מקורה ושרשה הוא רק חסדי14 ה', המכונים בשם ימין15, דהיינו המשכת בחי' אלהותו ית' והארה מאור א"ס ב"ה אל העולמות עליונים ותחתונים, ע"י האדם הממשיך האור16 על עצמו בקיום רמ"ח מצוות עשה שהן רמ"ח אברים דמלכא17, פירוש רמ"ח כלים ולבושים להארה18 מאור א"ס ב"ה המלובש בהן (ומאור זה יומשך לו דחילו ורחימו בכל מצוה כנודע). רק שהמשכה זו נתלבשה תחלה במדת גבורתו של הקב"ה המכונה בשם אש19, שהיא בחי' צמצום האור והחיות הנמשכות מאור אין סוף ב"ה, כדי שתוכל להתלבש במעשה המצות, שרובן ככולן הם בדברים חומריים כציצית ותפילין וקרבנות וצדקה. ואף מצות שהן ברוחניות האדם כמו יראה ואהבה, אעפ"כ הן בבחי' גבול ומדה20 ולא בבחי' א"ס כלל, כי אהבה רבה לה' בלי קץ וגבול ומדה אין האדם יכול לסובלה בלבו ולהיות קיים בגופו אפילו רגע21, וכמארז"ל שבשעת מתן תורה, שהיתה התגלות אלהותו ית' ואא"ס22 ב"ה בבחי' דיבור והתגלות, פרחה נשמתן23 כו'.

והנה לפי שהמצות ניתנו לנו על ידי התלבשות24 במדת גבורה וצמצום ההארה25 כו', לכן רוב המצות יש להן שיעור מצומצם26, כמו אורך הציצית י"ב גודלין27, והתפילין אצבעים על אצבעים28 ומרובעות29 דוקא, והלולב ד' טפחים30, והסוכה ז' טפחים31, והשופר טפח32, והמקוה מ' סאה33, וכן בקרבנות יש להן שיעור מצומצם לזמן כמו כבשים בני שנה ואילים בני שתים34 ופרים35 כו'. וכן במעשה הצדקה וגמ"ח בממונו36, אף שהוא מהעמודים שהעולם עומד37 עליהם וכדכתיב38 עולם חסד יבנה, אפילו הכי יש לה39 שיעור40 קצוב41 חומש למצוה מן המובחר ומעשר למדה בינונית42 כו'43, וזה נק' חסד עולם, פי' חסד אל כל היום44 המתלבש בעולמות עליונים ותחתונים על ידי אתערותא דלתתא היא מצות הצדקה וחסד שעושים בני אדם זה עם זה, ולפי שהעולם הוא45 בבחי' גבול ומדה מהארץ עד לרקיע ת"ק שנה46 וכן מרקיע לרקיע כו' ושית אלפי שני הוי עלמא47 כו', לכן ניתן48 שיעור ומדה49 גם כן למצות הצדקה והחסד שבתורה, כמו לשאר מצות התורה.

אך היינו דוקא לשומר התורה ולא סר ממנה ימין ושמאל50 אפילו כמלא נימא51, אבל מי שהעביר עליו הדרך ח"ו, מאחר שהעוה דרכו לתת מגרעות52 בקדש העליון, שגרע ערכו53 בחי' המשכתו, מה שהיה יכול להמשיך מבחי' אלהותו והארת האור מאור א"ס ב"ה, אילו היה שומר התורה ומקיימה כהלכתה, הרי מעוות זה לא יוכל לתקן54 כי אם55 בהמשכת האור העליון שלמעלה מהעולמות ואינו מתלבש בהן, הנק' חסד עילאה ורב חסד, לפי שמאיר ומתפשט בבחי' אין סוף בלי גבול ומדה, מאחר שאיננו מצומצם תוך העולמות אלא בבחי' מקיף עליהן מלמעלה מריש כל דרגין עד סוף וכו', וכשהאדם ממשיכו למטה במעשיו ואתעדל"ת, אזי אור עליון זה מאיר ומתפשט תוך העולמות ומתקן כל מעוות וכל מגרעות שניתנו בקדש56 העליון, ומחדש אורן וטובן ביתר שאת ויתר עז57 בבחי' אור חדש ממש. לכן אמרו במקום שבע"ת עומדין58 וכו'.

והנה עיקר התשובה הוא בלב59, כי על ידי החרטה מעומקא דלבא מעורר עומק אור העליון הזה. אך כדי להמשיכו להאיר בעולמות עליונים ותחתונים צריך אתעדל"ת ממש בבחי' מעשה, דהיינו מעשה הצדקה וחסד בלי גבול ומדה. דכמו שהאדם משפיע רב חסד, פי' ח"ס דלי"ת60 דהיינו לדל ואביון דלית ליה מגרמיה כלום, ואינו נותן גבול ומדה לנתינתו והשפעתו, כך הקב"ה משפיע אורו וטובו בבחי' חסד עילאה הנקרא רב חסד, המאיר בבחי' אין סוף בלי גבול ומדה תוך העולמות עליונים ותחתונים, שכולם הם בבחי' דלי"ת אצלו יתברך, דלית להון מגרמיהון כלום61 וכולא קמיה כלא חשיבי62, ועי"ז נתקנו כל הפגמים שפגם האדם בעונותיו למעלה בעולמות עליונים ותחתונים. וז"ש עשה צדקה ומשפט63 נבחר לה' מזבח, לפי שהקרבנות הן בבחי' שיעור ומדה וגבול, משא"כ בצדקה שיוכל לפזר בלי גבול לתקן עונותיו. ומ"ש המבזבז אל יבזבז יותר מחומש64, היינו דוקא במי שלא חטא, או שתקן חטאיו בסיגופים ותעניות כראוי לתקן כל הפגמים למעלה, אבל מי שצריך לתקן נפשו עדיין, פשיטא דלא גרעה רפואת הנפש65 מרפואת הגוף, שאין כסף נחשב66 וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו67 כתיב.

והנה מדת חסד זו בלי גבול ומדה נקראת על שמו של הקב"ה חסדי ה', כדכתיב וחסד ה' מעולם ועד עולם68 כו'. כי הגם שכל ישראל הם רחמנים69 וגומלי חסדים, ברם יש גבול ומדה לרחמי האדם, אבל הקב"ה נק' א"ס ב"ה ולמדותיו אין סוף, כדכתיב כי70 לא כלו רחמיו וכו'71. וז"ש הנביא אחר החורבן72 והגלות חסדי ה' כי לא תמנו וגו', פי' לפי שלא תמנו, שאין אנו תמימים ושלמים בלי שום חטא ופגם בנפש ובעולמות עליונים, על כן צריכין אנו להתנהג בחסדי ה' שהם בלי גבול ותכלית, כדי לעורר עלינו רחמים וחסד עילאה שהוא רב חסד ורחמים בלי גבול ותכלית, כמ"ש כי לא כלו רחמיו וגו'73. וזהו שארז"ל אין74 ישראל נגאלין אלא בצדקה, שיעשו גם אם יהיו פטורים מדינא, כי אין בן דוד בא כו'75.

ואחר הדברים והאמת האלה76, נשאתי את נפשי77 בשאלתי78 לפני כל אוהביי ורעיי אשר כנפשי79, בל אהיה עליהם למשא80 אשר העתרתי דברי אליהם81 לידון בערכין82, שלא בהשג יד83, בהערכות גדולות זה שלש רגלים84. כי ה' יודע ועד85 כי לא מלבי86, אך מאת ה' היתה זאת87 לנו88, ויורנו מדרכיו89 ונלכה באורחותיו, למען דעת צדקות ה'90 ופזרונו בישראל91, בבחינת רב חסד, כאמור למעלה למשכיל92, וכאשר יפרש שיחי ויגוני מוכ"ז שי', אשר ממש על כל פרוטה ופרוטה שהוצאתי מידי נקטה נפשי בחיי93, וצר לי מאד להצר לרבים וכן שלמים94.

אך מה היה לי לעשות, אשר בצוק העתים95 נתדלדלו הרבה מאנשי מעשה הצדקה וחסד, והוצרכתי96 ללוות ממקום אחר בהכשר97 ויתרון, למלאות מקומם וערכם אשר נערך עליהם בהערכות הראשונות לפדיון שבויים הידוע. וברוך ה' גומר עלי98 אשר עד כה עזרני99 לגמור המצוה בכי טוב100, וכבר יצא כנוגה צדקם101 וישועתם, ואין שום חשש וספק ספיקא102 משום סכנת נפשות בעולם.

זאת ועוד אחרת103, מודעת בארץ104 צוק העתים105 אשר חלפו במדינות וואלין ואוקראינא, ונשלחו אלינו שלוחים106 מהצדיקים המפורסמים, מכירנו ויודענו מלפנים משם, לתמוך ידם הקדושה לפי שעה בסך עצום ורב, כידוע גודל ההוצאה וההכנסה שם. וחלילה לנו להשיב שולחם בפחי נפש107 ח"ו, כידוע לכל כי גם הם ממחזיקים אה"ק ויושביה108 שיחי'. וגם כי תפלתם ובקשתם עשתה מחצה109, אעפ"כ ההכרח היה לפייסם ולרצותם ברצי כסף110 מלא סך מסויים111 ורב, להסיר ח"ו תלונתם ותרעומתם. וגם זה לויתי בהכשר זה שנתים. ועלה הקרן עם ההכשר, הכל כאשר לכל ביחד, סך עצום ורב.

ומצורף לזה שארי הוצאות כלליות סתומות ונעלמות, אשר אי אפשר לפורטן לרבים, רק המשכילים יבינו112 דלא סגי בלאו הכי. וכל החובות השתרגו ועלו על צוארי הכשילו כחי113, ולא נתנוני די השיב רוחי114.

וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם115, שלא לכבודי עשיתי זאת116 ח"ו וגם לא עמדתי על דעתי לבדה, רק המתקתי סוד117 עם רבים וכן שלמים118 מיראי ה' וחושבי שמו119, וכולם הסכימו עמי בעצה אחת, עצת ה' היא תקום120.

לזאת אמרתי חנוני חנוני אתם ריעי121, איש כערכו122 אשר הערכתי בח"י דלמטה, הפוחת אל יפחת ח"ו, בין יחיד בין רבים, והמוסיף יוסיפו לו ברכה123 עד בלי די124. וכל אשר לא יהיה בביתו ובעירו בבוא שלוחי מוכ"ז, החיוב מוטל על כללות המנין ללוות ולפרוע בעבורו למוכ"ז תיכף ומיד, שלא להרבות בהוצאות חנם125 ח"ו, ובבוא האיש העירה לביתו יפרע תיכף ומיד. ואם יסרב ח"ו, יגרשוהו מן המנין, ולא ימס לבב אחיו כלבבו126.

והנה באמת זאת היא משנה שאינה צריכה127, כי נכון לבי בטוח באהבת כל האנשים השלמים אתנו128 וחסדיהם הנאמנים129, אשר הרבה יותר מזה יכולים לעשות, אפילו בבקשה קלה ואפילו מגלימא130 כו', אך למיחש מבעיא, פן ימנעו המלוים להלוות לסלק למוכ"ז בעד איזה איש שאינו בביתו, מדאגה מדבר פן יעלה על לבבו בבואו לביתו לאמר לדברי אלה131 נואש132, ויסרב לפרוע תיכף ומיד הטלה אשר הוטלה עליו, הן ברשימה שביד מוכ"ז בח"י דלמטה, הן המגיע ממנו ע"פ ההערכות סכומים של אנ"ש מהמנין ההוא שבעירו, או שבעיר הסמוך לו אם הוא דר בכפר השייך לאגפיה, לזאת יצאתי חוץ לגדרי להוראת שעה, לגזור בגזירה חמורה על כל המסרב ח"ו, ויהיה חס לנפשו. ובודאי ההכרח לא יגונה, לצאת לקראתם ביד חזקה133, עד מקום שידנו מגעת134, בארץ ובחו"ל. וכל מי שאינו משתתף בצערנו לא יראה בנחמתנו135 ונחמת כל ישראל בשוב ה' את שבותנו136. ושומע לנו ישכון בטח ושאנן137 כזית רענן138.

כ"ד אוהב נפשם דורש שלומם139 תמיד מלב ונפש חפיצה140

שניאור זלמן בא"א מוהר"ר ברוך זלה"ה


1) נדפסה באגה"ק שבתניא אגרת י, ובשלימות – בגנזי נסתרות סי' ח. אגרות בעה"ת סי' נה. אגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת כו. ומועתקת בכת"י (1300 א, א. 2340 ז, ב. ובכת"י ירושלים 6299 ח, ב. ובכת"י לנינגרד – היישוב החסידי בטבריה מס' 69).

הנדפס בתניא נמצא בכת"י (147 פט, ב. ובכת"י ירושלים 1254).

האגרת [עם ההשלמה] נזכרת במפתח כת"י (1064): "פ"ש [פדיון שבויים] חסדי ה' כי לא תמנו וגו' אית חסד" [הוסיף תיבות "אית חסד", כדי להבדילה מאגרת רבינו משנת תקנ"ט (לקמן סי' סד) עם התחלה דומה].

ההשערה שנכתבה בשנת תקנ"ד:

א) האמור בה "בל אהי' למשא אשר העתרתי ... בהערכות גדולות זה שלש רגלים ... בהערכות הראשונות לפ"ש [פדיון שבויים] הידוע", הכוונה לאגרות "הערכה" לפדיון שבויים זה (לעיל אגרות כד. כח. לד) של השנים תקנ"א-ג [וראה לעיל שם, שכבר בחורף תקנ"א התקיימה מגבית נוספת לצורך פדיון שבויים זה, בלי "הערכה"].

ב) כת"י לנינגרד הנ"ל נעתק בשנת תקנ"ד, וסיומו בשנת תקנ"ו [האגרת שלפנינו מועתקת גם בכת"י ירושלים 6299, שנרשמה בשנת תק"נ. אבל העתקת אגרת זו שם נראית בכתיבה שונה, ואפשר הועתקה אחר כך].

ג) "צוק העתים" הנזכר כאן, נזכר גם בעוד כמה מאגרות תקנ"ג-ד (ראה לעיל אגרת לט, ובהנסמן בהערות שם).

המ"מ ותיקונים לאגרת זו (מלבד ההשלמה שבסוף, ומלבד המוסגרים בחצאי ריבוע), נעתקו מקונטרס "מראה-מקומות, הגהות והערות קצרות לספר של בינונים" לכ"ק אדמו"ר זי"ע (שם נדפסו עם פיענוחים), ו"לוח התיקון" שבסוף ס' התניא.

2) פתח דברי יעיר: ע"ד תהלים קיט, קל.

3) יעיר אזן שומעת: ע"ד ישעי' נ, ד.

4) אזן . . חיים: משלי טו, לא.

5) נביאו: ירמי' [וראה שיעורים בס' התניא ע' 1363 הע' 1].

6) חסדי ה' כי לא תמנו: איכה ג, כב.

7) כי לא תמו חסדיך: נוסח מודים.

8) חסדיך וגו': "וכו'"?

9) אית חסד ואית חסד: זח"ג קלג, ב [וראה לעיל סי' כח].

10) מודעת זאת: [ישעי' יב, ה].

11) התורה נקראת עוז: מכילתא וישלח. ויק"ר פל"א [ספרי ברכה פיס' שמג]. עיין לעיל [תניא] ח"א פל"ו ו[אגה"ק] ס"א [לקמן אגרת פב. וראה שיעורים בס' התניא ע' 1364 הערה 5].

12) תרי"ג . . הגבורה: לעיין דקדוקי סופרים ויפה עינים מכות כג, ב. ועיין לעיל [בתניא] ח"א רפ"ך.

13) מימינו אש דת למו: דברים לג, ב.

14) הוא רק חסדי: עיין ג"כ [תניא] ח"א ספ"ד.

15) חסדי . . ימין: [ראה זח"ג כו, ב. הקדמת ת"ז יז, א (חסד דרועא ימינא)].

16) האור: [נ"א: הארה].

17) רמ"ח מ"ע שהן רמ"ח אברים: [ראה זח"ב קיח, א. ת"ז תיקון ל].

18) להארה: נראה דצ"ל לההארה.

19) גבורתו . . אש: [זח"ג רנה, א].

20) ומדה: [נ"א: ותכלית].

21) רגע: [נ"א: רגע אחת].

22) ואא"ס: [נ"א: מאא"ס].

23) פרחה נשמתן: שבת פח, ב "יצאה נשמתן" [הובא בתניא] ח"א פל"ד ול"ו.

24) התלבשות: [נ"א: התלבשותן].

25) ההארה כו': [נ"א: ההארה כביכול].

26) שיעור מצומצם: [ראה שיעורים בס' התניא ע' 1367 הערה 13].

27) י"ב גודלין: מנחות מ א, ב. טושו"ע או"ח סי' יא ס"ד.

28) אצבעים על אצבעים: תוד"ה מקום עירובין צה, ב. גאונים – ב"י או"ח סל"ב ובנ"כ השו"ע סעיף מא. בכל אופן, אינו אלא לכתחילה. ואולי לכן הודגש א"מרובעות" שהוא ב"דוקא", למעוטי "אצבעים על אצבעים".

29) ומרובעות: שבת כח, ב. טושו"ע סל"ב סל"ט [וראה שיעורים בס' התניא ע' 1368 הערה 16].

30) ד' טפחים: סוכה לב, ב. טושו"ע או"ח סר"נ ס"א.

31) ז' טפחים: טושו"ע או"ח ר"ס תרל"ד. פיה"מ רפ(ב)[א] דסוכה. רי"ף ספ"ב דסוכה? לברר – דלפעמים איתא ז"ט ומשהו. [וראה הערה לד"ה מאימתי קורין תרמ"ב (קה"ת תשכ"ה)].

32) טפח: נדה כו, א. טושו"ע או"ח תקפ"ו ס"ט.

33) מ' סאה: עירובין ד, ב. מקואות פ"א מ"ז. טושוע יו"ד רסר"א.

34) כבשים בני שנה ואילים בני שתים: פרה פ"א מ"ג. יד הל' מעשה הקרבנות פ"א הי"ד.

35) ופרים כו': פרה פ"א מ"ב ויד שם. ואולי אפ"ל שלא סיים למילתי' בפרים כי אם בתיבת "כו'", מפני שיש בזה אריכות במשנה שם.

36) בממונו: כי גמ"ח בגופו אין לו שיעור – פאה פ"א מ"א. עיי"ש בירושלמי. יד הל' אבל פי"ד ה"א.

37) מהעמודים שהעולם עומד: אבות פ"א מ"ב.

38) וכדכתיב: תהלים פט, ג. ראי' זו בפירוש רש"י ורע"ב. לעיין ב"י חו"מ בתחילתו. וצע"ק אדר"נ פ"ד.

39) שהוא כו' יש לה: לכאורה צריך להיות שניהם בלשון זכר או בלשון נקבה. [ובלוה"ת: שהיא].

40) יש לה שיעור: רק מדרבנן? עיין פי' הר"ש והרא"ש פאה א, א. ערכין כח, א. לברר במנחת חנוך [ראה שם סוף מצוה ה].

41) קצוב: [נ"א: מצומצם].

42) חומש למצוה מן המובחר ומעשר למדה בינונית: שו"ע יו"ד ר"ס רמ"ט.

43) בינונית כו': הרמז ד"כו'" – אולי על הסיום בשו"ע: "פחות מכאן עין רע" ושם ס"ב: "פחות מזה – שלישית השקל – לא קיים מצות צדקה". ובירושלמי פאה א, א "עד היכן כו'". ועיי"ש בבאר היטב סק"ג אם מעשר ממון חיוב הוא.

44) חסד אל כל היום: תהלים נב, ג.

45) ולפי שהעולם הוא: עיין ג"כ [בתניא] ח"א פמ"ח. ח"ב פ"י.

46) מהארץ עד לרקיע ת"ק שנה: חגיגה יג, א.

47) ושית אלפי שני הוי עלמא: סנהדרין צז, א.

48) לכן ניתן: לכאורה משמע קצת דס"ל דהשיעור הוא מן התורה.

49) שיעור ומדה: צ"ע אם אפשר לומר ד"שיעור" הכונה על חומש ומעשר דלעיל, ו"מדה" היינו דבר קצוב, וקאי אהא דלא יפחות משלישית השקל כנ"ל.

50) ולא . . ושמאל: ע"ד דברים ה' כט ועוד.

51) אפילו כמלא נימא: ע"ד ברכות מח, ב.

52) מגרעות: מלכים א ו, ו.

53) שגרע ערכו בחי': [נ"א: שנגרע ערך ובחי'].

54) מעוות . . לתקן: ע"ד קהלת א, טו.

55) כ"א: עיין לעיל אגה"ת רפ"א.

56) שניתנו בקדש: [נ"א: שנתן בקדש].

57) ביתר שאת ויתר עז: ע"פ ויחי מט, ג.

58) במקום שבע"ת עומדין וכו': ברכות לד, ב.

59) עיקר התשובה הוא בלב: עיין ג"כ אגה"ת פ"א.

60) ח"ס דלי"ת: [ראה תקו"ז תיקון כ"ב סז, ב].

61) דלית להון מגרמיהון כלום: זח"א קסח, ב.

62) כולא קמיה כלא חשיבי: [זח"א יא, ב].

63) עשה צדקה ומשפט נבחר גו': משלי כא, ג [וראה שיעורים בס' התניא ע' 1374 הערה 34].

64) המבזבז אל יבזבז כו': כתובות נ, א. ועיין לעיל אגה"ת פ"ג ולקמן [אגה"ק] סט"ז [לעיל אגרת מא].

65) הנפש: ב[אגה"ק] סי' טז – שהיא ג"כ רפואת הגוף.

66) שאין כסף נחשב: ע"ד דברי הימים-ב ט, כ [נ"א: נחשב למאומה].

67) וכל אשר לאיש . . נפשו: איוב ב, ד.

68) וחסד ה' מעולם: תהלים קג, יז.

69) כל ישראל הם רחמנים וגומלי חסרים: יבמות עט, א.

70) כדכתיב כי: איכה ג, כב. והוא סוף פסוק "חסדי ד'"

71) רחמיו וכו': צ"ע הרמז, כיון שהוא סוף פסוק.

72) אחר החורבן: לא שאמר פסוק זה אחר החורבן, כי הרי בימי יהויקים נכתב זה – ירמי' לו, לב. איכ"ר בפתיחתא וע"פ אני הגבר – אלא אחרי שסיפר ענין החורבן.

73) רחמיו וגו': צ"ע כנ"ל.

74) שארז"ל אין: עיין [בהמצויין] לעיל [אגה"ק] רס"ד [לקמן אגרת סה].

75) בא כו': כנראה רומז ל"עד שתכלה פרוטה מן הכיס" – סנהדרין צז, א – וצ"ע שהעיקר חסר מן הספר.

76) ואחר הדברים והאמת האלה: ע"פ דה"ב לב, א.

77) נשאתי את נפשי: ע"פ תהלים קמג, ח.

78) נפשי בשאלתי: ע"פ אסתר ז, ג.

79) ורעיי אשר כנפשי: ע"פ ראה יג, ז.

80) בל אהי' עליהם למשא: ע"פ איוב ז, כ.

81) העתרתי דברי אליהם: ע"פ יחזקאל לה, יג.

82) לידון בערכין: שלא הסתפק רבינו בעריכת מגבית, אלא הוסיף הערכה, בכמה ישתתף כל אחד מאנ"ש. ראה מבוא פרק ד.

83) לידון בערכין שלא בהשג יד: ע"פ ערכין ד, ב.

84) זה שלש רגלים: ע"פ בלק כב, כח. והיינו באגרות דלעיל כד. כח. לד (מהשנים תקנ"א-ג).

85) ה' יודע ועד: ע"פ ירמי' כט, כג.

86) כי לא מלבי: ע"פ קרח טז, כח.

87) מאת ה' היתה זאת: ע"פ תהלים קיח, כג.

88) זאת לנו: ע"פ יונה א, ז.

89) ויורנו . . באורחותיו: ע"פ מיכה ד, ב.

90) למען דעת צדקות ה': ע"פ מיכה ו, ה.

91) צדקות . . בישראל: ע"פ שופטים ה, יא.

92) למעלה למשכיל: משלי טו, כד.

93) נקטה נפשי בחיי: איוב י, א.

94) לרבים וכן שלמים: ע"פ נחום א, יב.

95) בצוק העתים: ע"פ דניאל ט, כה. ראה גם לעיל אגרת הקודמת, לקמן אגרת הבאה.

96) והוצרכתי: נ"א: והוכרחתי.

97) בהכשר: באחד מהאופנים שנתבארו בשוע"ר הל' רבית סעיפים לו-נ.

98) וברוך ה' גומר עלי: ע"פ תהלים נז, ג.

99) עד כה עזרני: ע"פ ש"א ז, יב.

100) בכי טוב: ע"פ פסחים ב, א.

101) יצא כנוגה צדקם וישועתם: ע"פ ישעי' סב, א.

102) וספק ספיקא: נ"א: וספק וספק ספיקא.

103) זאת ועוד אחרת: ע"פ סנהדרין קד, א.

104) מודעת בארץ: ע"פ ישעי' יב, ה.

105) צוק העתים: ע"פ דניאל ט, כה.

106) נשלחו אלינו שלוחים: ראה לעיל סי' כו, וסוף אגרת כח.

107) בפחי נפש: ע"ד שבת קכז, ב ובכ"מ.

108) גם הם ממחזיקים אה"ק ויושביה: ראה לעיל אגרת לז.

109) תפלתם . . עשתה מחצה: ויק"ר פ"י, ה. נ"א: לא עשתה מחצה.

110) ברצי כסף: תהלים סח, לא.

111) מלא סך מסוים: נ"א: ולא סך מסוים.

112) המשכילים יבינו: ע"פ דניאל יב, י.

113) השתרגו ועלו . . כחי: ע"פ איוב א, יד.

114) ולא נתנוני די השיב רוחי: ע"פ איוב ט, יח.

115) גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם: ע"פ עירובין יג, ב ובכ"מ.

116) גלוי וידוע כו' שלא לכבודי עשיתי: תענית כ, א. ובכ"מ.

117) המתקתי סוד: ע"ד תהלים נה, טו.

118) רבים וכן שלמים: ע"פ נחום א, יב.

119) מיראי ה' וחושבי שמו: ע"פ מלאכי ג, טז.

120) עצת ה' היא תקום: ע"פ משלי יט, כא.

121) חנוני אתם רעי: איוב יט, כא.

122) איש כערכו: ע"פ מ"ב כג, לה.

123) והמוסיף יוסיפו לו ברכה: ע"פ ביצה טז, א. תענית לא, א ובפרש"י שם.

124) ברכה עד בלי די: ע"פ מלאכי ג, י.

125) שלא להרבות בהוצאות חנם: שהגבאים הכלליים ילוו כספים וישלמו ריבית (בהכשר).

126) ולא ימס לבב אחיו כלבבו: דברים כ, ח.

127) משנה שאינה צריכה: יבמות נ, א.

128) האנשים השלמים אתנו: ע"פ וישלח לד, כא.

129) וחסדיהם הנאמנים: ע"ד ישעי' נה, ג.

130) מגלימא: דעל כתפי' (ב"ק יא, ב).

131) לדברי אלה: ע"פ עקב יא, יח.

132) נואש: ירמי' יח, יב.

133) לצאת לקראתם ביד חזקה: ע"ד חקת כ, כ.

134) עד מקום שידינו מגעת: ע"ד פסחים ח, א.

135) וכל מי . . לא יראה בנחמתנו: ראה תענית יא, א.

136) בשוב ה' את שבותנו: ע"פ תהלים קכו, ד.

137) ושומע לנו ישכון בטח ושאנן: ע"פ משלי א, לג.

138) כזית רענן: ע"פ תהלים יב, י.

139) דורש שלומם: ע"פ תצא כג, ז.

140) מלב ונפש חפצה: עפ"י דה"י א כח, ט.


מ) תקנ"ד?; כללי; מגבית והערכה לפדיון שבויים ועוד. צדקה בגבול ובלי גבול.