אגרת מה

[תקנ"ה?]

להבין1 אמרי בינה2, מ"ש בספר הנק' צוואת ריב"ש3, הגם שבאמת אינה צוואתו ולא ציוה כלל4 לפני פטירתו, רק הם לקוטי אמרותיו הטהורות שלקטו לקוטי בתר לקוטי5, ולא ידעו לכוין הלשון על מתכונתו6, אך המכוון הוא אמת לאמיתו7.

והוא בהקדים מארז"ל כל הכועס8 כאילו עובד עכו"ם וכו'9. והטעם מובן ליודעי בינה10, לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה, כי אילו היה מאמין שמאת ה' היתה זאת11 לו לא היה בכעס כלל. ואף שבן אדם שהוא בעל בחירה מקללו12 או מכהו או מזיק ממונו, ומתחייב בדיני אדם ובדיני שמים13 על רוע בחירתו, אעפי"כ על הניזק כבר נגזר מן השמים, והרבה שלוחים למקום14. ולא עוד אלא אפילו בשעה זו15 ממש שמכהו או מקללו מתלבש בו כח ה' ורוח פיו ית' המחייהו ומקיימו, וכמ"ש כי ה' אמר לו קלל16, והיכן אמר לשמעי, אלא שמחשבה זו שנפלה לשמעי בלבו ומוחו ירדה מאת ה'17, ורוח פיו המחי' כל צבאם18 החיה רוחו של שמעי בשעה שדיבר דברים אלו לדוד, כי אילו נסתלק רוח פיו ית' רגע אחד מרוחו של שמעי לא יכול לדבר מאומה19.

(וזהו כי ה' אמר לו בעת ההיא ממש קלל את דוד ומי יאמר לו20 וגו', וכנודע מ"ש הבעש"ט21 ז"ל ע"פ לעולם ה' דברך נצב בשמים, שצירוף אותיות שנבראו בהן השמים22, שהוא מאמר יהי רקיע23 כו', הן נצבות24 ועומדות מלובשות בשמים לעולם להחיותם ולקיימם. ולא כהפלוסופים25 שכופרים בהשגחה פרטית26, ומדמין בדמיונם הכוזב את מעשה ה' עושה שמים וארץ27 למעשה אנוש ותחבולותיו, כי כאשר יצא לצורף כלי28 שוב אין הכלי צריך לידי הצורף, שאף שידיו מסולקות הימנו הוא קיים מעצמו. וטח מראות עיניהם29 ההבדל הגדול שבין מעשה אנוש ותחבולותיו, שהוא יש מיש רק שמשנה הצורה והתמונה, למעשה שמים וארץ שהוא יש מאין. והוא פלא גדול יותר מקריעת ים סוף עד"מ, אשר הוליך ה' ברוח קדים עזה כל הלילה ויבקעו המים30, ואילו פסק הרוח כרגע היו המים חוזרים וניגרים31 במורד כדרכם וטבעם ולא קמו כחומה, אף שטבע זה במים הוא גם כן נברא ומחודש יש מאין, שהרי חומת אבנים נצבת מעצמה בלי רוח, רק שטבע המים אינו כן, וכל שכן וק"ו בבריאת יש מאין, שהיא למעלה מהטבע והפלא ופלא יותר מקריעת ים סוף, על אחת כמה וכמה שבהסתלקות ח"ו כח הבורא יש מאין מן הנברא ישוב הנברא32 לאין ואפס ממש, אלא צריך להיות כח הפועל בנפעל33 תמיד להחיותו ולקיימו34. ובחי' זה35 הוא דבר ה' ורוח פיו שבעשרה מאמרות שבהן נברא העולם, ואפילו ארץ36 הלזו הגשמית ובחי' דומם שבה, חיותן וקיומן הוא דבר ה' מי' מאמרות המלובש בהן ומקיימן להיות דומם ויש מאין, ולא יחזרו לאין ואפס ממש כשהיו. וז"ש האריז"ל37 שגם בדומם כאבנים ועפר ומים יש בהם בחי' נפש וחיות רוחניית.

והנה נודע לי"ח38 כי דבר ה' נק' בשם שכינה בלשון רז"ל, ואימא תתאה ומטרוניתא בלשון הזהר, ובפרט בר"פ וארא39, לפי ששוכן40 ומתלבש בנבראים להחיותם. ובלשון המקובלים נקרא בשם מלכות ע"ש דבר מלך שלטון41, כי המלך מנהיג מלכותו בדיבורו, ועוד טעמים אחרים ידועים לי"ח. ומודעת זאת42 כי יש בחי' ומדריגת מלכות דאצילות ובחי' מלכות דבריאה וכו', ופירוש מלכות דאצילות הוא דבר ה' המחי' ומהוה נשמות הגדולות43 שהן מבחי' אצילות, כמו נשמת אדם הראשון שנאמר בו ויפח44 באפיו כו'45, וכמו נשמות האבות והנביאים וכיוצא בהן (שהיו מרכבה לה' ממש ובטלים ממש במציאות אליו, כמארז"ל שכינה מדברת מתוך גרונו של משה46, וכן כל הנביאים ובעלי רוח הקדש היה קול ודבור העליון מתלבש בקולם ודבורם ממש כמ"ש האריז"ל47). ומלכות דבריאה הוא דבר ה' המחיה ומהוה הנשמות והמלאכים שבעולם הבריאה, שאין מעלתם כמעלת האצילות וכו', ומלכות דעשיה הוא דבר ה' המחיה ומהוה את עולם הזה בכללו, עד יסוד העפר והמים אשר מתחת לארץ (אלא שבחוץ לארץ החיות הוא על ידי התלבשות שרים החיצוני'48 הממונים על ע' אומות, דהיינו שיורד ניצוץ מדבר ה' הנקרא בשם מלכות דעשיה ומאיר על השרים של מעלה בבחי' מקיף מלמעלה, אך אינו מתלבש בהם ממש אלא נמשך להם חיות מהארה זו שמאיר עליהם מלמעלה בבחי' מקיף, ומהשרים נשפע חיות לאומות ולבהמות חיות ועופות שבארצותיהם, ולארץ הגשמית ולשמים הגשמיים שהם הגלגלים (אלא ששמים וארץ49 ובהמות וחיות ועופות טהורים נשפעים מקליפת נוגה, והטמאים ונפשות האומות משאר קליפות).

והנה שמים וארץ וכל אשר בהם50 בחוץ לארץ כולם כלא ממש חשיבי לגבי השרים שהם חיותם וקיומם, והשרים כלא ממש חשיבי לגבי החיות הנמשך להם מהניצוץ מדבר ה' המאיר עליהם מלמעלה, ואעפ"כ החיות הנמשך לתוכם מהארה זו הוא בבחי' גלות בתוכם, שלכן נקראים בשם אלקים אחרים51, וקרו ליה אלהא דאלהיא52, שגם הם הן בחי' אלקות. ולכן הגוים הנשפעים מהם הם עובדי ע"ז ממש53, עד עת קץ54 שיבולע המות55 והסט"א, ואז אהפוך56 אל עמים כו'57 לקרוא כולם בשם ה'. ונקרא גם כן בשם גלות58 השכינה, מאחר שחיות זה אשר בבחי'59 גלות בתוכם, הוא מהארה הנמשכת להם מהניצוץ מדבר ה' הנקרא בשם שכינה (וגלות זה נמשך מחטא עץ הדעת ואילך, והוא בחי' אחוריים לבד דקדושה. אך כשגלו60 ישראל לבין האומות61, ואחיזת ישראל ושרשם הוא בבחי' פנים העליונים, הנה זו היא גלות שלימה62. וע"ז ארז"ל גלו לאדום63 שכינה עמהם)).

והנה אף כי ה' אחד ושמו אחד64, דהיינו דבורו ורוח פיו המכונה בזה"ק בשם שמו הוא יחיד ומיוחד65, אעפ"כ ההארה והמשכת החיות הנמשכת מרוח פיו יתברך מתחלקת לד'66 מדרגות שונות, שהן ד' עולמות אבי"ע, והשינוי הוא מחמת צמצומים ומסכים (רבים), לצמצם האור והחיות ולהסתירו שלא יהא מאיר כל כך בעולם הבריאה כמו בעולם האצילות, ובעולם היצירה הוא על ידי צמצומים ומסכים יותר וכו', אבל אין שום שינוי ח"ו בעצמות השכינה שהיא דבר ה' ורוח פיו. וגם בבחי' ההארה והמשכת החיות, הנה ההארה שבאצילות בוקעת67 המסך ומתלבשת בבריאה, וכן מבריאה ליצירה ומיצירה לעשיה, ולכן אור א"ס ב"ה שבאצילות הוא גם כן בעשיה ובעולם הזה החומרי, על ידי התלבשותו במלכות דבי"ע, כמבואר הכל בכתבי האר"י ז"ל68.

והנה נפש האדם ידוע לכל שהיא כלולה69 מי' ספירות חב"ד וכו', ואף שכולן מרוח פיו ית' כדכתיב ויפח70 באפיו כו'71, מכל מקום דרך פרט, חב"ד שבנפשו הן דוגמא לחב"ד שבי' ספירות המכונות בשם או"א, ומדות אהבה ויראה וכו' שבנפשו הן דוגמא למדות שבי' ספירות הנקראות בשם ז"א, וכח הדבור שבנפשו דוגמא לדבור העליון הנקרא בשם מלכות ושכינה, ולכן כשמדבר דברי תורה מעורר דבור העליון ליחד72 השכינה, ומשום הכי73 קיי"ל בקריאת שמע וברכת המזון ודברי תורה לא יצא74 בהרהור בלא דבור.

והנה זה לעומת זה75 יש עשרה כתרי דמסאבותא76, ומהן נמשכות נפשות האומות, גם כן כלולות מעשר בחי' אלו ממש77. ומודעת זאת78 בארץ מ"ש בספר הגלגולים79 על פסוק אשר שלט80 האדם באדם לרע לו, שהוא סוד גלות השכינה בתוך הקליפות להחיותם ולהשליטם בזמן הגלות, אבל הוא לרע לו וכו'. ולכן האומות שולטין עתה על ישראל, להיות נפשות העו"ג מהקליפות אשר השכינה מתלבשת בבחי' גלות בתוכם. והנה אף שזה צריך ביאור רחב איך ומה, מכל מקום האמת כן הוא. אלא שאעפ"כ אין הקליפות והאומות יונקים ומקבלים חיות אלא מהארה הנמשכת להם מבחי' אחוריים דקדושה, כמאן דשדי81 בתר כתפי', ואף גם זאת על ידי צמצומים ומסכים רבים ועצומים, עד שנתלבשה הארה זו בחומריות עולם הזה, ומשפעת לאומות עושר וכבוד וכל תענוגים גשמיים. משא"כ ישראל יונקים מבחי' פנים העליונים, כמ"ש יאר82 ה' פניו אליך, כל אחד ואחד לפי שרש נשמתו עד רום המעלות.

ואחר הדברים והאמת האלה83 הגלוים וידועים לכל, נחזור לענין ראשון בענין הכעס שהוא כעובד ע"ז. והיינו במילי דעלמא, כי הכל בידי שמים84 חוץ מיראת שמים, ולכן במילי דשמיא85 לאפרושי מאיסורא לא שייך האי טעמא דאמרן, וכמ"ש ויקצוף86 משה, והיינו משום כי ה' הקרה לפניו87 מצוה זו לאפרושי מאיסורא כדי לזכותו. אך זהו כשיש בידו למחות בקצפו וכעסו על חבירו, אבל כשאין בידו למחות, כגון נכרי88 המדבר ומבלבלו בתפלתו, אם כן מה זאת89 עשה ה' לו, אין זאת כי אם כדי שיתגבר ויתאמץ יותר בתפלתו בעומק הלב ובכוונה גדולה כל כך עד שלא ישמע דבורי הנכרי. אך שלמדרגה זו צריך התעוררות רבה ועצומה. ועצה היעוצה90 להתעוררות זו היא מענין זה עצמו, כשישים אל לבו ויתבונן ענין ירידת השכינה כביכול, ותרד פלאים91 להתלבש ניצוץ מהארתה אשר היא92 בבחי' גלות בתוך הקליפות דרך כלל להחיותם, ועתה הפעם93 ניצוץ הארתה מתלבש בבחי' גלות דרך פרט, בדבור נכרי זה המדבר דברים המבלבלים עבודת ה' היא כוונת התפלה, וכמש"ל כי זה לעומת זה וכו', ודבור העליון מתלבש בדבור התחתון וכו'. וזהו ממש אשר שלט האדם באדם לרע לו, דהיינו שעי"ז מתעורר האדם להתפלל יותר בכוונה מעומקא דלבא עד שלא ישמע דיבוריו.

ומה שכתב המלקט94 שרתה95, לא ידע לכוין הלשון בדקדוק, כי הבעש"ט ז"ל היה אומר דברי תורה בל"א ולא בלה"ק, ורצה לומר נתלבשה, והיינו בבחי' גלות, וזהו ובפרט אם הוא נכרי96 כו', שאז היא בחי' גלות ביותר. ואין לתמוה אם ניצוץ מן הארת שכינה נקרא בשם שכינה, דהא אשכחן שאפילו מלאך נברא נקרא בשם ה' בפ' וירא לפי' הרמב"ן97, וכמ"ש ותקרא98 שם ה' הדובר אליה וכו'99 וכה"ג טובא. וכמדומה לי שתפיסתם אינה מצד דקדוק הלשון, אלא מעיקר ענין התלבשות השכינה בקליפות, שאין להם אמונה במ"ש האריז"ל בס' הגלגולים. שאם ירצו לחלק בין קליפות הרוחניים לעו"ג הגשמיים, אין לך גשמי כעפר הארץ, ואף על פי כן מתלבשת בו מלכות דמלכות דעשיה ובתוכה מלכות דיצירה כו' וכנ"ל. ואם משום טומאת נפשות הנכרים, הרי נפשותיהם מזיווג זו"ן דקליפות הרוחניים כמ"ש בכהאריז"ל, נמצא שהרוחניים מקור טומאתם. אך באמת צריך ביאור רחב איך הוא התלבשות זו, אבל לא עלינו תלונתם כי אם על כתבי האריז"ל.

ואל יחשדני שומע שאני בעיני שהבנתי דברי האריז"ל להפשיטן מגשמיותן, כי לא באתי רק לפרש דברי הבעש"ט ז"ל ותלמידיו עפ"י קבלת האריז"ל. בשגם שענין זה אינו מחכמת הקבלה ומהנסתרות100 לה' אלקינו, כי אם מהנגלות לנו ולבנינו, להאמין אמונה101 שלימה במקרא מלא שדבר הכתוב הלא את השמים102 ואת הארץ אני מלא נאם ה', שאין מקרא יוצא מידי פשוטו103. וגם היא אמונה פשוטה בסתם כללות ישראל, ומסורה בידם מאבותיהם הקדושים שהלכו בתמימות עם ה', בלי לחקור בשכל אנושי ענין האלקות אשר הוא למעלה מהשכל עד אין קץ, לידע איך הוא מלא כל הארץ. רק שחדשים מקרוב באו104 לחקור בחקירה זו, ואי אפשר לקרב להם אל השכל אלא דוקא עפ"י הקדמות לקוחות מכאריז"ל מופשטות מגשמיותן, וכפי ששמעתי מרבותי105 נ"ע. אך אי אפשר לבאר זה היטב במכתב, כי אם מפה לאזן שומעת106, ליחידי סגולה ולשרידים אשר ה' קורא107, כדכתיב ומבקשי108 הוי' יבינו כל, ומכלל הן אתה שומע כו'109.

הנה אתם ראיתם פירוש מאמר אחד מספרים הידועים, לדוגמא ולאות, כי גם כל המאמרים התמוהים יש להם פירוש וביאור היטב לי"ח. אך לא יקוו מעלתם אלי לבאר להם הכל במכתב, כי היא מלאכה כבידה110 ומרובה ואי אפשר בשום אופן. רק אם תרצו, שלחו מכם אחד111 ומיוחד שבעדה, ופה אל פה אדבר בו112 אי"ה, וה' יהי' עם פי113 בהטיפי, ויהיו לרצון אמרי פי114.


1) נדפסה באגה"ק שבתניא אגרת כה, וההשלמות נדפסו לראשונה בהוצאת התניא תר"ס, על פי כתי"ק שהי' בידי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (ראה תניא סוף פנ"א בשוה"ג, ותולדות חב"ד ברוסיא הצארית ע' סה). חלק מההשלמות מועתק בכת"י 12 קמ, א (בכותרת: "שייך לסוף המכתב הנדפס באגה"ק ד"ה להבין צוואת ריב"ש, ששלח אדמו"ר נ"ע לווילנא, תשובתו על קושייתם"). 93 רנט, ב (בכותרת הנ"ל). 744 שמו, ב (בכותרת הנ"ל). 1007 שכא, א. שכד, ב. 1300 ג, א (בכותרת: מה שכתב אדמו"ר לווילנא). 2012 קסב, ב. 2340 ד, א. ושם ו, א.

האגרת מועתקת בכת"י 147 קא, א. 400 קג, א. 1034 יט, א. 1118 ג, א (בכותרת: "אגה"ק שכתב הרב אדמו"ר לק' ווילנע"). ובכת"י לנינגרד – היישוב החסידי בטבריה מס' 75 (בכותרת: "מכתב קדשו מאדמ"ו מוהרר"ש זלמן שליט"א יצ"ו נ"י מלאזני'").

ההשערה לקביעת התאריך תקנ"ה:

א) כת"י לנינגרד נעתק בשנת תקנ"ד, והאגרות האחרונות שבו – בשנים תקנ"ה-ו, הרי שאגרת זו נכתבה לא יאוחר משנת תקנ"ו.

ב) לכאורה יש מקום לשער שנכתבה בעת תקופת שריפת ספר צוואת הריב"ש בתוך קהל ועדה אסיפה רבה קודם ביעור חמץ [תקנ"ו] (ראה בית רבי כ, ב. חסידים ומתנגדים ע' 182).

ג) חלק מאגרת זו הועתק על ידי רבינו לשער היחוד והאמונה פ"א-ב, שנמסר לדפוס בשלהי תקנ"ו. וכיון שלא צויין כאן שער היחוד והאמונה (או כמ"ש במ"א), אם כן נראה שהאגרת נכתבה לפני מסירת שער היחוד והאמונה על ידי רבינו, והיינו כנ"ל באמצע תקנ"ו.

ד) אמנם בכת"י 268 מועתקים שלושת החלקים הראשונים של התניא, ובסופם נאמר: "היום יום ב' ז"ך ימים לחודש מר חשוון שנת תקנ"ו לפ"ק פה ק"ק טשאווס יצ"ו". הרי ששער היחוד והאמונה יצא מידי רבינו בכת"י לפני כן, לא יאוחר מתחלת תקנ"ו. ואם כן נצטרך לומר שהאגרת נכתבה בשנת תקנ"ה.

ה) כל זה הוא אם נכונה ההשערה שאותו עמוד נעתק מאגרת זו אל שער היחוד והאמונה. לאידך יש כמה משמעויות בתניא פל"ג (מב, א), ובהקדמת שהיחוה"א, ששהיחוה"א נכתבה לפני ספר התניא, והרי ספר התניא נתפרסם בכתבי-יד בשלהי תקנ"ב. ואם כן נצטרך לומר שרבינו העתיק עמוד זה משער היחוד האמונה אל האגרת שלפנינו. ואין מכאן הוכחה לתאריך כתיבתה, ואפשר אמנם שנכתבה בשנת תקנ"ו.

ו) בכל אופן נכתבה האגרת שלפנינו אחרי שנת תקנ"ד, שבה נדפס לראשונה הספר צוואת הריב"ש, ונראה שאחר שהגיע הספר לווילנא ועיינו בו והקשו עליו, פנו אנ"ש שבווילנא לרבינו, שהשיב להם באגרת שלפנינו בתקנ"ה.

המ"מ ותיקונים לאגרת זו (מלבד המוסגרים בחצאי ריבוע), נעתקו מקונטרס "מראה-מקומות, הגהות והערות קצרות לספר של בינונים" לכ"ק אדמו"ר זי"ע (נמצא בדפוס), ו"לוח התיקון" שבסוף ס' התניא.

2) להבין אמרי בינה: משלי א, ב.

3) מ"ש בספר הנק' צוואת ריב"ש: [סי' קכ: "אם שומע אחד מדבר והוא מתפלל, יאמר למה הביאו ה' הלום לדבר בתוך תפלתי, הלא כל זה בהשגחה פרטית, אך הדיבור הוא השכינה, ושרתה השכינה בפיו של זה האדם כדי שאחזק את עצמי לעבודה, כמה יש לי לחזק את עצמי בעבודה היא תפלה, ובפרט אם האיש המדבר הוא נכרי או קטן".

נגד הדברים האלו יצאו המתנגדים בווילנא, בטענתם שהשכינה אינה שורה במקום שהוא היפך הקדושה. ועל זה מבאר רבינו באגרת זו, על פי מאמר הבעש"ט בענין לעולם דברך נצב בשמים, שמאמר יהי רקיע מלובש לעולם בשמים להחיותו ולקיימו. ושוב ביאר רבינו דברים אלו בארוכה בשהיחוה"א פ"א ופ"ב ופ"ז.

אמנם הגר"א כתב נגד שיטה זו, באגרת י"א תשרי תקנ"ז (נספח 19): "ומגלים פנים בתורה שלא כהלכה בפסוק ברוך כבוד ה' ממקומו ובפסוק ואתה מחי' את כולם". החסידים מווילנא פנו שוב אל רבינו, בבקשה שיעמוד בוויכוח בנושא הזה עם נציגי הגר"א ויבאר הנושא לפניהם. ורבינו השיב להם לקמן אגרת נב (ראה שם ד"ה ובפרט בענין האמונה).

שוב העלו המתנגדים נושא זה במלשינות המאסר השני, ורבינו הוכרח לבאר הנושא בארוכה (באופן המובן גם לשרי המדינה והקיסר) לקמן אגרת עד, במענה לטענתם השלישית והרביעית.

סקירה על כל זאת ראה מבוא פרק ח].

4) צואתו ולא ציוה כלל: "צואתו כלל ולא" – צ"צ [וכ"ה בכמה כת"י].

5) לקוטי בתר לקוטי: ב"מ כא, ב.

6) על מתכונתו: דה"ב כד, יג. על מכונו, רש"י.

7) אמת לאמתו: ע"פ סנהדרין ז, א.

8) כל הכועס: זח"א כז, ב. [וברמב"ם בספר ה]יד [הלכות] דיעות פ"ב ה"ג "אמרו חכמים הראשונים כל כו'".

9) עכו"ם וכו': וכו' מיותר?

10) ליודעי בינה: [ע"פ דניאל ב, כא].

11) שמאת ה' היתה זאת: ע"ד תהלים קיח, כג.

12) מקללו: [שאיסורו מבואר בטושו"ע חו"מ סי' כז].

13) בדיני אדם ובדיני שמים: עיין טושו"ע חו"מ סי' ת"ך הפרטים. לעיין שו"ע אדה"ז [הל' נזקי גו"נ סט"ו-ז].

14) והרבה שלוחים למקום: [רש"י שמות טז, לב].

15) אפילו בשעה זו: ראה תומר דבורה פ"א. ע"ח עקודים פ"ז. פרדס ש"ו פ"ח.

16) כי ה' אמר לו: שמואל-ב טז, י.

17) ירדה מאת ה': [ע"ד מיכה א, יב].

18) ורוח פיו המחי' כל צבאם: [ע"ד תהלים לג, ו].

19) לא יכול לדבר מאומה: [ע"ד במדבר כב, לח].

20) קלל את דוד ומי יאמר לו וגו': שמואל-ב טז, י. וא"כ "לו" מיותר?

21) וכנודע מ"ש הבעש"ט: עיין לעיל [בתניא] ח"ב פ"א-ב באריכות. וש"נ [וכ"ה במדרש תהלים ע"פ זה. לקו"ת ויקרא כה, ג. כט, ד. האמור כאן בשם הבעש"ט, מובא בלקוטי אמרים להרב המגיד, סי' עא]. ובכמה דפוסים איתא כאן "בשמים כו' (כמ"ש בלק"א ח"ב באריכות ע"ש) והנה נודע לי"ח" [וראה מ"ש בזה לעיל בשוה"ג לתחלת האגרת. לקמן אגרת קכה].

22) צירוף אותיות שנבראו בהן השמים: [ראה זח"ב קנא, ב. ברכות נה, א. לקמן אגרות עב. עט].

23) רקיע כו': גו'? וכ"כ ח"ב פ"א.

24) הן נצבות כו': שינוי הל' קצת מח"ב פ"א.

25) כהפלוסופים: בח"ב "המינים".

26) בהשגחה פרטית: בח"ב "ובאותות ומופתי התורה".

27) ה' עושה שמים וארץ: תהלים קכא, ב. ועוד.

28) יצא לצורף כלי: ע"ד משלי כה, ד.

29) וטח מראות עיניהם: ע"ד ישעי' מד, יח.

30) הוליך ה' . . ויבקעו המים: ע"ד שמות יד, כא.

31) וניגרים: ע"ד שמואל-ב יד,יד ועוד.

32) ישוב הנברא: פרדס ש"ו פ"ח. תומר דבורה פ"א. ע"ח עקודים פ"ז.

33) כח הפועל בנפעל: [ספר הישר (לר"ת ) סוף ש"ג].

34) מעשה . . להחיותו ולקיימו: השינויים [מתניא ח"ב]: שאף – כי אף. הימנו וקיים מעצמו וטח – הימנו והולך ... אך טח. והתמונה למעשה – והתמונה מתמונת ... למעשה. המים ואילו – המים ונצבו ... ואילו. פסק הרוח – הפסיק ה' את הרוח. כחומה אף – כחומה בלי ספק אף. שטבע זה – שהטבע הזה.

35) ובחי' זה: זו? [נ"א: וכח זה].

36) ואפי' ארץ כו': השוה הלשון ח"ב פ"א [וראה שיעורים בס' התניא ע' 1640 הערה 21].

37) וז"ש האריז"ל שגם בדומם: [עץ חיים שער לט (שער מ"ן ומ"ד) דרוש ג'].

38) והנה נודע לי"ח: עיין לעיל [בתניא] ח"א פנ"ב.

39) בר"פ וארא: כב, ב?.

40) לפי ששוכן: [בתניא] ח"א פמ"א [הלשון "שוכנת ומתלבשת". ובנ"א כ"ה גם כאן] וכאן קאי א"דבר" לשון זכר.

41) דבר מלך שלטון: קהלת ח, ד.

42) ומודעת זאת: [ישעי' יב, ה]. ועיין ג"כ [בתניא] ח"א פנ"ב.

43) נשמות הגדולות: נזכר ג"כ [בתניא] ח"א פל"ט. ועייג"כ פל"ד.

44) ויפח: בראשית ב, ז.

45) באפיו כו': גו'?. "באפיו נשמת חיים" – צ"צ.

46) כמארז"ל . . גרונו של משה: [הובא בתניא] ח"א פל"ד [וש"נ: זח"ג רלב, א. "שכינתיה מדבר על פומי'" ועי' זח"ג ז, א].

47) כמ"ש האריז"ל: עיין לעיל [תניא] ח"ב ספ"ב.

48) החיצונים: למעוטי הפנימים?

49) אלא ששמים וארץ כו': כנ"ל [בתניא] ח"א ספ"ו וספ"ז.

50) שמים וארץ וכל אשר בהם: [ירמי' נא, מח].

51) שלכן נק' בשם אלקים אחרים: עיין לעיל [תניא] ח"א פכ"ב.

52) וקרו ליה אלהא דאלהיא: מנחות קי, א. [תניא] ח"א פכ"ד.

53) ולכן העו"ג . . ממש: אולי רמז שמפני זה אינם מצווים על השיתוף, וע"ד מ"ש הרמ"ז פרשת האזינו הובא ספר המצות [לאדמו"ר הצ"צ] מצות אחדות. עיי"ש.

54) עד עת קץ: [דניאל יא, לה ועוד]. לשון זה [בתניא] ח"א פ"ז.

55) שיבולע המות: [ע"ד ישעי' כה, ח].

56) ואז אהפוך: צפני' ג, ט.

57) עמים כו': גו'?

58) בשם גלות השכינה: [תניא] ח"א פי"ז וש"נ [עייג"כ פל"ז, מ"ה. אגה"ת פ"ו. אגה"ק ד, כה, כו. נודע ביהודה מהד"ת או"ח ק"ז, ע"פ מורה נבוכים ח"א פכ"ה].

59) אשר בבחי': אשר הוא בבחי'?

60) אך כשגלו: עיין אגה"ת פ"ו.

61) כשגלו . . האומות: ע"ד [ברכות ג, א].

62) גלות שלימה: עמוס א, ו. א, ט.

63) ארז"ל גלו . . עמהם: [הובא בתניא] ח"א פי"ז וש"נ [מגילה כט, א. בע"י. עיי"ש בחדא"ג. במד"ר ז. יל"ש תשל"א. ועוד. ועי' אגה"ק ד, כא, כה].

64) ה' אחד ושמו אחד: זכרי' יד, ט.

65) יחיד ומיוחד: לשון זה עי' [תניא] ח"א רפ"ך.

66) מתחלקת לד' כו' והשינוי כו':עיין [תניא] ח"א פ"מ ומ"ט נ"א.

67) בוקעת: נזכר ג"כ [באגה"ק] ס"ך.

68) בכתבי האר"י ז"ל: ועייג"כ [תניא] ח"א פ"ו בהגהה. פנ"ב.

69) שהיא כלולה: [תניא] ח"א פ"ג. אגה"ק טו.

70) כדכתיב ויפח: בראשית ב, ז.

71) באפיו כו': גו'?.

72) ליחד כו': ענין היחוד: [תניא] ח"א פרק מ"א מ"ו נ"ב.

73) ומשום הכי כו': [ברכות כ, ב. ועיין טושו"ע או"ח סי' ס"ב]. באריכות [בתניא] ח"א פרק ל"ז ל"ח.

74) לא יצא: דלא יצא? בדפוס תקע"ד: דאינו יוצא.

75) זה לעומת זה: קהלת ז, יד. ועיין לעיל [תניא] ח"א פ"ו.

76) כתרי דמסאבותא: [ראה זח"ג מא, ב].

77) אלו ממש: "ממש" צע"ק.

78) ומודעת זאת: ע"ד ישעי' יב, ה.

79) הגלגולים: פ"א?

80) ע"פ אשר שלט: קהלת ח, ט.

81) כמאן דשדי בתר כתפי': [תניא] ח"א פכ"ב. קונ' ומעין ס.

82) כמ"ש יאר: במדבר ו, כה.

83) ואחר הדברים והאמת האלה: ע"ד דה"ב לב, א.

84) הכל בידי שמים: ברכות לג, ב.

85) במילי דעלמא . . במילי דשמיא: [ז"ח נח (כא, א)]

86) וכמ"ש ויקצוף משה: במדבר לא, יד.

87) הקרה לפניו: ע"ד בראשית כד, יב.

88) כגון נכרי . . בתפלתו: ע"ד [תניא] ח"א פכ"ח.

89) מה זאת . . לו: ע"ד בראשית מב, כח.

90) ועצה היעוצה: [ישעי' יד, כו].

91) ותרד פלאים: איכה א, ט.

92) אשר היא: מיותר? [ובנ"א: מתלבש].

93) ועתה הפעם: [ע"פ בראשית כט, לד].

94) ומה שכתב המלקט: [כמועתק לעיל בשוה"ג לתחלת האגרת, מצוואת הריב"ש].

95) שרתה: פי' מקיף מלמעלה. ע"ל [אגה"ק] סי' כג [אגרת ה].

96) ובפרט אם הוא נכרי: [כמועתק לעיל בשוה"ג לתחלת האגרת].

97) וירא לפי' הרמב"ן: יט, כד?. גוף כתי"ק מהרשנ"ע בשולי גליון ד"ה ויצב שם מזבח [ת]רלג (?): "מש"כ שאפילו מלאך נברא נק' ה' בפ' וירא לפי' הרמב"ן, א"י כי לא מצאתי זאת בד' הרמב"ן בפ' הנ"ל ואולי כוונתו על מ"ש הרמב"ן דעת רבותינו שכבוד נברא כמלאכים יקרא כו'" – והוא בראשית יח, ב. בפ"י ב"ר פנ"א.

98) וכמ"ש ותקרא: בראשית טז, יג.

99) אליה וכו': וגו'?

100) ומהנסתרות לה' אלקינו: ע"ד דברים כט, כח.

101) אמונה: [נ"א: באמונה].

102) הלא את השמים . . נאום ה': ירמי' כג, כד.

103) שאין מקרא יוצא מידי פשוטו: שבת סג, א.

104) שחדשים מקרוב באו: [ע"ד האזינו לב, יז].

105) מופשטות מגשמיותן וכפי ששמעתי מרבותי: [ראה גם לקמן אגרת נב (ד"ה ובאמת). קונטרס אחרון לתניא (קנו, ב). דרמ"צ (קטו, ב) בשם הבעש"ט].

106) לאזן שומעת: [ע"ד משלי טו, ל ועוד].

107) ולשרידים אשר ה' קורא: ע"ד יואל ג, ה.

108) כדכתיב ומבקשי: משלי כח, ה.

109) ומכלל כו': [נדרים יא, א. ספרי עקב ע"פ ולמדתם]. להעיר אגה"ק סוס"א.

110) לבאר להם הכל במכתב, כי היא מלאכה כבידה: ראה גם לקמן אגרות צה. קיט.

111) שלחו מכם אחד: בראשית מב, טז.

112) ופה אל פה אדבר בו: במדבר יב, ח.

113) יהי' עם פי: [ע"ד שמות ד, יב].

114) ויהיו לרצון אמרי פי: ע"ד תהלים יט, טו.


מה) תקנ"ה?; לקהלת ווילנא; ביאור ענין גלות השכינה בקליפות שבצוואת הריב"ש