אגרת נד

[תחלת תקנ"ח?]

לאהוביי1 אחיי ורעיי2 אנ"ש המנין דק' וילנא יצו ה' אתם את הברכה3 ושלום.

אד"ש כמשפט לאוהבי שמו4, פתח דברי להאיר5 אור הסליחה על איחור תשובתי עד הנה, כי לא במרד ולא במעל6, ולא השלכתי דברם אחר גיוי7 ח"ו, כי בכל צרתם8 לנו צר9 מאוד מאוד, והיא צרת הציבור ממש, כמארז"ל10 שאותו היום הי' קשה לישראל כיום שנעשה העגל שנעשית תורה כב' תורות ח"ו, וה' יאמר לצרתם די11, ויזכינו לראות בנחמות ציבור בב"א.

אך להיות כי הקשו לשאול12 במופלא ממני13 לחוות דעי למרחוק14, בדבר שלא שמעתי מפי רבותי נ"ע, כשנעשה מעשה רב ועצום במאוד מהנעשה עתה, דהיינו בשנת תקל"ב ק' בראד שהדפיסו הכרוז15 דמחנכם, ועוד נוסף עליהם דברים רבים קשים כגידים16, ומרורות פתנים17, שקרים וכיזובים גדולים ועצומים על כמה ניירות, ונשלחו הספרים18 בכל תפוצות הגולה, ממש לא יאומן כי יסופר19 גודל הבזיונות והיסורין שנעשו אז להצדיקים המפורסמים דוואלין, עד שלא יכלו לשבת בבתיהם, ובאו כולם לחסות בצל כנפיו20 של רבינו הגדול המנוח21 זלה"ה בק' ראוונע22, ולטכס עצה כדת מה לעשות23. והיו אז דרכים הרבה לעשות מעשה לסתור24 ולהפר מחשבותם25, ולכתוב עליהם מרורות26 בכפלי כפליים בשפת אמת תכון לעד27, ולהדפיס גם כן ולשלחם ביעקב28, ועוד דרכים אחרים. אך רבינו הגדול זצללה"ה לא בחר בהן לעשות שום מעשה לנגדם, רק כל כוחם של ישראל בפיהם29, לזעוק לה' מפר מחשבות ערומים, ולא תעשנה ידיהם תושיה30.

וכאשר פתר לנו כן הי'31, ונתקיים בהם עד ארגיעה לשון שקר32, ונעקרו הספרים הנ"ל מן העולם. ובנו נתקיים למען ענותך להטיבך באחריתך33, והי' ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד34, כאשר עינינו ראו ולא זר35, אשר אחרי זה נתרבו לאלפים ורבבות אנ"ש בכל המדינות, בראותם הפלגות השקרים שמפליגים שכנגדינו עלינו, בהעצימם והרעישם כל העולם עלינו ברעש גדול36 וקול תרועה37, ובזה הם מעוררים את הישנים בהבלי הזמן להקיץ משנתם38 ולראות האור כי טוב39, ולהבדיל בין האמת לשקר שאין לו רגלים40, ושיקרא לא קאי41. משא"כ אם לא היו סובלים אז ומקבלים היסורים באהבה42, והיו מעוררים מדנים ומחלוקות, בודאי היו נדחים ח"ו אלפים ורבבות מלראות האמת בעבור הנצחונות, דהאי תיגרא דמי' לבידקא דמיא43 וכו'. וצדקה עשה לנו אלקים למען עשה כיום הזה להחיות עם רב44 חיים אמיתיים.

והנה כאז כן עתה, הדבר מוטל עלינו חובה, לשתוק ולסבול ולקבל היסורים באהבה, כי הם כמו חבלי לידה ממש, ומובטחני בה' גומר בעדינו45, שכאשר יפסקו החבלים וצירים בקרוב אי"ה, יתילדו אלפים ורבבות, ונלוו אל השם לשרתו46 ולברך בשמו47 במקהלות48 בקולי קולות49 מקרב איש ולב עמוק50 וכל עצמותי תאמרנה51 כו', ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלנה על לב52, ויקוים אמת מארץ תצמח53. ותהי זאת נחמתכם, ותקבלו שכר על הפרישה54, ומלה בסלע ומשתוקא בתרין55, כי עת לעשות לה'56 וכו'.

וגם שלא לעורר שנאה בלב וליטור איבה ח"ו לאנשי עירכם, כי לכל העם בשגגה57, שנתלין באילן גדול58, אשר סמוך ראשו ורובו על גביית עדות שקרנים59 שגנבו לבבו ולבב בית דין60 וכו', וכאשר הארכתי במכתבי אשתקד61. והנה כמים הפנים62 וכו', כן יהפוך ה' לבב כל אנשי עירכם אליכם לטובה, וישים שלום בשעריכם63 בעגלא ובזמן קריב64 אכי"ר65.

כ"ד אוהב נפשם דורש שלומם66 וטובתכם מלב ונפש חפצה67

שניא[ו]ר זלמן באמ"ו מו' ברוך זללה"ה


1) נדפסה בכרם חב"ד גליון ד ע' 111 (מתוך העתק שנמצא בתיק המאסר והגאולה של רבינו הזקן והחסידים, בראשית שנת תקנ"ט, בין הניירות שנמצאו בבית החסיד ר' מאיר רפאל'ס בשעת מעצרו). אגרות קודש ח"ב מהדורת תשנ"ג אגרת ה.

בפתיחה לאגרת (כרם חב"ד שם) משער ע"פ התוכן, שנכתבה בחיי הגר"א, היינו בשנת תקנ"ז. ואשר מ"ש בסיום האגרת "וכאשר הארכתי במכתבי אשתקד", הכוונה להנדפס לעיל אגרת נב, שלדעתו נכתבה בשנת תקנ"ו. אמנם לעיל שם הבאתי מכמה כת"י שבהם כתוב שהאגרת הנ"ל נכתבה בשנת תקנ"ז, ואשר גם על פי התוכן נראה שנכתבה בתחלת תקנ"ז, ואם כן נכתבה האגרת שלפנינו בשנת תקנ"ח.

ומ"ש שתוכן האגרת שלפנינו מורה שנכתבה בעיצומן של הרדיפות הקשות של שנת תקנ"ז בחיי הגר"א; הנה עיקר הרדיפות התחילו מיד בימים הסמוכים לפטירת הגר"א (ראה כרם חב"ד גליון ד ע' 211 ואילך), ועפ"ז אולי הי' מקום לשער, שהאגרת שלנו נכתבה אחרי פטירת הגר"א – בחוה"מ סוכות תקנ"ח.

אמנם הסגנון האמור בסוף האגרת "שנתלים ... סמוך ראשו ורובו" נראה יותר שנכתבה בחייו. ואם כן אפשר שנכתבה בתחלת תקנ"ח.

ממה שכתב רבינו בתחלת האגרת "פתח דברי להאיר אור הסליחה על איחור תשובתי עד הנה", נראה כי הם כתבו על כך לרבינו בקיץ תקנ"ז, והוא השיב להם בתחלת שנת תקנ"ח.

רוב ההערות שבשוה"ג לקמן, נעתקו מכרם חב"ד שם.

2) אחיי ורעיי: ע"פ תהלים קכב, ח.

3) יצו ה' אתם את הברכה: ע"פ דברים כח, ח.

4) כמשפט לאוהבי שמו: ע"פ תהלים קיט, קלב.

5) פתח דברי להאיר: ע"פ תהלים קיט, קל.

6) לא במרד ולא במעל: ע"פ יהושע כב, כב.

7) ולא . . גיוי: ע"פ נחמי' ט, כו.

8) בכל צרתם: הרדיפות שסובלים מהמתנגדים בווילנא.

9) בכל צרתם לנו צר: ע"פ ישעי' סג, ט.

10) כמארז"ל: סוטה מז, ב. שבת יז, א.

11) יאמר לצרתם די: ע"פ רש"י (מהמד"ר) בראשית מג, יד.

12) הקשו לשאול: ע"פ שה"ש ח, ו. מלכים ב ב, י. מהתוכן נראה, שהם רצו להחזיר מלחמה שערה נגד המתנגדים בוילנא הלוחמים בהם, ועל זה השיבם רבינו, שמתוך מעשה תקל"ב יש ללמוד שלא זו הדרך.

זה הי' בתחלת הדברים, אמנם אחר כך התגברו הרדיפות ביותר, ואז התאמץ רבינו לעזור להם, כדלקמן אגרת קג: "תקנ"ח ... כי היתה ידי עמו שיתאמץ להציל עשוקים ונרדפים בהכאות ושמתות ושאר רדיפות מלאות". וראה מבוא פרק ח.

13) במופלא ממני: ע"פ חגיגה יג, א.

14) לחוות דעי למרחוק: ע"פ איוב לו, ג.

15) בשנת תקל"ב ק' בראד שהדפיסו הכרוז דמחנכם: בקיץ תקל"ב נדפס קונטרס זמיר עריצים (נערך על ידי סופר קהלת בראד, ונדפס באלעקסניץ הסמוכה לברוד, והועתק ב"חסידים ומתנגדים" ח"א ע' 36 ואילך. וראה שם ע' 32), ובו נדפסו הכרוזים של קהלת ווילנא נגד החסידים (שם כתבים א, ד-ה).

עוד על מאורע זה ראה לקמן אגרות פט. קג. מבוא פרק ח.

16) קשים כגידים: ע"פ שבת פז, א ועוד.

17) ומרורות פתנים: ע"פ איוב ג, יד.

18) ונשלחו הספרים: ע"פ אסתר ג, יג.

19) לא יאומן כי יסופר: ע"פ חבקוק א, ה.

20) לחסות בצל כנפיו: ע"פ רות ב, יב.

21) רבינו הגדול המנוח זלה"ה: הרב המגיד ממזריטש.

22) ובאו כולם . . ראוונע: ראה גם לקמן אגרת פט "ובחורף תקל"ב, אחר הויכוח שהי' בשקלאב . . כתבו חכמי ק"ק שקלאב להודיע להגאון המנוח דווילנא . . וכתבו כן מווילנא לבראד והדפיסו שם קונטרס זמיר עריצים בקיץ הנ"ל. והיתה מזה צרה גדולה לכל הצדיקים דוואלין, ולא יכלו לישב בבתיהם, ונאספו כולם לק"ק ראוונא בעת ההיא לרבינו הגדול נ"ע לטכס עצה".

23) כדת מה לעשות: ע"פ אסתר א, טו.

24) מעשה לסתור: ע"פ ברכות טז, ב ובכ"מ.

25) ולהפר מחשבותם: ע"פ משלי טו, כב. איוב ה, יב.

26) ולכתוב עליהם מרורות: ע"פ איוב יג, כו.

27) בשפת אמת תכון לעד: ע"פ משלי יב, יט.

28) ולשלחם ביעקב: ע"פ ישעי' ט, ז.

29) כל כוחם של ישראל בפיהם: ראה זוהר ח"א קעח, א. רש"י ומצו"ד ישעי' מא, יד.

30) מפר מחשבות . . תושיה: ע"פ איוב ה, יב.

31) וכאשר פתר לנו כן הי': ע"פ מקץ מא, יג.

32) עד ארגיעה לשון שקר: ע"פ משלי יב, יט.

33) למען . . באחריתך: ע"פ עקב ח, טז.

34) והי' . . ישגא מאד: ע"פ איוב ח, ז.

35) עינינו ראו ולא זר: ע"פ איוב יט, כז.

36) ברעש גדול: ע"פ יחזקאל ג, יב-ג.

37) וקול תרועה: ע"פ שמואל א ד, ו. וראה גם דה"י ב טו, יד.

38) מעוררים . . משנתם: ע"פ לשון הרמב"ם בפ"ג מהל' תשובה ה"ד.

39) האור כי טוב ולהבדיל: ע"פ בראשית א, ד.

40) שקר שאין לו רגלים: אותיות דר"ע בתחלתו. תקו"ז תי' כב (סו, א).

41) שיקרא לא קאי: שבת קד, א.

42) מקבלים היסורים באהבה: ע"פ ברכות ה, א.

43) דהאי תיגרא דמי' לבידקא דמיא: ע"פ סנהדרין ז, א.

44) למען . . עם רב: ע"פ ויחי נ, כ.

45) בה' גומר בעדינו: ע"פ תהלים קלח, ח.

46) ונלוו אל השם לשרתו: ע"פ ישעי' נו, ו.

47) לשרתו ולברך בשמו: ע"פ עקב י, ח.

48) ולברך בשמו במקהלות: ע"פ תהלים סח, כז.

49) בקולי קולות: ע"פ ברכות טו, ב. והיינו שהחסידים מתפללים בקול המעורר הכוונה. ראה גם לעיל אגרת י, ובנסמן בהערות שם. עוד בענין עבודת התפלה, ראה לעיל אגרת ט, ובהנסמן בהערות שם. מבוא פרק ה.

50) מקרב איש ולב עמוק: ע"פ תהלים סד, ז.

51) וכל עצמותי תאמרנה: ע"פ תהלים לה, י. וראה גם לקמן סי' הבא ס"ח.

52) ולא תזכרנה . . על לב: ע"פ ישעי' סה, יז.

53) אמת מארץ תצמח: תהלים פה, יב.

54) ותקבלו שכר על הפרישה: ע"פ פסחים כב, ב ובכ"מ. שלא להתפלל במנין מיוחד ובקול, וראה גם לקמן אגרת קג "שלחתי [לאנ"ש בווילנא, בקיץ תקנ"ח] ... כמה בקשות ואזהרות שלא יחזיק עוד במחלוקת לש"ש, ולא לעשות מנין בפ"ע".

55) מלה בסלע ומשתוקא בתרין: מגילה יח, א.

56) עת לעשות לה': ע"פ תהלים קיט, קכו.

57) כי לכל העם בשגגה: ע"פ שלח טו, כו.

58) שנתלין באילן גדול: ע"פ פסחים קיב, א. והכוונה לגר"א מווילנא. וראה גם לעיל ח, ובהנסמן בהערות שם. ומהלשון "שנתלין ... סמוך" נראה לכאורה שנכתבה כשהי' עדיין בחיים.

59) גביית עדות שקרנים: בשנים תקל"ב ותקל"ד (נעתקו ב"חסידים ומתנגדים" ח"א ע' 75-83). וראה לעיל אגרת ח.

60) שגנבו לבבו ולבב בית דין וכו': ע"פ סוטה ט, ב.

61) במכתבי אשתקד: דלעיל ח"א נב. וראה בהערה דלעיל בתחלת האגרת.

62) כמים הפנים: לפנים כן לב האדם לאדם (משלי כז, יט). וראה עד"ז גם לקמן אגרות סא. סב.

63) שלום בשעריכם: ע"פ זכרי' ח, טז.

64) בעגלא ובזמן קריב: נוסח הקדיש ובכ"מ.

65) אכי"ר: אמן כן יהי רצון.

66) דורש שלומם: ע"פ תצא כג, ז.

67) מלב ונפש חפצה: עפ"י דה"י א כח, ט.


נד) תחלת תקנ"ח?; אנ"ש ווילנא; להבליג על רדיפות המתנגדים