אגרת נה

[חורף תקנ"ח]

אשרינו1 מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו כו', ה' מנת2 חלקי וכוסי וגו', חבלים3 נפלו לי וגו'. להבין לשון חלקנו וגורלנו, צריך לבאר היטב לשון השגור במארז"ל4 אין לו חלק באלהי ישראל, כי5 הגם דלכאורה לא שייך לשון חלק כלל באלקות יתברך שאינו מתחלק לחלקים ח"ו.

אך הענין כמ"ש ביעקב6 ויקרא לו אל אלהי ישראל, פירוש כי הנה באמת הקב"ה כשמו כן הוא, כי אף דאיהו ממכ"ע עליונים ותחתונים מרום המעלות עד מתחת לארץ7 הלזו החומרית, כמ"ש הלא את השמים ואת הארץ אני מלא8, אני ממש, דהיינו מהותו ועצמותו9 כביכול, ולא כבודו לבד10, אעפ"כ הוא קדוש ומובדל מעליונים ותחתונים, ואינו נתפס כלל בתוכם ח"ו כתפיסת נשמת האדם בגופו עד"מ כמ"ש במ"א באריכות. ולזאת לא היו יכולים לקבל חיותם ממהותו ועצמותו לבדו כביכול, רק התפשטות החיות אשר הקב"ה מחיה עליונים ותחתונים הוא עד"מ כמו הארה מאירה משמו יתברך, שהוא ושמו אחד, וכמ"ש כי נשגב שמו לבדו11 רק זיוו והודו על ארץ ושמים וגו'. והארה זו מתלבשת ממש בעליונים ותחתונים להחיותם, ונתפסת בתוכם על ידי ממוצעים רבים וצמצומים רבים ועצומים, בהשתלשלות המדרגות דרך עלה ועלול וכו'.

והנה הארה זו אף שלמעלה היא מאירה ומתפשטת בבחי' בלי גבול ותכלית, להחיות עולמות נעלמים לאין קץ ותכלית כמ"ש באדרא רבא12, אעפ"כ ברדתה למטה על ידי צמצומים רבים להחיות הנבראים והיצורים והנעשים, היא נחלקת דרך כלל למספר תרי"ג13, כנגד תרי"ג מצות התורה, שהן הן תרי"ג מיני המשכות הארה זו מאור א"ס ב"ה, להאיר לנשמת האדם הכלולה מרמ"ח אברים ושס"ה גידים, אשר בעבורה הוא עיקר תכלית ירידת14 והמשכת הארה זו למטה לכל הנבראים והיצורים והנעשים, שתכלית כולן הוא האדם כנודע15. והנה מספר זה הוא בדרך כלל. אבל בדרך פרט הנה כל מצוה ומצוה מתחלקת לפרטים רבים לאין קץ ותכלית, והן הן גופי הלכות פרטיות שבכל מצוה שאין להם מספר, כמ"ש ששים16 המה מלכות הן ס'17 מסכתות כו' ועלמות אין מספר הן ההלכות כו', שהן המשכת רצון העליון כו'. וכן הוא ממש בנשמת האדם, כי הנה כל הנשמות שבעולם היו כלולות באדם הראשון18, ודרך כלל היתה נשמתו נחלקת למספר תרי"ג, רמ"ח אברים ושס"ה גידים, אך דרך פרט נחלקת לניצוצות אין מספר, שהן נשמות כל ישראל מימות האבות והשבטים עד ביאת המשיח ועד בכלל19, שיקוים אז מ"ש והיה20 מספר בנ"י כחול הים אשר לא ימד ולא יספר מרוב.

והנה שופריה דיעקב21 מעין שופריה22 דאדם הראשון, שתיקן חטא אדם הראשון, והיתה נשמתו גם כן כלולה מכל הנשמות שבישראל מעולם ועד עולם, והיה מרכבה לתורה שלמעלה שנק' בשם אדם,23 כמ"ש ועל דמות הכסא24 דמות כמראה אדם וכו', וכמ"ש וזאת לפנים בישראל25 כו', אין זאת אלא תורה26 כו', שהיתה כלולה ומלובשת בנשמת ישראל סבא הכלולה מכל הנשמות. וזהו ויקרא27 לו אל אלקי ישראל, אל לשון המשכת ההארה מאור א"ס ב"ה מההעלם אל הגילוי, להאיר בבחי' גילוי בנשמתו, וכמ"ש אל ה' ויאר לנו28, ואחריו כל ישרי לב29, העוסקים בתורה ובמצות מאיר אור ה' א"ס ב"ה בבחינת גילוי בנשמתם. וזמן גילוי זה ביתר שאת ויתר עז30 ההארה במוחם ולבם הוא בשעת התפלה31 כמ"ש במ"א.

והנה אף שגילוי זה על ידי עסק התורה והמצות הוא שוה לכל נפש מישראל בדרך כלל, כי תורה אחת ומשפט אחד לכולנו32, אעפ"כ בדרך פרט אין כל הנפשות או הרוחות והנשמות שוות בענין זה, לפי עת וזמן גלגולם ובואם בעוה"ז, וכמארז"ל אבוך במאי הוי זהיר טפי אמר ליה בציצית33 כו'. וכן אין כל הדורות34 שוין. כי כמו שאברי האדם כל אבר יש לו פעולה פרטית ומיוחדת, העין לראות והאזן לשמוע35, כך בכל מצוה מאיר אור פרטי ומיוחד מאור א"ס ב"ה. ואף שכל נפש36 מישראל צריכה לבוא בגלגול לקיים כל תרי"ג מצות, מכל מקום לא נצרכה אלא להעדפה וזהירות וזריזות יתירה ביתר שאת ויתר עז, כפולה ומכופלת37 למעלה מעלה מזהירות שאר המצות. וזהו שאמר במאי הוי זהיר טפי טפי דייקא. והנה יתרון האור הזה הפרטי לנשמות פרטיות אינו בבחינת טעם ודעת מושג, אלא למעלה מבחינת הדעת, שכך עלה במחשבה לפניו יתברך, ודוגמתו למטה הוא בחינת הגורל ממש38.

אחר הדברים והאמת האלה39, הנה מודעת זאת40 בארץ הלזו במדינותינו מדינת רוסיא לבנה וליטא וסמוכות שלה וכל הנלוים אלינו, כי חבלים נפלו לנו בנעימים אף נחלת שפרה עלינו41, היא נחלת אבותינו ארץ הקדושה תובב"א, אשר מצוה רבה חיזוק ישיבתה על התורה ועל העבודה42 על המחיה ועל הכלכלה43, נפלה לגורלינו וחלקנו44 באור ה'45 אלקי ישראל ביתר שאת וביתר עז46, לטרוח בה בנפשינו ומאודינו בזהירות וזריזות יתירה, זה עידן47 עדנין וימים כבירים48, וברוך ה' גומר בעדינו49, ועד כה עזרנו50.

והנה הרבה טרחנו לזרז לזרוזין51 ביתר שאת לגמור כל גביות ואסיפות כסף הקדשים עד תומם קודם פסח52 בכדי שיוכל לעלות ולהגיע לאה"ק בעת האסיף שהפירות והתבואה בזול, ואין כל הכסף הגבוי ונאסף אחר הפסח כדאי בנזק והפסד מרובה ביוקר ההוה שם בחורף כמעט לידון בתשלומי כפל.

אך עד עתה לא עלתה בידינו, בסיבות עיכוב ואיחור אסיפות הכסף הכולל דמדינת וואלין, הנשלח גם כן ע"י השד"ר שלנו, כמצוה עליכם מפי אדמו"ר הרב הקדוש המנוח53 זצללה"ה. אך עתה הפעם על ידי סיבות שונות54 עלה במוסכם באה"ק שהשד"ר שלנו ימשוך ידו ממעות הכולל שבוואלין, שלא להיות להם שליח להולכה, רק ישלחו על ידי אחד מאנשי פלניא שבאה"ק, והשד"ר שלנו לא ימתין עליו כלל וכלל.

ולזאת הנני יוסף שנית ידי55, לחזק ידים רפות56 כל המתנדבים בעם57 ולאמץ ברכים כושלות58, הם הגובים ומאספים שבכל עיר ועיר ומנין, שיהיו זריזים וזהירים כולם זירוז אחר זירוז, לגמור בכי טוב59 כל עסק גביות ואסיפות כסף הקדשים וסילוקו כסידורו60 קודם הפסח דווקא בבל ישונה ח"ו, בכדי לגמור כתיבת הפנקסאות עד חג השבועות הבע"ל, ויוכל השד"ר להרים פעמיו למסעות61 והילוכו בקודש מיד אחר חג השבועות הבע"ל בעזה"י.

ומגודל בטחוני קצרתי ואומר שלום למעשה הצדקה62 כו'.


1) נדפסה באגה"ק שבתניא אגרת ז. ועם השלמה קטנה באגרות בעה"ת סי' נג. לקוטי הגהות לתניא ע' קלט. ונמצא בכת"י 1300 ב, ב. ובשלימות נדפסה במגדל עז ע' תקעז (מכת"י 1064 קלו, ב, בכותרת: "שנת תקנ"חית, מדבר בצדקה"). אגרות קודש מהדורת תש"מ אגרת לה.

הנדפס בתניא נמצא בכת"י (570 קמג, א. 1034 יא, א. ובכת"י ירושלים 4088 קפט, א. ובכת"י הסמינר 8131). וקטע מההשלמה הנ"ל בכמה כת"י (278 תפ, א. 403 טו, א. 448 שה, ב. 643 רכז, א. 1007 שכג, ב).

ממ"ש באגרת "קודם הפסח" נראה שנכתבה בחורף תקנ"ח.

המ"מ ותיקונים לאגרת זו (מלבד ההשלמה שבסוף, ומלבד המוסגרים בחצאי ריבוע), נעתקו מקונטרס "מראה-מקומות, הגהות והערות קצרות לספר של בינונים" לכ"ק אדמו"ר זי"ע (שם נדפסו עם פיענוחים), ו"לוח התיקון" שבסוף ס' התניא.

אשרינו: נוסח התפלה.

2) ד' מנת: תהלים טז, ה.

3) חבלים: תהלים טז, ו.

4) במארז"ל אין לו חלק: ברכות סג, ב. צ"ע שלא הביא מהכתוב "אין לכם חלק בד'" – יהושע כב, כה-כז [ובשיעורים בס' התניא כותב רבינו: "לע"ע לא מצאתי [בלשון "אין לו"] אלא בתנחומא ס"פ תזריע. אבל בכו"כ מקומות איתא "לכם" (ב"ר פ"ב, ד. וש"נ. הבא בתו"א ל, רע"א), וכן "אין להם" (ברכות סג, ב). וי"ל שלא רצה להעתיק לשון נוכח וגם לא לשון רבים. וק"ל. ו"השגור" שנוגע כאן – הרי זה רק "חלק", כההמשך].

5) כי הגם: לכאורה "כי" מיותר.

6) כמ"ש ביעקב: בראשית לג, כ.

7) עד מתחת לארץ: הלשון צע"ק. ועיין ריש שער היחוד והאמונה: "במים מתחת לארץ".

8) הלא . . אני מלא: ירמיה כג, כד.

9) מהותו ועצמותו: [ראה לעיל אגרת נב, וש"נ].

10) ולא כבודו לבד: רומז על הכתוב (ישעי' ו, ג) "מלא כל הארץ כבודו". בכמה פסוקים רמי קראי אהדדי, עיין תו"א טז, א ועוד. לקו"ת ב' יא, א. ועוד.

11) כי נשגב שמו לבדו: תהלים קמח, יג.

12) באדרא רבא: זח"ג קכח, ב ואילך. ועיין ג"כ אגה"ק כ' (קל ע"א): "וקרוב לומר כו'".

13) למספר תרי"ג: עיין ג"כ ח"א פנ"א.

14) תכלית ירידת . . האדם: [ראה תניא פל"ו].

15) האדם כנודע: להעיר ממשנה סוף קדושין: "לא נבראו אלא לשמשני". וב"ר ספכ"ח: "ר' פנחס אמר כו'. ובארוכה: עבודת הקדש ח"ג פרקים הראשונים.

16) כמ"ש ששים: שה"ש ו, ח.

17) הן ס' כו': עיין שהש"ר ובמדב"ר פי"ח. לקו"ת שה"ש לח, ב. מ, ב.

18) כלולות באדם הראשון: גלגולים רפ"ז?.

19) ועד בכלל: להעיר מגלגולים רפ"ז – לקו"ת שה"ש נ, א – שבאלף הז' – שהוא אחר ימות המשיח (עיין לעיל [בתניא] פל"ו) – יהיו נשמות שלא נכללו באדה"ר.

20) מ"ש והי': הושע ב, א: "והי' - ולא יספר". בראשית טז, י ועוד: "ולא יספר מרוב". ואולי "מרוב" מיותר.

21) שופרי' דיעקב: ב"מ פד, א. "דיעקב אבינו".

22) שופריה דיעקב . . דאדה"ר: ב"מ פד, א. – "דיעקב אביו".

23) שנק' בשם אדם: קאי אתורה. ומבאר השייכות דיעקב ותורה, שגם התורה נק' אדם.

24) על דמות הכסא . . אדם: יחזקאל א, כו. ולכאורה אין מפסוק זה ראי' שהתורה נקראת אדם. ומביאין ראי' מפסוק "וזאת התורה אדם". ועל כן נראה לי – ע"פ לקו"ת במדבר יג, ב – שע"י פסוק זה מבאר דהכונה לאדם העליון שעל הכסא, וכמו דקאי בתורה שלמעלה.

25) וכמ"ש וזאת: רות ד, ז. עיין ג"כ לקו"ת דברים מו, א.

26) אין זאת אלא תורה: ע"ז ב, ב [עה"פ ואתחנן ד, מד].

27) וזהו ויקרא: בראשית לג, כ.

28) אל ה' ויאר לנו: תהלים קיח, כז.

29) ואחריו . . לב: לשון תהלים צד, טו. דישראל אותיות ישר – א-ל.

30) ביתר שאת ויתר עז: ע"ד לשון בראשית מט, ג.

31) בשעת התפלה: [ראה לעיל אגרת כ וש"נ].

32) תורה אחת ומשפט א' לכולנו: במדבר טו, טז.

33) אבוך במאי . . בציצית: שבת קיח, ב. "במאי זהיר טפי". ועיין ע"ח שמ"ט פ"ה ובהגהת צמח.

34) כל הדורות: [ראה שיעורים בס' התניא ע' 1339 הערה 26].

35) העין לראות והאזן לשמוע: ברכות לא, ב: "עינים לראות ואזנים לשמוע".

36) ואף שכל נפש כו': עיין ריש שער המצות. עיין לקמן [באגה"ק] סי"ט, סכ"ט וקו"א להבין פרטי ההלכות.

37) כפולה ומכופלת: עיין לעיל [במ"מ לתניא] ח"א פל"ג.

38) בחי' הגורל ממש: ביאור ענין גורל: תו"א צג, ד. ק, א. קכא, א. קכג, ג. [ד"ה] חייב אינש [ת]רנ"ו. ויחד [ת]רס"ה. אשרנו [תר]צ"ו.

39) אחר הדברים והאמת האלה: ע"פ דה"ב לב, א.

40) מודעת זאת: ישעי' יב, ה.

41) חבלים נפלו לנו בנעימים אף נחלת שפרה עלינו: ע"פ תהלים טז, ו.

42) על התורה ועל העבודה: ע"פ אבות פ"א מ"ב.

43) על המחיה ועל הכלכלה: ברכת על המחיה.

44) במדינותינו . . וחלקנו: שכך עלה במחשבה, שמצות חיזוק ארה"ק נפלה למדינותינו.

45) באור ה': ע"פ ישעי' ב, ה.

46) ביתר שאת וביתר עז: ע"פ ויחי מט, ג.

47) עידן עדנין: ע"פ דניאל ז, כה.

48) וימים כבירים: ע"פ ישעי' יז, יב.

49) וברוך ה' גומר בעדינו: תהלים קלח, ח.

50) ועד כה עזרנו: ע"פ ש"א ז, יב.

51) לזרז לזרוזין: ע"פ מכות כג, א.

52) קודם פסח: כדלעיל אגרת נג.

53) אדמו"ר הרב הקדוש המנוח: מוהרמ"מ מוויטבסק. ראה באגרת האחרונה שלו (יסוד המעלה ח"ב אגרת מא): "השד"ר תמיד מוכן במדינת וואלין לנסוע בחודש תמוז".

54) ע"י סיבות שונות: כדלעיל אגרת מט.

55) יוסף שנית ידי: ע"פ ישעי' יא, יא. והיינו בנוסף למה שכתב בתקנ"ז (אגרת לג) "כבר עלה במוסכם אצלנו ... שלא לקבל שום מעות אה"ק אחר הפסח", מוסיף ידו שנית לבקש "לגמור בכי טוב כל עסק גביות ואסיפות כסף הקדשים וסילוקו כסידורו קודם הפסח דווקא".

56) לחזק ידים רפות: ע"פ ישעי' לה, ג.

57) המתנדבים בעם: שופטים ה, ט.

58) ולאמץ ברכים כושלות: ע"פ ישעי' לה, ג.

59) בכי טוב: ע"פ פסחים ב, א.

60) סילוקו כסידורו: ע"פ יומא כא, א. ור"ל שיסלקוהו להגובים כפי שסדרנו.

61) להרים פעמיו למסעות: ע"פ תהלים עד, ג.

62) שלום למעשה הצדקה: ע"פ ישעי' לב, יז.


נה) חורף תקנ"ח; כללי; התעוררות למעות ארה"ק. לא לקבל אחר הפסח, ולמשוך ידם ממעות הכולל שבוואהלין