אגרת ס

[אחרי י"ט כסלו תקנ"ט]

יען1 משך ה' אותי לבשר ענוים, שמחו צדיקים בה' והרנינו כל ישרי לב, מגודל חסדי ה' ונפלאותיו אשר עשה עמנו ועמכם. כי לא עלי לבדי היה הדבר הזה, כי אם על הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו. ואף כי מי אנכי, נבזה ושפל רוח, כי באתי עד הלום, שיתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בין העמים על ידי, וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו. אך זכות אה"ק ארץ החיים היא שעמדה לנו ולאבותינו וכו'. ברם כגון דא צריך לאודועי, שביום פטירת רבנו הגדול המגיד, הילולא רבא, בו ביום יצאתי לחפשי. וכשקריתי בתלים פסוק פדה בשלום נפשי יצאתי בשלום. ואסיים בשלום.


1) היא אגרת ששלח אז להצדיק רבי ברוך ממעזבוז (מטולטשין) ראה אגרת הקודמת. לקמן אגרת צח.

נדפסה בבית רבי לה, ב. החסידות (כהנא) ע' 228. גנזי נסתרות סי' סו. אגרות בעה"ת סי' סג. ס' התולדות ע' ריט. אגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת לט. ומועתקת בכמה כת"י (433 תמו, ב. 744 קצז, א. 1007 שע, א).

מה שמקשה א. רובינשטיין (קרי"ס מ"ז ע' 367) על אגרת זו "מעולם לא שמענו על יחסים ידידותיים בין השניים", ראה לקמן אגרת קג "עד שנת תקס"ב היינו אוהבים נאמנים". לעיל אגרת לג.


ס) אחרי י"ט כסלו תקנ"ט; מו"ה ברוך ממעזיבוז; בשורת הגאולה