אגרת עה

[ד' ניסן תקס"א]

[מכתב בקשה להקיסר פאוול – תרגום מרוסית]

הוגש1 6 מארס שנת 18012

בידיעה שהעניין, לפי התלונה הלא-צודקת של היהודי אביגדור בן חיים, עלי ועל היהודים החסידים, אשר הוא מכנה אותם בשנאתו קארלינים, מתברר עתה בסינאט, בדיפארטמנט3 השלישי – הנני מגיש בזה בהכנעה שתי תעודות המסומנות א' וב' המבהירות את רצון הוד רוממותו להניח אותנו בקיומנו הקודם והנני מבקש בהכנעה רבה: על זאת4

שבפקודה רמה ביותר של הוד רוממותו המלך יצווה לרשום בקשה זו עם קבלתה, ובהתאם לתעודות המצורפות – לזרז את חריצת גורלנו. לאחר שייעשו העתקים מתעודות אלו ויצורפו לתיק, נא להחזיר לי את המקור. הבקשה

אדון רב חסד! הנני מבקש את הוד רוממותו המלך להכריע בעניין בקשתי זו.

באתי על החתום נאום שניאור זלמן בן ברוך

נספח א

פקודת הגוברנאטור של רוסיה הלבנה על שחרור זלמן

1 ביולי שנת 1800. לפי הבקשה שהוגשה לקומיסאר הוויטבסקי מאת הסוחר מוויטבסק בניש בן יעקב5, הוצאה הפקודה הבאה בהתאם לכתוב.

העתק נתקבל ב-18 בדצמבר 798[1]6.

פקודה לקומיסאר המקומי של וויטבסק, האדון קולז'סקיי אססור7 דוברינין

בהתאם לצו הוד קיסרותו8. אשר ניתן לי במסמך של הוד רוממותו האדון יועץ הסתרים בפועל, גנרל-פרוקורור בעל העיטורים פיוטר וואסילייביץ' לוּפּוּכין.

לאחר בדיקת הענין, הרב זלמן בן-ברוך, תושב העיירה לוזנא, אשר נלקח משם קודם לכן, יצא לחפשי, וכת היהודים המכונים קארולינים נשארת בקיומה כמקודם.

לפיכך אני מצווה על הוד מעלתו לבטל את החיפוש אחר היהודי אורליק בן משה9 המתגורר באוסטרוב, ולא לדרוש את שילוחו אלי.

במקור חתום כך: סימון ז'גולין.

יום 15 בדצמבר שנת 179810

נספח ב

הודעת הגוברנאטור של ליטא על מתן חסד הסבלנות לכיתת הקארולינים

נתקבל ב-25 ביאנואר, שנת 180011.

להוצאה לפועל על ידי יועץ הגוברנאטור על ענייני האזרחים של המשטרה העירונית של וילנא.

הנני מציע למשטרה הווילנאית: לקרוא את ראשי הקהל הקודמים של וילנא, את היהודים משה אשרוביץ12 ואיציק מלינטוביץ13 אשר הטרידו את אדון האימפראטור בבקשות14, וכאלה שלחו גם לאדון הגיניראל-פרוקורור האביר בקלישב, על אודות חיסול כת הקארולינים, ועל דבר מתן רשות לקהל ולבית הכנסת לעסוק בבירור דינים אזרחיים, ולהודיע להם: שלפי רצונו של הוד רוממותו האימפראטור חייבת כת הקארולינים להיות נסבלת, ושהקהל צריך לעסוק אך ורק בענייני דיני תורה ועבודת ה', ולא להתערב מעתה בעניינים אזרחיים, אשר למענם נקבעו על-ידי החוק מקומות מיוחדים, ולשם אישור שהדברים ידועים להם, להחתימם ולהודיע לי על כך.

במקור חתם איבן פריזל

את המקור השווה הרשם קוציקוביץ

וילנא יום 23 ליאנואר שנת 1800

ב-11 באפריל שנת 180015. לפי פקודת הוד רוממותו למשטרה העירונית בווילנא, ביחס לבקשה שהוגשה על ידי הסוחר הווילנאי מאיר בן רפאל – הנני מצווה: להוציא לבן רפאל הנ"ל העתק זה.

במקור חתום איבן טרנובסקי. על העתק זה חותמת של המשטרה העירונית של וילנא.


1) המקור הרוסי נשתמר בארכיון הסינאט בפטרבורג, ונדפס ב"יוו. סטארינא" (1910) ע' 272. ותורגם לעברית ב"חסידים ומתנגדים" ע' 284. על פיו נדפס באגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת מד. והושלם על פי המקור, מוגה בכתי"ק רבינו ובחתי"ק ק (התרגום אינו מילולי, ולפעמים תרגם רק התוכן הכללי).

בראש הבקשה נוסף על ידי המזכיר:

"הוד רוממות מלכותו פאוול פטרוביץ, הריבון הנאור של כל רוסיא, אדון רב החסד. היהודי זלמן מעיר לוזנא, פלך רוסיא הלבנה מבקש כדלקמן".

ובסופה:

"לשם הגשה לדיפארטמנט השלישי של הסינאט.

את הבקשה כתב המזכיר רוזידסטוינסקי. נידונה ב-12 באפריל שנת 1801".

לתיק התעודות הנדפס בזה, צורף על ידי הסינאט:

"ביום 11 באפריל שנת 1801, ביומן הסינאט רשום: בקשת היהודי זלמן בן-ברוך מפלך רוסיא הלבנה, עיירת לוזנא, בצירוף שתי תעודות המבהירות את רצון הוד רוממותו שיניחו אותם בקיומם הקודם.

הוא מבקש העתקים מתעודות אלה ולצרפם לתיק ואת המקור להשיב לו.

צווה: לצרף תעודות אלה לתיק, ולדווח אודותם בדיון הסופי בעניין זה. לרשום על כך ביומן.

נאמן בחתימת הסינאט. בנאמנות קרא מזכיר הפלך ספונוב".

התאריכים הנ"ל הם לפי הלוח היוליאני, והם הימים י'-י"א אייר תקס"א.

שתי התעודות הנספחות לבקשת רבינו, הגיעו אלינו רק העתק [הסינאט] מהעתק [הראשון עבור בניש בן יעקב והשני עבור מאיר בן רפאל], ולכן נוסף בסופן: "על המקור חתום כך" וכיו"ב.

בשולי התעודות נכתב (בלה"ק): "קבלתי כל הכתבים של מה"ו זלמן ב"מ ברוך מלאזניע, ועל זה באתי על החתום מתתי' בא"א כמהור"ר יונה כהנא".

2) 6 מארס שנת 1801: ד' ניסן (ב-11 במארס, אור לי' ניסן נרצח הקיסר פאוול).

3) דיפארטמנט השלישי: בכ"ב כסלו [27 נובמבר – לפי לוח היוליאני] הועבר, על פי פקודת הקיסר, משפט רבינו אל הדיפארטמענט השלישי של הסינעט [מחלקה השלישית של בית המחוקקים].

4) על זאת: הוספה בכתי"ק בלה"ק, והיינו שבסוף כל קטע הוסיף בכתי"ק (שלא יוכלו לזייף אח"כ), באופן שיקרא הכל יחד: על זאת הבקשה באתי על החתום נאום שניאור זלמן בן ברוך.

5) בניש בן יעקב: כנראה א' משלשת יהודים הנבחרים ע"י המלוכה בפטרבורג, בתור שרי הועד [דפוטאטן] המפקח על עניני היהודים (ראה אגרות אדהא"מ, מקורות והערות לסי' יא).

6) 18 בדצמבר 1798: לפי לוח היולאני: = כ"א טבת תקנ"ט.

7) קולז'סקיי אססור: דרגה בפקידות.

8) בהתאם לפקודת הוד רוממותו: שניתנה בי"ט כסלו תקנ"ט (נספח 24. וראה גם נספחים 25; 26). ונזכרת גם לעיל אגרות סג. עד (במענה לטענה התשיעית, אות ב' הא').

9) החיפוש אחר היהודי אורליק בן משה המתגורר באוסטרוב: ההוראה לאסור אותו, בעת מאסר רבינו, נזכרת בכתבו של מושל ווילנא, יעקב בולגאקוב, בכ"ט אלול תקנ"ח (כרם חב"ד גליון ד ח"א ע' 65): "מוצאו מאוסטרובנה שבבילורוסיא, לא הרחק מוויטבסק, והוא מהפעילים הראשונים של הכת. לא ידוע היכן הוא נמצא עתה, אבל כתבתי אודותיו מכתב למושל בילורוסיא אדון ז'גולין". וכן נזכר בעוד מסמכים מתקופת המאסר, שהוא מוויטבסק והתיישב באוסטרובנה, הוא ממארגני הקהלה החסידית בווילנא, ושד"ר מעות ארה"ק. ומה שכתב שלא ידוע היכן הוא נמצא, ראה לקמן אגרת פט שבאותה שעה נסע לארה"ק. וראה קובץ "בית אהרן וישראל" גליון קנט ע' רב.

10) 15 בדצמבר שנת 1798: = י"ח טבת תקנ"ט.

11) 25 ביאנואר שנת 1800: = יו"ד שבט תק"ס.

12) משה אשרוביץ: משה ב"ר אשר, שהי' ראש הקהלה בווילנא, ראש הרודפים את החסידים בווילנא.

13) ואיציק מלינטוביץ: יצחק ב"ר מענדל מלינטוביץ, שהגיש את הקובלנא בווילנא (ראה חסידים ומתנגדים ח"א ע' 221).

14) הטרידו את אדון האימפראטור בבקשות: זה אינו קשור (באופן ישיר) למאסר רבינו, אלא לדין ודברים שבין החסידים ומתנגדים בווילנא. לתוכנו – ראה תולדות חב"ד בפולין, ליטא ולטביא פרק ג. ונזכר גם במענות רבינו למלשינות תקס"א (לעיל אגרת עד – במענה על הטענה האחד עשר), ולקמן אגרת עז.

15) ב-11 אפריל שנת 1800: כ"ח ניסן תק"ס.


עה) ד' ניסן תקס"א; הקיסר פאוול; בקשה לצרף שני נספחים לתיק (תרגום מרוסית)