אגרת עז

[אלול תקס"א]

[מכתב בקשה להקיסר אלכסנדר – תרגום מרוסית]

הוד1 רוממותו, האימפראטור הגדול, אלכסנדר פאבלוביץ, השליט היחיד של רוסיה, קיסר רחמן ורב חסד.

המבקש: הרב מלוזנא זלמן בן ברוך וזאת בקשתי:

1. לא נעלם מן הסינאט השליט דבר הנזק הקשה וחיים ללא שלווה, שנגרמו לי במלשינות שקר אביגדור בן חיים, המכנה את עצמו בשם רב מפינסק, שהביא עלי דיבת שוא, בחיי הקיסר פאול פטרוביץ, זכרו לברכה, כאילו אני והחסידים, שקרא אותם בשם קארלינים, הננו מזיקים למדינה. מפני זה הובאתי ללשכה החשאית שחקרה בדבר, ונוכחה כי לא נמצא בנו כל דבר רע ומזיק לממשלה או לחברה, ובגלל זה שלח הקיסר, זכרו לברכה, לסינאט השליט, ואותי הוציא לחפשי מבית הסוהר בתנאי שלא אעזוב את פטרבורג2. ולאחר מות הקיסר פאול פיטרוביץ, שלחוני לחופשי לגמרי, והאדון הקטיגור הראשי אלכסנדר בן אנדריאוב בקלישב הודיע את הדבר לשר הפלך על ענינים האזרחיים בבילורוסיה, שבפקודת הקיסר נעשיתי חופשי לגמרי, והכול נשאר כשהיה, שעל זה ניתנה לי מיד האדון שר הפלך תעודה, שהעתק הימנה אני מצרף בזה. לזאת הבקשה3

2. זה שנים אחדות היתה גם כן מלשינות על החסידים, שכונו גם אז בשם קארלינים. כמו כן הובאתי ללשכה החשאית, ונתברר הדבר שלא היה ממש במלשינות, ומשום כך הורשה לי לשוב לביתי. אולם אחדים מתושבי וילנא, נבזים, לא שקטו ונועזו בשנאתם להטריח שנית את הקיסר, זכרו לברכה, בעת היות האדון א. א. בקלישב קטיגור-ראשי להשמיד את החסידים, שמכונים אצלם בשם קארלינים, ואשר השיב את פניהם ריקם. על יסוד פקודת הרוממות ובפקודה לשר הפלך הליטאי, אשר נשלחה למבקשים, נאמר בין השאר, שהמכונים בשם קארלינים ראויים להיות נסבלים כפי שמוכח מהעתק של העתק המצורף בזה4 הניתן על ידי אותו שר הפלך פריזל בפקודתו למשטרה של וילנא.

כיוון שכעת מתנהל משפט בדבר ההלשנה של בן חיים, בדיפארטמנט השלישי של הסינאט השליט, שהועבר בפקודת הקיסר, זכרו לברכה, לבירור עם שאר ענייני הקהילות, וכיוון שנודע לי שאותו בן חיים5 מתעתד שוב להטריח את הקיסר המושל עלינו כעת, ולהחריד אותי ואת החסידים ממנוחתנו ולהרוס אותנו הרס גמור, לכן ארהיב עוז בנפשי לבקש:

זלמן בן ברוך

תינתן פקודה מאת הוד רוממות הקיסר לדיפארטמנט השלישי של הסינאט, לקבל את בקשתי זו ולחרוץ משפטי, ולצוות בכל מקום שיושבים שם יהודים, כי לא יעיז איש להחריד אותי ואת החסידים בדברי ההלשנה שאין בהם ממש, כדי שאוכל לחיות במנוחה, ושלא יביאו אותי ואת משפחתי ובני הקטנים לעת זקנתי לידי דלדול גמור. כמו כן שלא יפריעו את החסידים בעסקי מסחרם ומשלח-ידם, ולתת מנוחה לשלטון.

ועל תעלוליו ודיבות-השוא ועל הטריחו את הקיסר זכרו לברכה, לחינם, יתנהגו עמו על פי החוקים, ויצוו להשיב לי את הנזק שסבלתי, מה שאוכל לקבוע ביושר לבבי ולהישבע על זה.

קיסר מלא רחמים! הנני מבקש מרוממות מלכותו לחרוץ משפט בדבר בקשתי.

אוגוסט יום ... שנת 18016.

זלמן הנ"ל

נספח א7

תעודה גלויה

הוד8 מעלתו אדון הגיניראל-פרוקורור א. א. באקלישב, במכתבו אלי מ-29 במארס9 שנה זו, הודיע לי, כי בהתאם לפקודתו הנעלה של הוד רוממותו האימפראטור, היהודי זלמן בן ברוך, שהיה זמן מה בסט. פטרבורג בקשר לעניין מסוים, חופשי עכשיו לחזור לביתו וליהנות מחופש מלא, במקום מגוריו הקודם10.

עליו להודיע לי על מילוי הפקודה הנ"ל.

כמו כן שיוכל האדון הרב בן-ברוך להשתמש בזכויותיו אלו בכל פלך של רוסיה הלבנה בלא כל הפרעות מצד משהו, ציידתי אותו בתעודה זו.

ויטפסק, 13 ביולי 180111.

על גוף הכתב חתום: פיוטר טאראבייב


1) המקור הרוסי נשמר בארכיון הסינאט בפטרבורג, ונדפס ב"יוו. סטארינא" (1910) ע' 279. ותרגומו ב"הרב מלאדי" ע' 120. אגרות בעה"ת סי' צא. "חסידים ומתנגדים" ע' 293. ועל פיו נדפס באגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת מו. והושלם על פי המקור, מוגה בכתי"ק רבינו ובחתי"ק (התרגום אינו מילולי, ולפעמים תרגם רק התוכן הכללי).

בסוף הבקשה נרשם: "להגשה לדיפארטמנט השלישי של הסינאט השליט. את הבקשה העתיק הפקיד אלקסיאב. אני מייפה את כוחו של הירץ ישראלוביץ, תושב העיר פולוצק, להגיש בקשה זו".

2) הוציא לחפשי . . שלא אעזוב את פטרבורג: כדלקמן נספח 27.

3) לזאת הבקשה: הוספה בכתי"ק בלה"ק, והיינו שבסוף כל קטע הוסיף בכתי"ק (שלא יוכלו לזייף אח"כ), באופן שיקרא הכל יחד: לזאת הבקשה זלמן בן ברוך.

4) העתק המצורף בזה: נדפס לעיל אגרת עה, נספח ב. ונזכר גם לעיל אגרת עד (במענה לטענה האחד עשר).

5) שנודע לי שאותו בן חיים: הלשנתו החדשה נגד רבינו נדפסה באגרות בעל התניא סי' פח.

6) אוגוסט . . 1801: = ד' אלול תקס"א – ה' תשרי תקס"ב.

7) נספח א: הנספח השני כבר נדפס לעיל – נספח ב לאגרת עה.

8) העתק תעודת השחרור שקיבל רבינו (כ"ז ניסן תקס"א), נשתמר במקורו הרוסי בארכיון הסינאט, ונדפס ב"יוו. סטארינא" (1910) ע' 275. תורגם בחלקו ב"הרב מלאדי" ע' 119. אגרות בעה"ת שם. ובשלימותו ב"חסידים ומתנגדים" ע' 288. ועל פיו נדפס באגרות-קודש מהדורת תש"מ נספח לאגרת מו.

9) 29 במארס: כ"ז ניסן. והיינו שבאותו יום הודיע הגנרל-פרוקורור באקלישב במכתבו, אודות פקודת הקיסר בי"ט ניסן (כמועתק בכרם חב"ד גליון 4 ע' 107):

לפי פקודת הוד מלכותך, לשחרר את היהודי בן-ברוך ולשלוח אותו לביתו. ב-21 למרץ 1801.

10) במקום מגוריו הקודם: לפועל העביר דירתו ללאדי. שם הי' כנראה, בעת קבלת תעודה זו וכתיבת בקשה זו.

11) 13 ביולי 1801: ט"ו באב תקס"א.


עז) אלול תקס"א; הקיסר אלכסנד; בקשה לתת פקודה להפסיק הרדיפות