אגרת פט

[אלול תקס"ה]

ראשית1 הידיעה, מודעת זאת2 מאמר רז"ל ברית כרותה ללשון הרע3 אם אינו מתקבל כולו מתקבל מקצתו, ובמשך שנים רבים אשר שננו כחרב לשונם4 מדי שנה, הני נחותאי5 דנחתי מהתם להכא ומהכא להתם6, נעשה כעבותות העגלה7, והסאה נתמלאה8 וגבה טורא ביננא9 כו'. ובפרט כי המקום גורם, כאשר שמעתי בשם הרב המנוח מוהרמ"מ10 זלה"ה, שהי' מזהיר מאד שם להזהר משנאת חנם, באמרו שהמקום עלול לכך, כי החורבן הי' בעוונות שנאת חנם11 ונשאר הרשימו כו'. ותוספת ביאור נתבאר יפה בטוב טעם ודעת בשבת נחמו העבר12. ואין שנאת חנם אלא על ידי רכילות ולשון הרע, כי אין טבע האדם לשנוא חנם ממש אם לא עשה לו שום רעה לא במעשה ולא בדיבור. והנה מי לנו גדול13 משאול בחיר ה'14 ומשיחו15, ועל ידי קבלת לשון הרע16 הרג נוב עיר הכהנים מעולל עד יונק ושמונים וחמשה כהנים נושאי אפוד וכהן גדול בראשם17. ואפילו למאן דאמר לא קבל דוד לשון הרע, משום דדברים נכרים חזא ביה18, אפילו הכי לא כוון אל האמת, וכן יכול להיות בנידון דידן.

ברם כגון דא צריך למודעי19, וחסדי ה' אזכיר ותהלות ה'20 החפץ למען צדקו יגדיל21 כו' להוציא כאור צדקנו22, ולהיות נראה בעליל לארץ23 כי אמת ה'24 אתנו25. אי לזאת הסב לבו אחורנית26, כשגגה היוצאת מלפני השליט27, והשיב אחור ימינו28, להרים ידו לכתוב מכתבי עמל29 ואון, להתעולל ולהתגולל עלינו30 בעלילות שוא הנראה בעליל31, לשנות את הידוע ומפורסם לכל, הן במילי דשמיא32, לעשות פלסתר כל מכתביו לכללות אנ"ש ואלי ביחוד זה כ"ב שנים33 מדי שנה בשנה34, לחזקני ולאמצני35 פתח פיך ויאירו דבריך36 כו' וכהנה דברים רבים, נכרים דברי אמת37 היוצאים מעומקא דלבא, ולא כדי למלאות רצוני, כמו שכתב במכתבו למחותני הגאון החסיד אב"ד דק"ק בארדיטשוב38, כי מעולם לא בקשתי ממנו שום הסכמה על מילי דחסידות, להיותם אמרי פה קדוש רבנו הגדול זללה"ה ובנו39 נ"ע ממעזריטש. ואדרבה בקשתי ליפטר מהם בשנים קדמוניות וליסע לאה"ק, ועל זה השיבו לי הרבנים במכתבם דשנת תקמ"ו40. ומי פתי41 לא יבין את זאת42, כי אילו היה מבקש, וכדי למלאות רצוני בלבד, הי' לו לכתוב רק לכללות אנ"ש בלבד, ולא אלי ביחוד לחזקני ולאמצני. וכל מכתביו אשר כתב אלי ביחוד יעידון ויגידון כי הם באמת לאמיתו43 מקרב איש ולב עמוק44, ובפרט במקצתם אשר הועתק מקרוב, וגם מעיד עלי בהם אשר ה' בוחן לבות כו', והרבה נאבדו ממני. והנה איך אפשר להעלות על הדעת שכל מכתביו של כ"ב שנה היו רק לפנים, בשביל חיזוק ישיבת ארה"ק, ולא באמת לאמיתו. ואם כן איפוא נודע כל שכן שיש לומר כי אלו המכתבים דהאידנא הוא רק בשביל חיזוק ישיבת ארה"ק, לעשות כרצון איש ואיש45 דק' ווילנא46 ולעחוויץ47 ומעזיבוז48, וככה אני חושב.

גם מה שכתב למחותני הגאון הנ"ל, בראותו שלא הועיל מעשה המכתב שלח אלי משולחים לבא עמי לחשבון נכון במילי דשמיא כו', הנה מפורסם לכל כי אדרבה ואדרבה, תיכף שבאו אלינו בחורף תקס"ב דברו רק טוב ונחומים, לנחמני על מכתבו דשנת תקנ"ח49, ויפה עשיתי שדנתי בגניזה. ובקשו ממני לשרפם בפניהם, יען כי אגרות האחרונות מבטלות הראשונות. ועניתי להם הרי שכנגדם אומרים שהם רק לפנים. וזעקו מרה איך אפשר לחשוב כזאת על אדם גדול כמותו ירבו בישראל50, שבשביל דבר51 שבממון52 יפקיר אלפים נפשות מישראל ח"ו, אלו לא הי' הדרך ישר בעיניו ח"ו, וגם היא שפלות גדולה לארה"ק להיות יסודה על ענין כזה ח"ו. והתאמצו בכל לב ונפש53 להכניס ולאמת בלבי כדברים האלה54. וגם קבלו אצלי מכתבים, ובקשו להיות כתוב בהם כדברים האלה דוקא. וגם בסבבם בכמה עיירות במדינתנו השמיעו קול ברמה55 כדברים האלה מעומקא דלבא, כידוע ומפורסם לכל.

וגם בחורף תקס"ג לא עמדו לנגדי רק במילי דארעא קדישא לבטל המשולחים56 דמדינתנו, שיסבבו הם בעצמם לבד במדינתנו, ולא באו בחשבון עמי במילי דשמיא, כי אינם ממארי דחושבנא ואינם בקיאים בחשבונות.

ובאמת הכניסו בלבי דבריהם (בחורף תקס"ב), מלבד שניכרים דברי אמת57 כנ"ל, אף גם זאת איך יעלה על הדעת כל איש ירא ה' לעסוק בגנבת דעת ומרמה גדולה כזו, לכתוב מכתבי שלום חיבה וריעות מדי שנה בשנה58 זה כ"ב שנים, להוציא סך עצום מדי שנה בשנה אלפי אלפים, ובקרבו ישים ארבו59 ח"ו. כי אילו היו יודעים רוב אנ"ש כי המה כנגדינו, כאשר נראה ממכתבם דהאידנא, בוודאי לא היו נותנים ביד מלאה ורחבה60, הן דבר מועט באפשר כנהוג מקדם61, ויותר היו נותנים להצדיקים המפורסמים שבחו"ל62. ונמצא כי לא אותנו הוא מחרף ומגדף במכתבו, כי אם עצמו וכבודו, וחילול השם בעיני ההמון, ה' יכפר.

גם מה שכתב למחותני הנ"ל שכמה יגיעות יגע במכתבים שונים להעמידני על אחת וצדיק באמונתו יחי'63, מלתא דעבידא לגלוי' הוא על ידי מכתביו מדי שנה בשנה הנמצאים תחת ידי, כי לא כתב אלי מזה רק פעם אחת לבד בשנת תקנ"ח64, אחר נסיעת מהרא"ק65 לשם והלשין בפניו על כללות אנ"ש. ובשנת תקנ"ט, מחמת צוק העתים66 לא נפניתי להשיב לו תשובה נכונה, עד שנת תק"ס. ולזאת השיב כהוגן בשנת תקס"א67, וגם בשנת תקס"ב68 כתב אלי69 מכתב טוב מאד. גם בשנת תקס"ג70 בא מכתב טוב, רק שכנגדי לא הגיעוהו לידי כנודע.

והנה ביאור הפסוק וצדיק באמונתו יחי' נתבאר יפה בשבת נחמו דהאי שתא71, ונרמז במקצת בלקוטי אמרים פל"ג. אבל לפי תפיסתו מאמר זה בא חבקוק72 כו' כפשוטו, להיות די באמונה הפשוטה כו', כמו שכתב במכתבו דשנת תקנ"ח, אישתמיטתיה מאמר רז"ל גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי'73, הרי שאף שמאמין בה'74 אעפ"כ אינו מושל ברוחו שלא לגנוב ושלא לרצוח, כנודע מדין הבא במחתרת75 שאין לו דמים מפני שבא להרוג את בעל הבית אם ימצאנו כו'. אלא כדי שיהי' יראת ה' צריך להעמיק דעתו ולהתבונן כו', וכמ"ש בלקוטי אמרים76, וכידוע לכל בכל מדינות וואלין ואוקריינא לכל מי שהריח ריח תורה מדרך הבעש"ט זללה"ה ותלמידיו, שהביאור למ"ש בזה"ק דבינה היא אם הבנים77, היינו דהבנים הם יראה ואהבה, ויראה נקראת נוקבא כמ"ש אשה יראת ה'78, ואהבה וחסד נק' זכר79 כמ"ש זכר חסדו80, והמולדת81 אותם היא ההתבוננות בעומק הדעת כו' בגדולת ה' כל חד לפום שיעורא דילי'82. וכמו שאי אפשר להוליד בנים בלא אם כך אי אפשר להיות יראה ואהבה בלא התבוננות83. ויפה כוון במכתבו דשנת תקס"א לכללות אנ"ש, ובפרט בענין ההתבוננות איך יעלה על הדעת לחלוק על זה84 כו'.

והנה לפי דבריו במכתבו למחותני הגאון נ"י, ששלחם אלי למצוא חשבון נכון במילי דשמיא, ולהתנהג עמי כפי ראות עיניהם וחשבונם הנכון, ומסר להם דעתו לומר בשמו כאשר יוכשר בעיניהם. לפי זה נמצא כי קלים היו רודפינו85, הני נחותאי לפי דעתם הקלה. רק שמסר להם דעתו, מפני שהם מופלגים בתורה ויראה בעיניו, אבל אנחנו מכיריהם ויודעיהם מנעוריהם ועד עתה דלא ידעי בצורתא דשמעתתא בנגלה ולא בנסתר, ודי לקרותם יודעי ספר. ונוראות נפלאתי86, מי ראה כזאת87, למסור ענין גדול ונורא, לחלוק עם אלפי אלפים מישראל בידי שלוחים, לתת חרב בידם88 לפי דעתם וחשבונם, אשר ודאי הם אינם כדאי להכריע ולחלק, בהיות ודאי באלפי ישראל נמצאים רבים וכן שלמים89 אשר קטנם עבה ממתנם90. ואפילו הוא בכבודו ובעצמו אין היחיד מכריע את הרבים91, ובפרט שהוא נוגע בדבר, ואחרי מעשה אין שומעין לו92, כמו שכתב מחותני הגאון93 נ"י. אלו הי' כאן הי' לו לשקול את עצמו בשקל הקודש94 אם להני[א] לב אלפי ישראל לבלבלם מעבודתם ח"ו, ולומר קבלו דעתי95.

ובפרט שאינו נאמן לחזור בו ממכתבו דשנת תקס"א, ובאמתלא שנתן לדבריו במכתב הכללי, כדתנן במשנה וגמרא פ"ב דכתובות96, שאינם נאמנים לומר אנוסים היינו מחמת ממון, משום דאדם קרוב אצל עצמו97 ואין אדם משים את עצמו רשע98 אפילו להציל ממונו שמוחזק בו, וכל שכן להוציאו99. וכי משום חבת הארץ הותרה הרצועה100 ח"ו, כדכתיב המערת פריצים היה הבית הזה101 כו'.

ומ"ש במכתבו שהי' מתירא ממלשינות אלעזר102, הנה גם אחר שחזר מ' אלעזר למדינתנו כתב ביד שלוחו מאיר מביחעוו, אל יזכירנו ראשונות103 ומה שעבר עבר כו', אהבה עזה מוסיף והולך כו', אתה ה' ידעת שבתי וקומי בנתה104 לרעי105 כו'. גם להבנים שי' כתב106 על ידו מכתב חבה ורעות. וגם שלוחו הנ"ל לא הזכיר אז בבואו מעניני הדרושים, ואדרבה שמעו כמה דרושים והוטבו בעיניהם, והשמיעו קול בכל העיירות שנסעו, בשקלאב ובעיירות השדה, כהאי גוונא. מכלל שלא נשתלחו לזה כלל ועיקר, רק להוציא מלבי לבד, ולהכניס בלבי שאגרות האחרונות מבטלות הראשונות והם עיקר.

וגם באגרת תקס"ב, אחרי נסיעת מאיר מאה"ק, שלח אלי מכתב חבה וריעות כשנים קדמוניות ביתר שאת ויתר עז107 ע"י חיים משרת108. וקרוב הדבר כי מחמת שנגע בו יד ה'109 כנודע שכח מה שעשו ידיו שנת תקס"ב, כי אלו הי' זוכר לא הי' נותן אמתלאות אלו שנראה לעין שהם שוא.

והנני יוסיף להפליא איך יכול החי להכחיש110 את הידוע, אשר נסעתי עמו יחד לק"ק ראוונע111 לרבינו הגדול נ"ע בקיץ תקל"ב, והי' מתירא מפני רבנו נ"ע ליסע לתוך העיר ממש, ועמד לו בקצה העיר, ואותי בקש להתראות עם הרב המנוח מוהרמ"מ112 זצל"ה, אשר הי' שם מכבר בק"ק הנ"ל113, לבקש מלפניו שימליץ טוב עבורו לפני רבנו הק' נ"ע ליתן לו רשות לבוא אליו. ותיכף הלך הרב המנוח הנ"ל לרבנו הגדול נ"ע ופעל אצלו, והלכתי תיכף לקצה העיר114 לקרוא לו, והלכתי עמו ביחד לחדר רבנו נ"ע, ועיני ראו ואזני שמעו אשר דבר אתו קשות על רוע הנהגתו לאנ"ש במדינת רוסיא (כי הרב המנוח הנ"ל הי' איתן מושבו115 אז בק"ק מינסק116) אשר כל היום היתה שיחתם117 בהוללות וליצנות118, וגם להתלוצץ מכל הלומדים119 ולבזותם בכל מיני בזיונות בפריקת עול וקלות גדולה. וגם להתהפך תמיד בראש למטה ורגל למעלה (שקורין קולייען זיך) בשווקים וברחובות, ונתחלל שם שמים בעיני ערלים, וגם בשאר מיני שחוק והיתול ברחובות קאליסק120. ובחורף תקל"ב הנ"ל, אחר הויכוח שהי' בשקלאב121, לא מצא מענה על זה ועל כיוצא בזה. וכתבו והודיעו חכמי ק"ק שקלאב להודיע להגאון122 המנוח דווילנא, עד שהכניסו בלבו לדון דין מורידין123 ח"ו כדין אפיקורס124 מבזה תלמידי חכמים, ועל ההיפוך ברגלים למעלה אמר שהוא מן פעור כו'. וכתבו כן מווילנא לבראד והדפיסו שם מזה קונטרס זמיר עריצים125 בקיץ הנ"ל. והיתה מזה צרה גדולה לכל הצדיקים דוואלין, ולא יכלו לישב בבתיהם, ונאספו126 כולם לק"ק ראוונא בעת ההיא לרבנו הגדול נ"ע לטכס עצה. ולזאת היתה יראתו לנסוע תוך העיר, שלא יצא הקצף עליו ח"ו מרבנו הגדול נ"ע. וגם המגיד ז"ל מזלאטשוב הי' שם בעת ההיא, אך הרב המנוח הנ"ל המליץ טוב עבורו גם אצל הרב המגיד נ"ע, כידוע לו הכל ומילתא דעבידא לגלויי127 כנ"ל. והנה מודעת זאת128, כי כל צוק העתים129 שעברו עלינו בשנת תקנ"ט ותקס"א מווילנא, הי' על פי היתר בית דין, שסמכו ראשם ורובם על חתימת יד הגאון המנוח דווילנא דשנת תקל"ב, כמפורסם שם.

ואיך נשכח כל זה מהרב דטבריא, ואיך הסיר מסוה הבושה מעל פניו, ורם לבבו130 לכתוב עלי למחותני נ"י, שאני אינני הולך בדרך רבותינו הקדושים, והוא הלך בדרכיהם בהיותו במדינתנו, כשהי' הרב המנוח131 ז"ל בק"ק מינסק (וכשחזר ממינסק וקבע דירתו בק' האראדאק היטב חרה לו על הרב ועל הנהגותיו, כנודע למקצת אנ"ש הישנים המקורבים אלי). ואיך יוכל להכחיש המפורסמות, ולשום חושך לאור ואור לחושך132. אין זאת כי אם ה' היסב133 לבו אחורנית134 כמריבי כהן135, ובא לכלל כעס וטעות136 במפורסמות, למען דעת כי אמת ה' אתנו137 כנ"ל.

והן במילי דארעא138 קדישא, הזאת הדרך דרך איש ירא ה' להרחיב פה ולשון139 מדברת גדולות140 על פי השמועה לבד, כמו שכתב במכתבו141, שמוע שמעתי כו'. ושמע רק חצי דבר כו'. והנה הגם שעל פי הכתובים ומארז"ל פ"ב דשבת142 לא הי' מהראוי לענות לו כלום, אך להיות נקי מה' ומישראל143, ועת לעשות לה' הפרו תורתך144, ההכרח הוא לענותו בדרך ארוכה וקצרה145.

הנה בחורף תקס"ג באו אלי הני נחותאי הידועים, ובקשו ממני לבטל כל השלוחים במדינתנו וכל המעמדות הישנים, רק שיסבבו בעצמם ויעשו להם מעמדות חדשים מאוהביהם האמיתיים, שאינם מכונים בשם חב"ד. ואמרתי להם, האיך יספיקו לסבב בזמן קצר בכל המדינות שמסבבים המשולחים. והשיבו לי כי די להם בשליחות של מהרי"ס146, שהוא ערך שליש מכל המשולחים, יען היותם מתי מעט, כי רובם הלכו לעולמם147 ולא נצרך להם יותר מערך זה, ואמרו לי בפירוש שעושים כן מדעת הרב שלהם, שצוה להם כן שלא לקבל מאנשים המכונים הנ"ל, שהם נותנים רק על פי מכתביי148, ולא מחמת אהבתם האמיתית, וקושטא קאי149 כו'.

ולא אביתי שמוע150 אליהם, כדי שלא להרבות מחלוקת בישראל151 לעשות אגודות אגודות152 בכל עיר ומנין, כמו שהודעתי נאמנה בחורף הנ"ל. ואמרו לי באם שלא אניחם לסבב במדינתנו, אזי לא יקבלו אפילו פרוטה אחת ממדינתנו, ממה שנאסף על ידי מכתביי, כי כן צוה להם הרב. ושאלתי מהם ואם תאמר מה נאכל153. והשיבו לי שיש להם הבטחה נאמנה מהצדיקים דוואלין ואוקריינא על סך שיספיק להם בערך הנ"ל ויותר, ואין צריכים כלל למדינתנו, להיות נכנעים לחב"ד. אך ברוב התאמצות מהרי"ס פעל אצלם שיקבלו בשנה הזאת עכ"פ, עד שיקיימו הצדיקים הבטחתם ויסלקו להם במזומנים, ואז שוב לא יקבלו ממדינתנו. ובזה נסעו מאתי בשלום.

ובבואם לוויטעפסק היתה רוח אחרת אתם, ושלחו מכתב חרוץ מקהל גובערניע הנ"ל, באזהרה נוראה שלא יסבב שום שליח במדינתנו לעשות מעמד בשבילם במדינתנו. וגם השמיעו קול בכל העיירות שבודאי לא יתקבלו באה"ק מה שנותנים להשלוחים דמדינתנו, והכל בשם הרב שלהם, ועוד חרופים וגידופים רבים עלי ועל כל אנ"ש ועל הנלוים, כמפורסם לכל כל החרופים שהשמיעו לכל עיירות בישיבתם במדינתנו, כשני חדשים אחר נסיעתם ממחנינו, וגם דרך עברם במדינתנו.

וכשמוע זאת כל אנ"ש המתנדבים היטב חרה להם154, ולא רצו ליתן אפילו פרוטה אחת לארה"ק, רק שהשלוחים פעלו אצלם על ידי תחנונים רבים, שישלחו המעות לידי, לעשות כטוב בעיני דווקא. והגבאים שבכל עיר ועיר כתבו כן במכתבם, ומסרו ליד השלוחים להביא אלי כידוע לכל. ועדיין הם בידי כל המכתבים מכל הגבאים שהביאו אלי כל השלוחים, ומילתא דעבידא לגלויי155. וישראל חצי רב156 סיפר לי, איך שבסיבובו אמרו לו באיזהו מקומן בזה הלשון, ליתן אנו מוכרחים בפקודת הרב דלאדי, אך מי יתן ויהי' שיגנבו המעות מידכם, ולא יגיעו לאה"ק מחמת חירופים הנ"ל.

אך לבי הי' נוקפי אולי הכל שלא מדעת הרב שלהם157, ואם הם חטאו158 כו', וראוי אעפ"כ לשלוח המעות ליד הרב. ושאלתי את פי מהרי"ס, והשיב לי שלפי דעתו אי אפשר כלל שיעשו ויאמרו כן מדעת עצמם, ובוודאי צוה להם הרב כן, כי אי אפשר שיעשו ויאמרו מעצמם דבר גדול כזה, להיות גרמא בנזקין159 שלא לשלוח מעות לשם כלל וכלל, כי אמרו לרבים, גם לי ביחוד, שלא יקובל שם כלל וכלל.

והיתה עצתי שיכתוב הוא להרב בהודאה נאמנה, איך שכל הסך המוגבה ונאסף הוא תחת יד מוהרי"ס, רק מפני שאנשיו המשולחים הנאמנים אומרים בשמו שבודאי לא יקבל, לכן לא שלח המעות אליו, פן ילכו המעות לטמיון ח"ו. אך תמיה גדולה מה חרי אף הגדול160 הזה, לשפוך דם לכל המתנדבים שלא לקבל נדבותיהם. ובאם שירצה האדון כת"ר לקבל המעות, יכתוב לכאן מכתב של חבה איך שרצונו לקבל, ויושלח לו כל הסך המוגבה, הקרן והכשר, כי הלותי בכאן לבטוחים גדולים על הכשר עיסקא161. ויוכל כת"ר לסמוך ע"ז ללוות שם על הכשר עיסקא162. וזהו תורף מכתב מהרי"ס אשר כתב אליו, ונחתם בחתימת ידו בפני ממש, ושלח לאה"ק עם מעות היחידים, והגיע לידו בודאי, כאשר ידוע לי נאמנה. והוא הדבר אשר דברתי163, כי תואנה הוא מבקש164 להתגולל עלינו165 ולהתעולל בעלילות כו'.

וגם אם לא הגיע המכתב לידו. עכ"פ אם אמת הדבר שהם שלוחי מהימני שלו, ובשליחותו אמרו כן בכל המדינה, וגם אלי, וגם ביחוד למהרי"ס, עד שנתאמת כן בלבי שלא יקבל בוודאי, וגם ממכתבו למדינתנו למחו' הגאון נ"י מבואר כן שעשו הכל מדעתו, אם כן מה צעק אלי וקרא אחרי מלא166, והשמיט הכספים כו'167. וירא ה' וידרוש168 כו'.

גם מה שכתב עלי היו כולנה169, גם כן בא בעלילה, כידוע לי בבירור הסך שקבלו בווילנא דבר חדש170, וההוספה שבלעחוויץ171 עם הנילוים עלה לכפל שליחות מוהרי"ס שהי' די להם.

ואחרי הדברים והאמת האלה172, מוטל עלי להודיע ולהזהיר לאנ"ש הקרובים והרחוקים173, להתרחק מאד מהכת המסיתים והמדיחים, הנוסעים עם מכתבי הרב דטבריא, ובראשם הזקן הידוע174 מעבר הנהר175 דק' וויטעפסק, ושלא לדבר עמהם שלום מטוב ועד רע176, וגם שלא לעורר עמהם ריב ומדון177 ח"ו, רק כל שומר נפשו ירחק מהם178 כמשור המועד ממש. ודי במודעה רבה ואזהרה רבה זו כו'.

הכ"ד כו'.


1) "קיצור לשון המכתב" – בבית רבי מב, ב. החסידות (כהנא) ע' 231. קטע – גם בברכת הארץ סי' צז. ובשלימות בהשלח כרך ט. הרב מלאדי ע' 231. גנזי נסתרות סי' יד. אגרות בעה"ת סי' קג. ס' התולדות אדה"ז ע' רנה. אגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת נא. ומועתקת בכמה כת"י (בשלימות: 467 צ, א. 577 לד, ב. 688. 1007 ריט, א. 1075 459, ב. 2000 נב, ב. 2340 א, א (בכותרת בכת"י הרח"א ביחובסקי: העתק הרה"ח פה מפיק מרגליות ה"ר ישראל יצחק מרודניא, ובטוח הוא מטעותים"). ובחלקה: 189 נד, ב. 626 רכז, א. ובכת"י ירושלים 3496).

בכמה מהנ"ל נכתב שהאגרת היא אל מוהר"א מקאליסק, אמנם ראה "כרם חב"ד" גליון 4 עמ' 189 הע' 45, שהסגנון מורה שהיא אודות מוהר"א מקאליסק, ואינה מופנית אליו עצמו.

באגרת זו משיב רבינו על כל אגרותיו שכתב במשך השנים תקנ"ח-תקס"ה, ויוסמנו לקמן בשוה"ג. סקירה כללית בנושא ראה מבוא פרק ז. קטעי אגרותיו מתקופה זו הועתקו לקמן בנספחים 20-33.

האגרת נכתבה בחודש אלול תקס"ה, כי מ"ש בתחלתו "כי החורבן הי' בעבור שנאת חנם ... נתבאר יפה בטוב טעם ודעת בשבת נחמו העבר", ובאמצעו "ביאור הפסוק וצדיק באמונתו יחי' נתבאר יפה בשבת נחמו דהאי שתא" נתבארו שניהם בד"ה וידעת של שבת נחמו תקס"ה (הנדפס בלקו"ת ואתחנן ד, א. ונרשם בכמה כת"י שהוא משנת תקס"ה), ולא נזכר מזה כלום בדרוש שבת נחמו של תקס"ד ותקס"ו. ולא מסתבר להקדימו לחודש מנ"א, כי מהלשון שבת נחמו העבר; דהאי שתא – נראה שכבר עברו מאז כמה שבועות.

עוד על מקורות האגרת ותוכנה ראה ישרון כרך כא ע' תתנה. היכל הבעש"ט גליון כט ע' רז-ריד.

2) מודעת זאת: ע"פ ישעי' יב, ה.

3) ברית כרותה . . מקצתו: מובא באלשיך קהלת ז, כא.

4) שננו כחרב לשונם: ע"פ תהלים סד, ד.

5) הני נחותאי: ע"פ סוכה מג, ב (נחותי).

6) מהתם להכא ומהכא להתם: ע"פ סנהדרין ה, א.

7) כעבותות העגלה: ע"פ ישעי' ה, יח.

8) והסאה נתמלאה: ע"פ סוטה ט, א.

9) גבה טורא ביננא: ע"פ חולין ז, ב.

10) מוהרמ"מ: מוויטבסק.

11) החורבן הי' בעוונות שנאת חנם: יומא ט, ב.

12) בשבת נחמו העבר: בד"ה וידעת (לקו"ת ואתחנן ד, ד. שבת נחמו תקס"ה): "בבית שני שחסרו ה' דברים לא היתה גם כן בלעו"ז התגברות הקליפה כ"כ [באמונת אלקות, המבואר לפנ"ז שם], והיתה האמונה רעה במילי דעלמא, להאמין באנשי רכיל לשנוא את חברו, שהשנאה ההיא היא שנאת חנם, שחברו לא עשה לו רעה באמת, כי אם לא הי' מאמין באנשי רכיל בודאי לא הי' איש שונא לרעהו כלל, שזה כנגד הטבע שישנא אחד לחברו חנם, אם יודע באמת שחברו לא פשע כו'".

13) מי לנו גדול: ע"פ סוטה ט, ב.

14) שאול בחיר ה': ש"ב כא, ו.

15) ומשיחו: ש"א יב, ג. יב, ה.

16) משאול . . לשון הרע: ראה גם לקמן אגרת קג.

17) שאול . . בראשם: ש"א כב, ט-יט.

18) למ"ד . . חזא ביה: שבת נו, א.

19) צריך למודעי: ע"פ שבת נה, ב.

20) חסדי . . ה': ע"פ ישעיה סג, ז.

21) ה' החפץ . . יגדיל: ע"פ ישעיה מב, כא.

22) להוציא כאור צדקנו: ע"פ תהלים לז, ו.

23) בעליל לארץ: תהלים יב, ז.

24) כי אמת ה': ע"פ תהלים קיז, ב.

25) ה' אתנו: ע"פ שלח יד, ט.

26) הסב לבו אחורנית: ע"פ מ"א יח, לז.

27) כשגגה . . השליט: ע"פ קהלת י, ה.

28) השיב אחור ימינו: ע"פ איכה ב, ג.

29) מכתבי עמל: ע"פ ישעי' י, א.

30) ולהתגולל עלינו: וישב מג, יח.

31) הנראה בעליל: ע"פ ר"ה כא, ב.

32) במילי דשמיא: ע"פ ברכות ז, ב. וכדלקמן בהמשך האגרת, שבשנה זו יצא מוהר"א מקאליסק לחלוק על רבינו הן בשיטת החסידות (במילי דשמיא) והן במפעל מעות ארה"ק (במילי דארעא).

33) זה כ"ב שנים: משנת תקמ"ב עד שנת תקס"ג (אגרות אלו שהגיעו לידינו הועתקו לקמן נספחים 1-30). ובאמת, באגרות תקמ"ב-ד נזכר רבינו יחד עם הר"י מפאלצק והרי"ב מליובאוויטש. אמנם ראה נספח 3, שגם בזה היתה עיקר הכוונה לרבינו. ובבית רבי טו, ב מפרש שה"כ"ב" שנים אלו הם עד תקס"ב. אבל ראה לקמן: "גם בשנת תקס"ג בא מכתב טוב".

34) מדי שנה בשנה: ע"פ ש"א ז, טז.

35) לחזקני ולאמצני: ע"פ דברים ג, כח.

36) פתח פיך ויאירו דבריך: ברכות כב, א.

37) ניכרים דברי אמת: סוטה ט, ב.

38) כמו שכתב . . בארדיטשוב: בנספח 33.

39) ובנו: הרה"ק רבי אברהם המלאך.

40) במכתבם דשנת תקמ"ו: נספחים 5-7.

41) ומי פתי: ע"פ משלי ט, ד. ט, טז.

42) לא יבין את זאת: ע"פ תהלים צב, ז.

43) באמת לאמיתו: ע"פ סנהדרין ז, א.

44) מקרב איש ולב עמוק: ע"פ תהלים סד, ז.

45) לעשות כרצון איש ואיש: ע"פ אסתר א, ח.

46) ווילנא ולעחוויץ: ראה לקמן בסיום האגרת: "הסך שקבלו בווילנא דבר חדש וההוספה שבלעחוויץ".

47) ולעחוויץ: נ"א: ולובאוויטש.

48) ומעזיבוז: ראה לעיל ריש אגרת פו. לקמן אגרת צח.

49) מכתבו דשנת תקנ"ח: נספח 22.

50) כמותו ירבו בישראל: ע"פ יבמות טז, א.

51) דבר: נ"א: דבר קטן.

52) דבר שבממון: ע"פ כתובות נו, א.

53) בכל לב ונפש: ע"פ מ"ב כג, ג.

54) כדברים האלה: ע"פ חיי שרה כד, כח.

55) קול ברמה: ע"פ ירמי' לא, יד.

56) תקס"ג . . לבטל המשולחים: כדלקמן ד"ה הנה בחורף תקס"ג.

57) שניכרים דברי אמת: ע"פ סוטה ט, ב.

58) מדי שנה בשנה: ע"פ ש"א ז, טז.

59) ובקרבו ישים ארבו: ירמי' ט, ז.

60) ביד מלאה ורחבה: ע"פ נוסח ברכת המזון.

61) הן . . מקדם: ראה גם לעיל אגרת נח ס"ה "כך הוא המנהג מעולם".

62) ויותר . . שבחו"ל: השוה לעיל אגרת כו.

63) וצדיק באמונתו יחי': חבקוק ב, ד.

64) רק פעם אחת לבד בשנת תקנ"ח: נספח 22 (ואולי נתפרש הדבר יותר באגרת נוספת מאותה שנה שלא הגיעה לידינו. וראה נספח 20).

65) מהרא"ק: כנראה מוה"ר אהרן קטן מוויטבסק-אוסטרובנה. ראה אודותיו לעיל אגרת יא, ובנספח לאגרת עה, ובשוה"ג שם.

66) מחמת צוק העתים: המאסר והגאולה.

67) השיב כהוגן בשנת תקס"א: לפחות בשלש אגרות שכתב אז: א) נספח 29. ב) נספח 30. ג) נזכרת גם לקמן "גם להבנים כתב על ידו מכתב חבה ורעות", ולעיל אגרת פו: "וגם להבנים הידועים כתב ביחוד בחיבה יתירה באהבה עזה והסכמה הנ"ל". ולא הגיע לידינו.

68) בשנת תקס"ב: נזכרת ביתר פירוט לקמן "וגם באגרת תקס"ב, אחרי נסיעת מאיר לאה"ק, שלחו אלי מכתב חבה וריעות כשנים קדמוניות ביתר שאת ויתר עוז ע"י חיים משרת". ולעיל אגרת פו "גם ע"י חיים לה"ק". ולא הגיעה לידינו.

69) מכתב טוב מאד: נ"א: במכתביו טוב.

70) בשנת תקס"ג: לא הגיעה לידינו.

71) בשבת נחמו דהאי שתא: בד"ה וידעת בלקו"ת שם ד, ג: "וזהו וצדיק באמונתו יחי', מלשון תענוג ופקוח נפש, כמו בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי, שפי' חסרונם דבר החסר לאדם לקיום חיותו, להחיות בהם נפש כל חי שאינו אלא להתענג ופקוח נפש. וכך יחי' באמונתו להשיב את נפשו יותר מכל התענוגים ומרוב כל, וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי וגו'".

72) בא חבקוק כו': מכות כד, א.

73) גנבא . . קרי': ברכות סג, א (ע"פ גירסת ע"י). ובפחד יצחק מערכת גנבא שכן הוא "בגמרא דפוס פורטוגאל". כד הקמח מערכת בטחון, בשם רבינו יונה (משלי ג, ו).

74) שמאמין בה': נ"א: שמאמין ביכולת הקב"ה.

75) כנודע מדין הבא במחתרת: סנהדרין עב, א.

76) בלקוטי אמרים: פרקים מא-ב.

77) בינה היא אם הבנים: הקדמת ת"ז.

78) אשה יראת ה': משלי לא, ל.

79) וחסד נק' זכר: ראה תניא פמ"ג.

80) זכר חסדו: תהלים צח, ג.

81) והמולדת: נ"א: והמיילדת.

82) לפום שיעורא דילי': זח"א קג, ב.

83) בנים בלא אם . . בלא התבוננות: ראה תניא פרק ג.

84) ובפרט . . זה: זה ציטוט מהמכתב דשנת תקס"א (נספח 30).

85) קלים היו רודפנו: ע"פ איכה ד, יט.

86) ונוראות נפלאתי: ע"פ תהלים קלט, יד.

87) מי ראה כזאת: ע"פ ישעי' סו, ח.

88) לתת חרב בידם: שמות ה, כא.

89) רבים וכן שלמים: ע"פ נחום א, יב.

90) קטנם עבה ממתנם: ע"פ מ"א יב, י.

91) אין היחיד מכריע את הרבים: ע"פ פסחים עט, סע"ב. וראה גם לעיל אגרת ח.

92) ואחרי מעשה אין שומעין לו: יבמות עז, א וש"נ. וראה גם לעיל אגרות ח. נב.

93) כמ"ש מחותני הגאון נ"י: נספח 34.

94) בשקל הקודש: ע"פ תשא ל, יג. ובכ"מ.

95) ולומר קבלו דעתי: ע"פ אבות פ"ד מ"ח.

96) במשנה וגמרא פ"ב דכתובות: יח, ב.

97) דאדם קרוב אצל עצמו: רש"י שם.

98) ואין אדם משים את עצמו רשע: גמרא שם.

99) ממונו שמוחזק בו, וכל שכן להוציאו: שהוא החילוק בין הפקעת הלוואה (שמותרת בנכרי) לבין גזלה (שאסורה אף בנכרי). ראה שוע"ר הל' גזלה ס"ד.

100) הותרה הרצועה: ויק"ר פכ"ח, א.

101) המערת . . הזה: ירמיה ז, יא.

102) אלעזר: מדיסנא. אריכות המעשה, במכתב מוהר"א אל רבינו, הנזכר בסמוך, ששלחו ע"י הר"מ מביחאוו, ונדפס באגרות בעה"ת סי' צד.

103) אל יזכירנו ראשונות: ע"פ ישעי' מג, יח.

104) כתב . . אל יזכירנו . . אהבה עזה . .לרעי: נספח 29.

105) אתה . . בנתה לרעי: ע"פ תהלים קלט, ב.

106) להבנים כתב: מכתב זה נזכר גם לעיל אגרת פו, ולא הגיע לידינו.

107) ביתר שאת ויתר עז: ע"פ ויחי מט, ג.

108) חיים משרת: ראה אודותיו לעיל אגרת פו, ובהנסמן בהערות שם.

109) שנגע בו יד ה': ע"פ איוב יט, כא.

110) איך יכול החי להכחיש: ע"פ ברכות כז, ב.

111) נסעתי עמו . . ראוונע לרבינו . . בקיץ תקל"ב: אותה נסיעה לראוונא מוזכרת גם לעיל אגרת נד. לקמן צט. וראה מבוא לס' תולדות חב"ד בארה"ק ע' 18-19.

112) הרב המנוח מוהרמ"מ: מוויטבסק.

113) הי' שם מכבר בק"ק הנ"ל: כי אחרי שהי' רבינו עם מוהרמ"מ בווילנא, נסע מוהרמ"מ לראוונא, ורבינו נסע עם מוהר"א מקאליסק לוויכוח בשקלאב, כדלקמן.

114) והלכתי תיכף לקצה העיר: נ"א: ושלחתי אחריו.

115) איתן מושבו: ע"פ בלק כד, כא.

116) הרב המנוח . . מינסק: שהיתה חלק מפולין (ורק בחלוקת פולין השניה בשנת תקנ"ג, נכבשה והפכה להיות חלק מרוסיא הלבנה), ואם כן עדיין לא הי' עוסק בהדרכת "אנ"ש במדינת רוסיא". ולכן לא דיבר אתו בזה הרב המגיד. ואחרי שהתיישב בהורודוק שעל יד וויטבסק, שהיא ברוסיא הלבנה, והתחיל להתעסק בהדרכת אנ"ש ברוסיא, "היטב חרה לו" (כהמשך דברי רבינו).

117) שיחתם: נ"א: שומם.

118) שיחתם בהוללות וליצנות: ראה לעיל אגרת סח.

119) להתלוצץ מכל הלומדים: ראה לעיל אגרת סב.

120) קאליסק: נ"א: קאליסק ולאזני.

121) הויכוח שהי' בשקלאב: נזכר גם בקונטרס זמיר עריצים דלקמן (כתב ה. חסידים ומתנגדים ע' 63): "וכבר נתגלה קלונם של כת זו בק"ק שקלאב". ולעיל אגרת נב: "נסענו לק"ק שקלאב גם כן לוויכוח ולא עלתה בידינו, ועשו לנו מעשים אשר לא יעשו, ושינו טעמם והבטחתם אשר הבטיחו תחילה שלא לעשות לנו מאומה, רק כראותם שאין להם מה להשיב על דברינו באו ביד חזקה".

122) וכתבו . . להודיע להגאון: נ"א: וכתבו והודיעו ... להגאון.

123) וכתבו . . חכמי ק"ק שקלאב . . דין מורידין: נזכר גם בקונטרס זמיר עריצים דלקמן (כתב ו. חסידים ומתנגדים ח"א ע' 64): "וכשבאו הכתבים משקלאב לכאן בק"ק ווילנא, אזי אמר הגאון הנ"ל הדין עם ק"ק שקלאב, באשר שהמשפחה הנ"ל המה אפיקורסין ומורידין ולא מעלים".

124) דין מורידין ח"ו, כדין אפיקורס: רמב"ם הל' ממרים פ"ג ה"ב. שוע"ר הל' נזקי גו"נ ה"י.

125) מווילנא לבראד . . זמיר עריצים: שנדפס בקיץ תקל"ב באלעקסניץ הסמוכה לברוד (הועתק ב"חסידים ומתנגדים" ח"א ע' 36 ואילך. וראה שם ע' 32, שנערך ונדפס ע"י סופר קהלת ברוד).

126) בקיץ . . ונאספו: בשער הקונטרס "לסדר ולפרט והשבותי מעלי את תלונות בני ישראל" [פר' קרח תקל"ב], ואם כן נאספו לראוונא בסוף הקיץ.

127) ומילתא דעבידא לגלויי: ר"ה כב, ב.

128) מודעת זאת: ע"פ ישעי' יב, ה.

129) צוק העתים: ע"פ דניאל ט, כה (= המאסר).

130) ורם לבבו: ע"פ עקב ח, יד.

131) הרב המנוח: מוהרמ"מ מוויטבסק.

132) חושך לאור ואור לחושך: ישעי' ה, כ.

133) היסב: נ"א: השיב.

134) היסב לבו אחורנית: ע"פ מ"א יח, לז.

135) כמריבי כהן: הושע ד, ד

136) ובא לכלל כעס וטעות: ע"פ ספרי ורש"י מטות לא, כא.

137) ה' אתנו: ע"פ יד, ט.

138) עד עתה השיב לדבריו במילי דשמיא (שיצא לחלוק על שיטת החסידות של רבינו). עתה בא להשיב לדבריו במילי דארעא, וכנ"ל (ד"ה וגם בחורף תקס"ג) "עמדו לנגדי רק במילי דארעא קדישא לבטל המשולחים דמדינתנו", אשר כל זאת אמרו בשם מוהר"א בעצמו, אף שלא הביאו שום כתב על זה, וגם בשנת תקס"ד לא הביאו שום כתב על זה, ורבינו לא האמינם בתחלה (כדלעיל אגרת פו). עד אשר כתב כן במכתביו של שנת תקס"ה (נספח 32).

139) להרחיב פה ולשון: ע"פ ישעי' נז, ד.

140) לשון מדברת גדולות: ע"פ תהלים יב, ד.

141) שכתב במכתבו: נספח 32.

142) פ"ב דשבת: ל, ב.

143) נקי מה' ומישראל: ע"פ מטות לב, כב.

144) עת לעשות . . תורתיך: תהלים קיט, קכו.

145) בדרך ארוכה וקצרה: ע"פ עירובין נג, ב.

146) מהרי"ס: מוה"ר יעקב מסמיליאן. ראה אודותיו מבוא פרק ג.

147) רובם הלכו לעולמם: במגיפה הגדולה של אד"ש-ניסן תקנ"ט נפטרו כמה מעולי תקל"ז, כמובא בכמה מקומות.

148) נותנים רק על פי מכתביי: ראה מבוא סוף פרק ג.

149) וקושטא קאי: ע"פ שבת קד, א.

150) אביתי שמוע: ע"פ יהושע כד, י.

151) שלא להרבות מחלוקת בישראל: ע"פ מגילה ג, א.

152) לעשות אגודות אגודות: ע"פ יבמות יג, ב.

153) ואם תאמר מה נאכל: ע"פ בהר כה, כ.

154) היטב חרה להם: ע"פ יונה ד, ט.

155) ומילתא דעבידא לגלויי: ע"פ שבת י, ב.

156) וישראל חצי רב: כנראה הכוונה להשד"ר מו"ה ישראל הרב דחאצ'י (ראה יסוד המעלה ח"ב אגרת עב).

157) הכל שלא מדעת הרב שלהם: כדלעיל אגרת פו.

158) אם הם חטאו: ע"פ סנהדרין לה, א.

159) גרמא בנזקין: ע"פ ב"ק ס, א.

160) מה חרי אף הגדול הזה: נצבים כט, כג.

161) עיסקא: נ"א ליתא.

162) עיסקא: נ"א: גם כן.

163) הוא . . אשר דברתי: ע"פ מקץ מב, יד.

164) תואנה הוא מבקש: ע"פ שופטים יד, ד.

165) להתגולל עלינו: ע"פ מקץ מג, יח.

166) קרא אחרי מלא: ע"פ ירמיה יב, ו.

167) והשמיט הכספים כו': נספח 32.

168) וירא ה' וידרוש: ע"פ דה"ב כד, כב.

169) עלי היו כולנה: ע"פ מקץ מב, לו.

170) שקבלו בווילנא דבר חדש: ראה גם לעיל אגרת נח סעיף כב: "וגם אנשי וילנא שולחי' נדבותיהם לא"י כשאר כל ישראל". וראה "השיבה לירושלים" (ירושלים תשס"ז) פרק ב (ע' 51 והערה 10).

171) וההוספה שבלעחוויץ: אשר באותה שעה מינה את הרה"ק מוהר"מ מלעחוויץ לארגן אוסף מעות ארה"ק (יסוד המעלה ח"ב ע' שעט-שפג).

172) ואחרי הדברים והאמת האלה: ע"פ דה"ב לב, א.

173) הקרובים והרחוקים: ע"פ אסתר ט, כ.

174) הזקן הידוע מעבר הנהר דק' וויטעפסק: ראה גם לעיל ריש אגרת פו "צד שכנגדם שבמחניכם" [וויטבסק]. והוא הנזכר לעיל אגרת לד "הרב החסיד המפורסם מו"ה אהרן סג"ל מוויטעבסק". ובאגרת מהר"א מקאליסק (לקו"א ח"ב אגרת לז): "הרב הזקן נשוא פנים מו"ה אהרן הלוי מוויטעפסק". סקירה אודותיו ראה יסוד המעלה ח"א ע' צח.

175) מעבר הנהר דק' וויטעפסק: העיר וויטבסק מחולקת לשלושה מחוזים: עבר הנהר הקטן, זאראטשיי ואיזהורי (ראה בחתימות דלעיל אגרת נ: וויטעפסק איזהאר).

176) מטוב ועד רע: ע"פ ויצא לא, כט.

177) ריב ומדון: ע"פ חבקוק א, ג.

178) שומר נפשו ירחק מהם: ע"פ משלי כב, ה.


פט) אלול תקס"ה; ; השתלשלות המחלוקת ע"י מוהר"א מקאליסק