אגרת צה

[תקס"ג-ט?]

אהו'1 אחיי וריעיי אנ"ש דק' וילנא, ה' עליהם יחיו2

השחיטה בסכינים מלוטשים3 היא מצוה רבה ועצומה, אשר החזיקו בה רבותינו קדושי עליון נ"ע4, וממש [...] נתנו נפשם עליה5, ואין כסף נחשב למאומה6 להיות שוחט קבוע. אך אם לפעמים מסובים בסעודת מצוה עם אנשי עירם, חלילה לפרוש מהם להחזיקם כאוכלי נבלות ח"ו, הס מלהזכיר7, ומעודי לא נזהרתי מהכלים אף מבני יומן8. ותוכן ומהות הענין אי אפשר לבאר במכתב9 באר היטב, רק שמתי דברי בפי10 ידידנו מ' משה11 נ"י מוכ"ז.

וה' שלום12 ישים שלום בשעריכם13, כנפש תדרשנו14 דורש שלומם15 וטובתם מלב ונפש חפצה16

שניאור זלמן


1) צילום כתי"ק נדפס במגדל עז ע' תקעו. האגרת נדפסה בבית רבי יז, ב (הערה א). משנת יואל ע' מ. אגרות בעה"ת סי' קטז. ס' התולדות אדה"ז ע' קיד. יגדיל תורה (נ. י.) שנה א' חוב' ד ע' טו. אגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת פח. ומועתקת בכמה כת"י (128. 433 תטז, ב. 488 שיא, א. 540 צד, א. 577 פז, א. 1007 ריח, ב. 1300 נב, ב. 2340 ד, א. ובכת"י ירושלים 3496. 3547 שסט, א).

ההשערה שנכתבה בין השנים תקס"ג-ט:

א) כל נושא הדיון, שלא לפרוש מליסב בסעודת מצוה יחד עם אנשי עירם בווילנא, בשעה שהמתנגדים נזהרים לאכול דוקא משחיטה בסכינים שאינם מלוטשים והחסידים נזהרים לאכול דוקא משחיטה בסכינים מלוטשים, כל זה שייך דוקא אחרי הפסקת המלחמות ביניהם בווילנא, היינו לערך בשנת תקס"ב, וכדלקמן אגרת קג (הותרו השבטים לבא זה בזה ומתחתנים עמנו תמיד, וכמו כן נתבטלו שאר הרחקות וגזירות קלות וחמורות). ונתבאר במבוא פרק ח ופרק ט.

ב) בהמשך האגרת כותב רבינו "ותוכן ומהות הענין אי אפשר לבאר במכתב". ואם כן נכתבה לפני אגרת קג דלקמן (קיץ תקע"א), שבה מבאר את תוכן הענין בכתב.

ג) בין האגרת שלפנינו לבין אגרת קג דלקמן, כתב רבינו (שו"ת רבינו סי' י): "וקשה לי להכניס ראשי בזה להכריע במכתב כי אם מפה לאוזן שומעת השומע ישמע והחדל יחדל. ולהיותי בדרך בלא ספרים לא יכולתי להאריך יותר. בשגם עדיין איני יורד לסוף דעת החולקים מה זה ועל מה זה, ואם יודיעוני עלי לשלוח תשובתם בצדם איה"ש בבואי לביתי לשלום". היינו שכבר החליט להשיב את תוכן הענין בכתב, ויעשה זאת בבואו לביתו לשלום.

ד) יש מקום לשער שתשובה הנ"ל נכתבה בחורף תק"ע, בעת נסיעתו הארוכה לאיזור ברדיטשוב (ראה "מסע ברדיטשוב"). ואם כן נכתבה האגרת שלפנינו לפני שנת תק"ע.

2) ה' עליהם יחיו: ע"פ ישעי' לח, טז.

3) בסכינים מלוטשים: שלוטש ונעשה צר לצד חודו לפני השחזת הסכין, וקל יותר לחדדו ולהחליקו. וראה בפרטיות לקמן אגרת קג.

4) החזיקו בה רבותינו קדושי עליון נ"ע: ראה שארית יהודה (סי' יט): "השוחטים אשר התלמדו על הסכינים המלוטשים ... הראשונים שהמציאו דבר זה, הם השו"ב המפורסמים דמעזריטש, אשר החזיק על ידם קדוש עליון נשיא אלקים רבשכבה"ג המגיד זצוקללה"ה נבג"מ".

5) נתנו נפשם עליה: ראה שארית יהודה חיו"ד סי' יט: "יגעו הרבה יגיעות, וסבלו כמה יסורים, והרפתקן עדו עלייהו, במלחמות כבדות מהמתנגדים, עד שיצא לאור צדקם ותשקוט הארץ".

6) ואין כסף נחשב למאומה: ע"פ דה"ב ט, כ.

7) הס מלהזכיר: ע"פ עמוס ו, י.

8) לא נזהרתי מהכלים, אף מבני יומן: עד"ז לקמן אגרת קג. וראה שו"ת מהרלב"ח סי' קכא.

9) אי אפשר לבאר במכתב: ראה גם לעיל אגרת מה. לקמן קיט.

10) שמתי דברי בפי: ע"פ ישעי' נט, כא.

11) משה: מייזליש.

12) וה' שלום: ע"פ שופטים ו, כד.

13) שלום בשעריכם: ע"פ ישעי' ח, טז.

14) כנפש תדרשנו: ע"פ איכה ג, כה.

15) דורש שלומם: ע"פ תצא כג, ז.

16) מלב ונפש חפצה: עפ"י דה"י א כח, ט.


צה) תקס"ג-ט?; אנ"ש ווילנא; השחיטה בסכינים מלוטשים