נספח 38

[ניסן–אייר תק"ע]

ב"ה1 יום א'

מה' שלום וברכה, ורב טוב לבית ישראל, המה כללות אנ"ש, החרדים לדבר ה', לשמוע בקול דברו אנשי חסד ואמת, דורשי אלקים באמת ובתמים, ה' עליהם יראה באור תורה ועבודה שבלב האמתיים, להרים קרנם למעלה ברוחניות ובגשמיות אכי"ר.

אחד"ש כמשפט לאוהבי שמו, ידידים וריעים האהובים,

עתה באנו להודיעם צערינו אשר נגעה יד ה' באש דליקה פתאומית עפ"י סיבה קטנה בבית הגדול של כבוד אדוננו אבינו עטרת ראשינו הרב שיחי', ולא הי' שהות להציל אפילו כרגע, כי במעט רגע דלק כל הגג תוך הבית כולו באש מתלקחת נורא מאד, וירא כל העם וינועו מאד, ולא קם רוח באיש כלל, ולא הצילו מן הבית אפילו מחוט ועד שרוך נעל, כידוע אריכות המעשה בכאן לכל אנשי העיר.

וזה ג' ימים אשר לא נחה דעתינו מגודל הבלבול והצער הבא פתאום, עד כעת אשר שב רוחינו אלינו קצת, והנה התחלנו לעיין היטב בפרטי הזיקות אשר הי' בתוך הבית, והנה אי אפשר להעלות על הכתב גודל עוצם ההיזק, מלבד גודל הצער. אך תוכן הענין בכללות נוכל להודיע, אשר סך ההיזק מכל הספרים היקרים והנכבדים הידועים, ומן כל הכלים והכסף ומרגליות, עם הבגדים של אמנו הרבנית שתחי', יעלה לסך גדול ועצום מאוד, כאשר יפרש ידידנו חביבנו המופלג מוכ"ז נ"י, כי לא ניתן לכתוב עפה"ש2 וד"ל.

וכל זה מלבד כלי יקר ומרגליות ושארי חפצים של אחרים מכללות אנשי המדינה, שהיו מונחים במשכון ולגמור ענינים גדולים כידוע לכל, אשר אי אפשר לנו לשער הערך. ועל הכל תגדל הצער מאיבוד כתבי קדשו על ד' ש"ע כידוע. ומלבד איבוד הוועקסלין גדולים וקטנים מכל אנשי המדינה, וכל אלה בנקל למבינים להבין גודל עוצם ההיזק כי רב הוא מאד.

והנה אחר שנתבונן גודל ההיזק ובגודל הצער, איכה נוכל לראות בעוצם גודל הצער ויגון שימצא את כבוד אדמו"ר נ"י בבואו לכאן, בראותו כי נאבדו כלי חמדתו מחמד עינו ולבו כל הימים בספרים נכבדים, אשר זה הדבר נוגע ביותר אל עצמו ומהותו הרבה יותר מהיזק ממון רב, כידוע ומובן לכל יודע ומכיר בטיב צדקתו כו'. ומלבד אשר יעלה על ליבו גודל ההיזק עד שיכול להיות ח"ו בעל חוב גדול, עד שאי אפשר להעלות על גבי הכתב, כי אם מפה לאוזן שומעת בלבד וד"ל.

ואחרי הודענו את כל זאת האמת לאמתו, למאהבי נפשו אשר נפשם קשורה בנפשו זה יותר מכ"ה שנים, כנראה בעליל לעין כל, מאשר נתנו את נפשם וכל מאדם עליו זה כמה פעמים, בכל הצרות הראשונות שעברו עליו, אף כי זה האחרון הכביד מכולם, להיותו נוגע ביותר אל עצמו כפי העת הזאת כו'. הנה גם כל מי שלבו כלב האבן המס ימס והי' למים בקרבו מקרב ולב עמוק, להתעורר בכל לבבו ברוח נדיבה יתרה למעלה מאשר יוכל שאת בנפשו, כדי שלא להוריד את שיבתו ביגון וצער גדול כזה ח"ו וד"ל.

ובפרט מאשר שמענו מפי מגידי אמת, אשר ברצון והסכמת נגידי קהלת ברדיצוב ואגפי', שיקבע דירתו שמה, להאיר לארץ ולדרים. הגם שכתבנו לשם שלא יעלה כזאת במחשבה ח"ו, וגם מובטחים אנחנו בגודל צדקתו שלא יעשה כזאת, להפר בריתו ח"ו עם אנ"ש דמדינתנו הקשורים בנפשו ממש, אשר נתנו את נפשם ממש עליו זה עידן ועידנים כו'. אך עם כל זה מי כמוהו חכם שיוכל לירד לסוף דעתו והשגחתו בסיבה גדולה כזאת, או מטעמים הכמוסים אתו מכבר, ומובנים למקצת לפרקים, כאשר נשמע מפי קדשו בעת דחקו מעניני' חבלי טרדין כו'. כאשר יפרש ידידנו מוכ"ז נ"י.

אי לזאת בנקל לנבונים להבין, שעל כל פנים צריכים אנחנו להסיר כל מונע מבית ומחוץ, כי לדעתנו קרוב הדבר שלא יבא לכאן בלתי ידיעה בתחלה שיש הקמה גמורה לבנין מחדש, מספרים וכלים ובית ההכרחיי', תיכף ומיד בבואו, וגם כשיהי' לבבו נכון ובטוח מן ההיזק ביותר עד אשר יוכל שאת כו' וד"ל.

ואחרי הדברים והאמת האלה, הנה עתה היא העת אשר תבחן לב כל אחד מאנ"ש המסתופפים בצלו והולכים לאורו, יראו אור בנפשם, הן בסור מרע והן בועשה טוב כל חד וחד לפום שיעורא דילי', עתה היא העת שיתעורר לב כל איש הנלוה אליו בהתקשרות אמיתית, לעורר את האהבה המוסתרת המושרשת בנפשם זה כמה מנעוריו, אשר בה אחוז וקשור בחבלי העבותות, בל ידח ממנו נדח ולא יפול הנופל ח"ו, כי בצילו צל ה' ואור החיים יחי' חיי עולם, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אם בתשובה תתאה או בתשובה עילאה כל חד וחד לפום שיעורא דילי'.

בלתי רק מי אשר לא נגע אל לבו מעולם דברי אלקים חיים היוצאים מלב טהור וקדוש קדוש ה' כבוד אדוני אבי מו"ר שיחי', וכל מי שחלק לבבו ונתרחק לגמרי, בלתי תמצא התעוררות בלבו מעולם מאיזה סיבה שתהי', כידוע בענין הנפילים אשר בארץ כו'. אך הנה בודאי גם עליהם יערה ה' רוח ממרום, כי בשבט ה' יכהו לעורר את לבבו, עד שתחפץ באהבה רבה נגלית, כידוע דאע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי כו', כמ"ש יעקב חבל נחלתו, ולא נכרתה נפשו בשרשה בבחי' מזלי' עדיין, כי נר ה' נשמת אדם ומאור הוי' תאיר נר נשמת האדם תמיד ומשם יבוא ויומשך התעוררות לעורר את רוחו שבלבו כו', ולא יבדיל את עצמו מכלל עדת ה' הנועדים יחדיו למשוך אחרי ה' ותורתו ועבודתו דרך כללות כו', כי סומך ה' לכל הנופלים כתיב, בסמיכה שיש בה ממש, עד שלא יפול הנופל עוד ח"ו ובלתי ידח ממנו נדח וכולם יעבדו את ה' שכם אחד וד"ל.

והנה גם זאת לחכמים בנקל להבין מאליהם, אשר בבוא כבוד אאמו"ר נ"י לכאן, ויראה ויבין אמיתית התקשרות כאו"א מאנ"ש מעצמם ומאליהם בעת כזאת, הנה בודאי בזאת תתנחם נפשו ותשמח בה' הרועה אותו מעודו כו', לקשרם על לוח לבבו הטהור בחבלי עבותות אהבה רבה מלבו ונפשו כל הימים, ולהיות צרורים עמו בצרור החיים את ה' אלקיו הרועה אותו כו', בכל אשר מתהלך לפני ה' באור החיים כל הימים. ובזאת יבאו עמו בברית והתקשרות אמיתית, כאשר יתנו מנוחה ונחמה לנפשו בשיבתו לבנות לו בית נאמן, וינטלם וינשאם כל ימי עולם כאשר ישא האומן את היונק כו', ולא יפיר בריתו מהם לעולם לאורו ילכו לחזות בנועם ה' ולחיות מחיי החיים אא"ס ב"ה באור עולם ולהרים קרנם למעלה מעלה ולהיות משכילים ומצליחים בכל אשר יפנו, יהי' ה' עמם בכל דרכיהם ברוחניות ובגשמיות כל הימים.

דברי ידידם באמת לאמיתו, המדבר למען האמת, שיתעוררו מעצמם מלב ונפש לדבר הזה לטובת נפשם האמיתית

דוב בער בהרב מו"ה שניאור זלמן נ"י


1) נדפס באגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת ב. וצויינו מקורותיו שם ע' תפח.

2) עפה"ש: על פני השדה (בפירסום).


38) ניסן-אייר תק"ע; אדמו"ר האמצעי; שריפת בית רבינו בלאדי, עם הכתבים ושטרות וחפצי ערך