נספח 39

[לפני תקע"ג]

נצטויתי1 מכאאמו"ר הרב שי', לכתוב בשמו תוכחת מוסר מאהבה מסותרת לכללות אנ"ש, וביחוד להנערים הסמוכים על שולחן אביהם או חותנם, הפנוים מכל עסק, שיתנו לבם ויתעוררו תמיד בכל עת וזמן שמגיע זמן התפלה, שלא יבואו בה בדרך קצרה כדרך ההמון רק לפטור העול בלבד כו', כי לא זו הדרך ישכון בה גילוי אלקות, כידוע בזהר ובספרי היראה ובפרט בלק"א.

ובודאי לא נעלם מהם כל פרטי עניני העבודה ביגיעת הנפש ויגיעת בשר דהיינו יגיעת המוח והלב בעיון גדול והתקשרות גדולה במושכל, שצריך לזה אריכות זמן הרבה יותר משעה בודאי, ובפרטי' להרחיב רבוי ההשגה בעניני' פרטי' שנודע להם בס' ההשתל' מאשר שמעו והבינו. וידוע שעיקר אמיתי' ההשגה הוא דוקא בשעת התפלה שאז כל דבור ודבור מדבור תפלה נחקק ונקשר בנקודת הלב דהיינו שהלב שומע ורואה ראיית השכל וההשגה ההיא עד שנחקקה ההשגה ההיא בלב בהתפעלות עצמי' ולא בהתפעלות הנולדה לפי שעה בלבד כידוע לכל מי שטעם טעם בהתבוננות בעבודה שבלב.

ואי לזאת יפלא עליהם הפלא ופלא למה ישוטטו לבקש דבר ה' לקנות חכ' ולב אין לקנותה בתפלה באופן שיהיו כל פרטי הדברים חקוקים בלבם בתוך תוכם בבחי' עצמי' ולא ישכח מהם אפילו דבר א' כי השכחה שהיא היסח הדעת באה מצד הריחוק והעדר התקשרות במושכל בתמידי' דוקא כי מפני שההתבוננות עוברת על המוח רק דרך מעבר בעלמא במעט רגע ע"כ חולפת ועוברת כל שעה ואינה מתיישבת כלל במוח ולב והתעיף עיניך בו ואיננו עד שבסיבת זה בהמשך הזמן בדרך כזה ישתכח אריכות ההשגה מעט מעט עד שיהיו הי' כלא הי' ועז"נ השמר לך פן תשכח את ה' וגו'.

ואין עצה להסיר המחלה הזאת כי אם בדבר המנגדה, והוא אריכות ההתבוננות ברבוי ענינים בהרחבת מושכלות רבות, ולחזור ולשנות עליהם כמה וכמה פעמים בשעת התפלה, כמו העיון וההגיון בלימוד, עד שכל לבו יהי' נמשך ונכלל בההשגה אלקי' כמו הטרוד לבו ומוחו בעיון עסק גדול, ואזי גם הלב יתחזק מהארת אור אותו השכל וימצא לבבו נאמן לפני ה' בהתקשרות אמיתי' בלתי יבוא לכלל נפילה בהיסח הדעת ושכחה. וזה בא דוקא ע"י ההרגל שירגיל עיון מוחו בהמשך זמן רב כמו גם בשאר היום יפנה עת וזמן להתבודד ולהעמיק דעתו בטרדת המח' זמן כשעה ויותר. וברבוי ההרגל בזמן כזה יבוא לו בנקל בשעת התפלה להאריך באחדות ה' בכל מה שיודע ולא יפול דבר ולא חצי דבר, אדרבא יוסיף טעם ודעת בהרחבה רבה ויפקחו עיניו להשיג כו' ואזי יערבו לנפש גם בכל פרט ופרט דא"ח ובמקום שאמרו להאריך אסור לקצר וכמ"ש בזהר שלח מאן דאריך יתארך ומאן דקצר כו'.

ולפלא גדול יחשב על עוצם תשוקתם לקנות חכ' הרבה ומהם כלו בחכמתם כי הרי עי"ז יאבדו כל הון יקר ונעים גם אם שמעו דבר א' אלף פעמים שאין חכ' האלקי' מתקיימת אלא בהשתדלות ויגיעה רבה בהם בעבודה שבלב בתפלה, והוא הנק' מהלך כמ"ש באברהם התהלך לפני וגו' ויתהלך חנוך את האלקים כידוע, וכתי' ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים דהיינו להמשתדלים ביגיעה רבה שנק' מהלך לא ימנע מלהאיר בו הארת גילוי אלקות שנק' טוב כי האור נק' טוב כמ"ש וירא אלקים את האור כי טוב היינו הארת אלקו' בלב כשהלב רואה בראיית השכל כמ"ש ברע"מ בעין השכל דבלבא אתחזי כלא כו'. ומובן מזה שבהעדר אריכות כו' הוא בחי' הסתלקות האור כי האור הוא הנק' קרבת אלקים וכמ"ש קרבת אלקים לי טוב ובהעדר האריכות נק' רחוק כמ"ש שלום לרחוק וגו' היפך המהלך בדרך ארוכה כו' שנק' קרוב.

וז"ש אותי עזבו מקור מ"ח ע"ד המתרחק מחבירו מאחריו שהריחוק וההבדל ביניהם מתרבה מעט מעט כמאמר יומים תעזבך כו' עד שבהמשך הזמן מתרחק ויפול הנופל ח"ו בתכלית הנפילה כמ"ש על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה שצריך להיות אלקי בקרבי דוקא שאז נק' מהלך בהתקשרות וקירוב יותר עד שיקנה התפעלות המוח והלב בבחי' עצמי' וכמ"ש כל עצמותי תאמרנה כו'. וממילא ידחה ממנה כל ההתקשרות לרע כי כהמס דונג כו'. משא"כ ברחוק שנתרחק מעט מעט מפני היותו מקצר באחד עי"ז בא לריחוק גדול ע"י שאין אלקיו בקרבו כלל רק מבחוץ בבחי' מקיף בלבד כענין אכל בי עשרה כו' הנק' מזלא כידוע וע"כ יכול להיות קרוב להיכלות החיצונים המשפיעים כל מיני רעות כידוע ולפי חכ' האמת זה טעות לדמות בנפשו שאינה אלא ענין עצלות וכמו שינה בלבד אלא דבר זה גורם גם ריחוק ונפילה גדולה. ואל יהי' דבר זה קל ח"ו כידוע בס"ק, ולמבינים בעם א"צ להאריך בזה רק שיתנו לבם תמיד ע"ז כי זאת היא עיקר המחלה בנפש הדורשת אלקי' להרחיקה לגמרי כמ"ש והיתה נפש אדוני צרורה בצרוה"ח שהוא בחי' מהלך, ובהיפוך ואת נפש אויביך יקלענה כו' בהיכלות החיצונים כו', וכ"ז מפני שאין אלוקי בקרבי כנ"ל.

והנה לא לדרשא קאתינא הכא, כי שומעים ויודעים הרבה, ואמנם מפני מיעוט וקיצור העסק בהם כל יום ויום א"ז מספיק לנפשם כי יתקצר להם הדבר עד שצריכים לחזור על הישנות כמ"פ ואעפ"כ אינם מבינים, ולא יערב לנפשם דבר זה שוב כי נפש שבעה תבוס נופת, ונפש שבעה היינו שלא תשבע רק מהרגשת עצמותו שזה בא רק מפני מיעוט עסק התפלה להיות כי התפלה באריכות שהיא בתמידות כל יום וכל שעה משעות היום הרי עי"ז יערב לנפשו יותר בהוספת טעם ועי"ז כל מה שיאריך ויתמיד ביותר זהו הנק' נפש רעבה שגם כל מר מתוק כו' והיינו נפש הרעבה וצמאה ליוצרה בלבד כמ"ש ולחיותם ברעב כו' שהרעב עצמו הוא חיות לעיקר מציאת מציאותם כמ"ש בכתבים, וזה בא דוקא מחמת רבוי הרגל העסק בזמנים טובא.

וע"כ לא יפה הם עושים שמרבים הון רב ואובדים הכל במעט זמן, אלא טוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה ויתקיים בידם, ועל כיוצא בזה אמרו כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת כי המעשה הו"ע ההשתדלות והיגיעה להאריך באחד כמו שעה ושתים בין בתפלה בין בשאר היום ואז מתקיימת כל חכ' השגת האלקו' בבחי' קיום עצמי שהוא נצחי בלתי יפול לעולם כעץ שתול על פלגי מים שגם כל הרוחות שבעולם לא יזיזוהו ממקומו וד"ל.

וכ"ז נאמר לאותן אנשים שהם פנוים מכל עסק ויש ביכולתם להרחיב זמנים טובא בתפלה באריכות.

והנה לבעל עסק יש דרך אחר מצד אחר והיינו כאשר ישימו אל לבם בכל בוקר בעמדם אשר המה מבלים כל כח מוחם ולבבם בהבלי העולם עד שכמעט כל נפשם וחיותם מתקשרים בהבלי העסקים הסובבים עליהם מכל צד ופנה כמ"ש סבוני גם סבבוני וגו' אזי ישבר לבו בקרבו ולא יגיל וישמח לדבר בעניני עסקיו קודם התפלה בהרחבת תנועה והתפשטות וכו' ואזי יכיר את מקומו השפל היטב כי צריך יותר להכנת הנפש ביגיעה רבה דוקא בשעה זאת שהיא שעת התפלה שהיא עת רצון לה' לקרב את הרחוק כמ"ש שלום שלום לרחוק ולקרוב וכו' ואם לא בשעה זאת הרי מיד יפול בעסקיו הטורדות שלא יועיל לו אז שום התבוננו' כמ"ש יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע שמה בשעת העסק שנק' שכורת ולא מיין שמבלבל והולך המוח והלב ובאוילים מדרך פשעם נאמר כל אוכל תתעב נפשם כי לא ישמעו ולא ישיגו בטעם אוכל המשיב את הנה"א כו' ואין מן הצורך להאריך בדבר הידוע לכל.

ואי לזאת כשלא ישכח ויתבונן היטב על כ"ז לפני התפלה מאד יתעורר ברחמים על נפשו שלא יתאבד ותדחה בכף הקלע הזה כמ"ש וחשב מח' לבלתי ידח ממנו נדח וגו' ויראה בכל עוז החלש יאמר גבור אני להתחזק ולעמוד על נפשו בשעה זאת. וכל מה שיאריך בתפלה אפי' רגע יותר בשעה זו ה"ז כקונה חיים לנפשו על כל היום גם כי ילך בעסקיו יאיר בו רשימת הארה זאת מן מעט ההתקשרות שפעל בנפשו וכמ"ש גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי. וא"כ לפ"ז הנה מובן שאותן העוסקים והטרודים יש להם לשמור נפשם ביותר לשעה זאת, ולא ישתקע לגמרי בעניני העולם אח"כ כי בחי' הרשימו תהא חזקה להעלותו ולקרבו כל שעה שיפנה מן העסק ומה גם בהגיע לידו איזה מצוה כצדקה וכיוצא בזה שיכול לכוון בה לעשות נח"ר ליוצרו וכידוע וד"ל.

ואחרי כ"ז הנה אין טענה כלל וכלל לב' הכתות בין פנוים בין עוסקים לנקות א"ע ולנחם לנפשם בדבר העדר היגיעה בתפלה באריכות כ"א שהם שוגגים בדבר מבלתי השים לב ע"ז כלל וכלל, ואח"כ כשיתארך זמן ריחוקם מה' יצעקו במר נפשם בלי טענה ודברים וישוטטו לבקש דבר ה' לקנות חכ' ולב אין וכנ"ל. ולחנם טורחים ומרבים בהוצאות כי במעט זמן הרי אובדים כל אשר קבצו ונפשם ריקנית כמקודם מטעם הנ"ל.

וכל הנ"ל נאמר בדרך הודעה בדברי תוכחת מוסר מאהבה מסותרת, אבל להוי ידוע להם שמאד לא טוב הדבר בעיני אאמו"ר הרב שי' וכמעט שיצא עונשם בהחלט שלא ישמעו ד"ח בהרחבה כ"א אותן אנשים החרדים ומתייגעים בתפלה משך זמן כשעה וחצי ויותר, שלהם נאות לקבל דא"ח ומילתא אלבישייהו כו' אבל אותן אנשים שמתרשלים בתפלה ומקצרים בה יתרחקו כאן מלשמוע. גם בענינים גופני' יתרחקו.

ועל הדרישה והחקירה הזאת כבר נתמנו אנשים, לכתוב ולרשום אותם אנשים המתפללים באריכות כי מועטים הם, ואין עונשין אלא אם כן מזהירין, ובפרטי הדברים עוד יפרש ידידינו השד"ר מוכ"ז אליו תשמעון וישמע אליכם אלקים.


1) נדפס באגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת ג, וצויינו מקורותיו שם ע' תפח. ואפשר שגם היא נכתבה לערך בשנת תקס"ד, בהמשך לנספח 31 דלעיל.


39) לפני תקע"ג; אדמו"ר האמצעי; התחזקות בעבודת התפלה ביגיעת הנפש