נספח 7

[חורף תקמ"ו]

לידיד1 ה' ישכון לבטח, עליו חופף רוח ה', זה סיני, אהובי ידידי וחמדת לבי הרב המאור הגדול אור מופלא פלג אלקים מלא כבוד ה', באור תורה ורוח דעת ויראת ה', צדיק ונושע, כ"ש מוה"ר שניאור זלמן נ"י, יהי שמו לעולם, ורב שלום ביתו ובניו הנעימים ומופלאים, מפז מסולאים, ה' עליהם יחיו, ועיני אביהם רואות, כי"ר אמן

אחד"ש, מגודל ידידות נפשו עוז לאלקים עתירתי כי ה' יאיר נרו, בהלו נרו עלי ראשו, ויתן ה' מגן ישעו, לפרנס את ישראל לאביהן שבשמים, ולהאיר ולרומם את לבבם לטוב, ולישא אותם כעל כנפי נשרים ... וכבר קדמני הרב שיחי' במכתבו, הן יראת ה' היא חכמה, ללמד את בני ישראל לחזק את לבבם ... שמחה וגיל תבואנה בהגיעני בשורות שלומו ע"י שד"ר אהובי המופלג מוה"ר שלמה זלמן הכהן נר"ו, והראני מכתב בכתב ידו אלי, ונהניתי בו, אבל לא במה שבתוכו, כי כל מניעתו למשוך ידו לקרב את לב שלומי אמוני ישראל להודיעם בינה ודעת ה'. ולדעתי שכל ימי חיי האדם, אף אם אלף שנים יחיה, אין די עולה העבודה נגד זכות הרבים, להאיר עיניהם ולזרעם אחריהם לדור דורים ... ויאירו דבריו כפטיש יפוצץ סלע, והשומעים יקבלו פרנסתם כל אחד די צרכו. והאמת אגיד לו, הכי אחי הוא, לא הייתי שוקל במאזני השכל קודם נסיעתי לארץ החיים, מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, אפשר היה מכריע ... ואתה לך נחה את העם, וקדשתם היום ומחר, כה לחי עד גאולם עולם.

הכ"ד אהובך דוש"ת בלב ונפש חפיצה

אברהם בלא"א כמוהר"ר אלכסנדר כ"ץ זללה"ה

פה עה"ק טבריא תובב"א


1) נדפס ביסוד המעלה ח"ב אגרת כג, וצויינו מקורותיו שם ע' שלא. והיא אגרת הרה"ק מוהר"א מקאליסק אל רבינו.


7) חורף תקמ"ו; מוהר"א מקאליסק לרבינו; לך נחה את העם