נספח 9

[תחלת קיץ תקמ"ח]

...אהובינו1 אחינו, מה אנו שואלים מהם, כי אם לאהבה את אהובינו כבוד הרב חביבי ידידנו האמיתי מעולם, אשר נפשנו קשורה בנפשו, כק"ש מו"ה שניאור זלמן נ"י, הגדול מאחיו, גדלהו משל אחיו, כולכם חייבים בכבודו, שהרי כמה יגיעות יגע וטרח וכתת רגליו הרחק נדוד נע ונד זמן טובא, לשמוע דברי אלקים חיים, ואותו משחנו להיות מורה צדק במדינתכם, שלא תהי' עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה.

ואלמלא הוא רצו ליתן ראש אחר עליהם … יודע אני ומכיר את כל החסידים שבמדינתם לטוב ולמוטב, כי לא מכל אדם יכולים לקבל ... חששנו מאד אשר לא ידעון לשונו, ודרך צדיקים אשר יקבלו עליהם לא ידעו ולא יבינו, בחשיכה יתהלכו וימוטו כל מוסדי ארץ. לזאת אמרנו, שום ישימו עליהם מקרב אחיהם כמוהם, הוא כבוד הרב חביבי הנ"ל, שהשליך נפשו אחר גוו לכתת רגליו לדרוש את ה', ונעשה עפר תחת רגלי הצדיקים לשמוע את דבר ה' היקר בעיניו, ומי כמוהו מורה ורב במדינתם, וכי הוא אוהב דבוק מאח, בכל לבבו נאמן, כשר וישר וצדיק הוא...

עד כאן דברינו בעוד המלך במסיבו, בחיי קדוש הרב נ"ע, יערוף כמטר לקחו עמדי ותזל כטל אמרותינו, והן בעודנו חי2, נגמר המכתב הזה עד תומו, רק בעו"ה לא אסתייע מילתא שיבוא על החתום.

הלא כ"ד אוהבם ורחימא דנפשם, הדש"ת מלב ונפש

אברהם בלא"א מו"ה אלכסנדר כ"ץ זללה"ה


1) נדפס ביסוד המעלה ח"ב אגרת מא, וצויינו מקורותיו שם ע' שלה. והיא אגרת האחרונה של הרה"ק מוהרמ"מ מוויטבסק, שנכתבה מפיו, ולא הספיק לבא על החתום לפני הסתלקותו בבדר"ח אייר תקמ"ח.

2) בעודנו חי: הרה"ק מוהרמ"מ מוויטבסק.


9) תחלת קיץ תקמ"ח; מוהרמ"מ מוויטבסק לאנ"ש ברוסיא; ואותו משחנו להיות מורה צדק במדינתם