ספריית חב"ד ליובאוויטש

ל א

לך שם תפארת כו'. ולכן נק' זה יחוד תפארת ומלכות כו' וזהו ג"כ שמתפארת שבעליון נעשה כתר לתחתון כי הכתר הוא הרצון ובחי' רצון זה להאיר למטה נמשך מבחי' תפארת שבעליון כו' שמדה זו גורמת הגילוי כנ"ל וזהו ומהללים לשם תפארתך אשר מבואר למעלה שבחי' ההילול והשבח למעלה גורם גילוי האור. ואיך הוא הגורם אלא ע"י שזהו העלאת מ"נ לבחי' תפארת והוא המאיר עי"ז להיות גילוי יקר תפארתו כנ"ל והיינו ומהללים לשם תפארתך היינו תפארת ומלכות כו':

ג ומכ"ז יובן ההפרש בין ג' שנים הראשונות של נטיעת האילן שרומז לז"א בארץ העליונה שהיא הדבור שאזי אין מאיר רק בחי' נה"י עד"מ חיצוניות הקול שכלול מג' בחי' אש רוח מים כנ"ל ואזי ההארה בהדבור מעט מזעיר כנ"ל. אבל בשנה הרביעית שהוא בחי' תפארת הנה עי"ז מאיר בהדבור תוספת אור מרובה על העיקר כו' ונקרא יחוד קול ודבור ע"ד קול דודי דופק פתחי לי כו' קול דודי הנה זה בא מדלג כו' וזהו ענין הקל קול יעקב הוא בריח התיכון כו'. ולכן ארז"ל בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה כו' כי מקודם אינה ראויה ליחוד ועד"ז הוא משארז"ל בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו כו' וז"ש וההוא איבא לא אשתלים באשלמותא עד תלת שנין. שאין מאיר עליו מבחי' תפארת. שיהי' ראוי לפאר את הקב"ה עליו באמור ברוך אתה הוי'. עד שנה הרביעית כו'. אך עיקר הענין הוא לפי שע"י עה"ד טו"ר נתגברו הקליפות וכענין מ"ש בזח"א לך לך דע"ט סע"ב ע"פ והכנעני אז בארץ כי ארור כנען עבד עבדים שהוא מג' קליפות הטמאות. ומחמת חטא הנ"ל היה לו אחיזה בארץ וע"ש בפ' נח דע"ג א' ב'. אך זהו דוקא בג' שנים הראשונים שאין מאיר בהארץ שהוא עולם הדבור רק מבחי' נה"י שהוא בחי' צמצום והסתר אזי יש להם יניקה וכמ"ש בענין חרנה מבחי' גרון נמשך חרון כו' וע"ד הנז' בד"ה במדבר סיני בענין מדבר במ"ם פתוחה כו' אבל כשמאיר בהדבור מבחי' תפארת קו האמצעי תוספת אור אין להם יניקה כו' כי האור דוחה את החשך וכמ"ש כהמס דונג מפני אש יאבדו (כמ"ש בסש"ב פרק י"ט ועמ"ש בד"ה כיצד מרקדין גבי ובית הלל אומרים כו' ומ"ש בפ' צו בד"ה משמח חתן וכלה כו'). ולכן כ"ז הוא בעץ מאכל דוקא דוגמת עץ הדעת כו' והנה ע"י דחייה זו דאתכפיא סט"א כששובר תאוותו וממתין ג' שנים כו' עי"ז אסתלק יקרא דקוב"ה להיות ובשנה הרביעית גילוי יקר תפארת גדולתו ית'. וזהו ועתה מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך. כי הנה באמת זה שיהי' אצילת מדת התפארת הוא ג"כ ע"י קדימת הצמצום ומקום פנוי המבואר בע"ח שהרי מצד עצמו לאו מכל אלין מדות איהו כלל רק בשביל להיטיב לברואיו צמצם א"ע במדות אלו כנודע. וא"כ גם בחי' תפארת התהוותה לאחר הצמצום כשאר המדות רק שהיא מקור להן. ולכן נאמר מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך. פי' לך היינו מהותו עצמותו ית' אין שייך רק הודאה ולא הילול כי הוא ית' נורא תהלות ולו דומיה תהלה. והתהלה אינו רק לבחי' שמו ית' ולכן ממל' דא"ס נעשה כתר לאצי' כי אין ערוך לגבי א"ס שיהיה שייך באמת בחי' תפארת בהעצמות משבחי' שמשבחי' אותו העולמות וכו' וכענין אמת אמר אל יברא כו' רק מבחי' מל' דא"ס נמשך מקור להיות כתר לאצילות רק אחר שנאצלו אצי' ע"ס אזי מתפארת שבעליון נעשה כתר לתחתון כו' והנה ענין מ"ע ומל"ת זהו כענין ברכה והודאה (כמ"ש בד"ה אלה פקודי המשכן) ולכן קיום מצות ל"ת דשלש שנים יהיה לכם ערלים כו' זהו כענין מודים אנחנו לך. ועי"ז אח"כ ומהללים לשם תפארתך היינו יהיה כל פריו קדש הלולים ועמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי בפי' נר הוי' נשמת אדם. כל הנשמה תהלל יה. כי יתרון האור נמשך מן החו ל