יט ג

עצמן. דים הוא עלמא דאתכסיא שלמעלה מבחי' יבשה שהוא עלמא דאתגלייא אך כ"ז היא מצד סדר ההשתלשלות אבל ע"י גילוי הארה רבה ועצומה מלמעלה מסדר ההשתלשלות עי"ז הפך ים ליבשה כי שם ים ויבשה שוין ואדרבה שם במחשבה הקדומה ארץ קדמה וכמש"ל סד"ה ששת ימים תאכל מצות כו' ועד"ז ג"כ בענין הנשמות הנמשכים מב' הבחי' דים ויבשה ולכן מצד סדר ההשתלשלות שמלמעלה למטה יעלה הלויתן את שור הבר ומצד בחי' שמלמטה למעלה שבמחשבה ארץ קדמה כו' יעלה שור הבר ללויתן כו' ועמ"ש ג"כ בד"ה והיה מספר בני ישראל שלעתיד יהיה ארץ למעלה מבחי' מים וזהו לרוקע הארץ על המים כו' (ועמ"ש קרוב לזה בד"ה קול דודי בענין האבות ואמהות שנק' הרים וגבעות כו'):

ועוי"ל בענין לויתן ושור הבר דהנה מבואר במ"א ע"פ ששים המה מלכות כו' אחת היא יונתי כו' דמזה משמע שהנשמות גבוהים מהתורה שהרי ששים מלכות ארז"ל אלו ששים מסכתות כו' אחת היא יונתי זו כנס"י. ולפעמים משמע להפך כי הנשמות מתקשראן באורייתא ואורייתא בקב"ה (וכ"מ ברבות ר"פ ויקהל ע"פ מי ברא אלה ע"ש). אך הענין שזהו משארז"ל לא זז מחבבה עד שקראה בתי כו' לא זז מחבבה עד שקראה אמי. כי בת היינו בחי' מקבל והיינו שהם בחי' מקבלים מהתורה אכן כשקראה אמי היינו אדרבה שהם בחי' משפיעים להתורה כו' (ועמ"ש מזה בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי בת). וזהו ענין ב' הבחינות דשור הבר ולויתן. כי השור שכחו חזק לעול והיינו עול מצות. עול דוקא בבחי' עבד כמ"ש ולעבדו וכמ"ש מזה בד"ה ועתה יגדל נא כח אדני בענין פי' אדון עוזנו צור משגבנו כו' שע"י ביטול ועול זה נמשך בחי' מקיף ולבוש להנשמה להעלותה למעלה ולהיות בבחי' מהלכים. וע'