סימן טו

(ב)

(ב) ולענין הלכה כו'. הנה הש"עכא השמיט הסברא הראשונה שכתבתי בפניםכב, והיא סברת התוספותכג, וסבירא ליה דאפילו נקרע לגמרי למעלה משלש, כיון שיש במה שנקרע שיעור כנף כשרה הציצית הישנה, והיינו כפירושו דהנימוקי יוסףכד לפי שכן דעת הרמב"םכה כמו שכתב בבית יוסףכו עיין שם, ולכן כתב בסעיף ב דכנף זה לא היה בבגד זה כו', והוא מפירוש רש"יכז, משמע דאם היה מבגד זה היה כשר. וכן משמע ממה שכתב בסוף סעיף ד וירא שמים יוצא את כולם היכי דאפשר, משמע דסבירא ליה דההלכה כדברי המיקל יותר, והיינו הנימוקי יוסף והרמב"ם, אלא דהירא שמים יחמיר לעצמו. ומכל מקום כיון שהט"ז פסק בסעיף קטן (ג) [ד] כהתוספות כמו שכתבתי לעילכח, לכן כל אדם צריך להחמיר, וכמו שכתבתי לעילכט.


כא) סעיף ד.

כב) סעיף י.

כג) מנחות מ, ב ד"ה שמא.

כד) הלכות ציצית ד"ה חוץ לשלש.

כה) הל' ציצית פ"א הי"ח.

כו) ד"ה נקרעה.

כז) מנחות מא, א ד"ה ממקום אחר.

כח) סעיף ט.

כט) סעיף יא.