(י)

(י) ואפילו אם לש כו'. רמ"א סי' תע"אקיג עיין שם בחק יעקבקיד. ובמ"א שם סק"הקטו דאפילו בכהאי גונא דמתקריאקטז כיסנין זימנין דמצה עשירה היא, מכלל דבכהאי גונא לא הויא כיסנין. ועיין שם במ"א סק"ח דכל שכן אם לא נאפיתקיז, אם כן אם טיגנה דינה כלחם שלם מטוגן. ורש"יקיח (ועיין במנחות דף ע"ה ע"בקיט שלא הזכיר כלל ואפאן ואם כן הכא נמי יש לומר דלא נקטיה בדוקא אלא לאורחא דמילתא) שפירש שאפאן, לשיטתיה אזיל דמיירי בבישולקכ שמבטל מתורת לחם ממנו בפחות מכזית, ולכן אי אפשר להפקיע הבישול אלא ע"י אפייהקכא, אבל להרב רבינו יונהקכב דמשום שנתפרר לפחות מכזית לחוד נתבטל מתורת לחםקכג, יכול לחזור ע"י דבק טוב המחבר אפילו קמח לעשותו לחם לחלה והוא הנגבל במשקה, כמבואר בירושלמיקכד שהביא הרא"ש בהלכות חלהקכה, אבל בחביצא כל פירור הוא בפני עצמו ואינן נבללין זה בזה. ומה שכתב המ"אקכו ואפאן, הוא לרבותאקכז, כמו שכתב בסי' תע"אקכח. וכן משמע ממה שכתבקכט אם עירב קמח וטגנן כו'קל, משמע דבלא תערובות פשיטא דתורת פת עליו. ואין לומר דזהו לר"תקלא, דאם כן מאי מהני קמח הא בלילתן עבה. ואין לומר שטיגנן אחר אפיה ועירב הקמח בלישה, הרי נאפה הקמח ג"כ ונעשה לחם גמור, ואחר אפייה אינו מתערב בקמח (להיות נבלל בו יפה להתבטל ברוב) לחודיהקלב קאי:


קיג) סוס"ב, שאינה נקראת מצה עשירה. ביאור המשך דברי הקו"א ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 28.

קיד) סק"י. וראה לקמן שם ס"ט.

קטו) ראה גם לקמן סי' תסב ס"ו.

קטז) אוצ"ל: דלא מתקריא.

קיז) מברכין עליה המוציא, והיינו אף שאבד תאר הלחם מהם כיון שעכשיו יש בהם כזית, כמבואר בפנים.

קיח) ברכות לז, ב ד"ה בשערסן.

קיט) ד"ה בשעירסן.

קכ) ראה רש"י ד"ה חביצא.

קכא) כמבואר בפנים סכ"ב וש"נ.

קכב) ברכות לז, ב ד"ה ולפיכך.

קכג) לפני דברי רבא דצ"ל עליה תאר לחם. ראה מחצית השקל למ"א כאן סקכ"ח. וראה העו"ב (ירושלים) ח"ב ע' 31.

קכד) חלה פ"ב ה"א.

קכה) סי' ג. וראה העו"ב שם ע' 34.

קכו) כאן סקכ"ח.

קכז) דלא נעשה בזה פת הבאה בכסנין.

קכח) סק"ח.

קכט) כאן סקכ"ח.

קל) בשומן או לשו בהן צ"ע אם נלך אחר הרוב.

קלא) דלעיל ריש סט"ו, דטיגון דמי לאפיה.

קלב) אוצ"ל: ולחודיה.