(ו)

(ו) יש אומרים שאין עליו כו'. ש"ענה (ומ"ש המ"אנו להטור צריך עיון גדול שהטור חילק ביניהם. אלא ודאי שנמשךנז אחר גירסת הרי"ףנח דבטריתא אמרינן גובלאנט כו'. עיין שם בהרר"יס (וכן צריך לומר ברא"שסא מדכתב דטרוקנין סופה עיסה, וכן הוא בירושלמיסב שהביא במלחמות ספ"ב דפסחיםסג, א"כ אף בלא קביעות נמי כמו שכתב רמ"א סי"ד בהג"ה. ולפי מה שכתב המ"א סק"כסד אתי שפירסה, עיין תוס' ברכות ל"חסו לחלק בין סופה עיסה לנילוש דהוה גובלא כטרוקניןסז) דדוקא לגירסתוסח ברש"י צריך להפריש ביניהםסט, אבל לגירסת הרי"ף חדא טריתא היאע וטריתא דארעא גריעא טפי, משום הכי בעי מאי מברך, ואפילו הכי מהני בה קביעות, ומדקרי לה גובלא מכלל שהיא כעין גביל מירתח שהיא כל כך בלילה רכה שתיאפה מחום מועטעא, ואינה בגומא אלא ע"ג קרקע, כמו שכתוב באבן העוזרעב (וגם מה שכתב אבן העוזר זה אינו, כדמשמע מלשון הרי"ף פרק כל שעהעג שכתב על ארעא, וכן משמע בריא"ז שם בשלטי גיבוריםעד דקרי לה חררה, אם כן כל שכן לגביל מירתח שבכירהעה. אבל לנהמא דהנדקא ודכותח אין הכרח כלל דמהני קביעותעו, משום הכי סתם הטור. וכיון דאפילו בפטור מן החלה מהני קביעות, מכלל שבטרוקנין שחייבים א"צ קביעות לפי דעת הטור שהמוציא תלוי בחלה. והוא הדין במיני טיגון משמעות הטור דא"צ קביעותעז, מדסמיך להם טרוקנין וטריתא, וכתב אבל טריתא כו'עח. אבל לדידןעט שאינם תלויים זו בזו יש לומר דטריתא דארעא היא אפילו בגומא כטרוקניןפ, ואף אם אינה כןפא, מכל מקום יש לומר לרב יוסףפב דתלי טעמא משום גובלא הוא הדין לטרוקניןפג:


נה) סעיף טו.

נו) סקמ"א, להטור (שאינו מחלק בין טרוקנין לטריתא) צע"ג. ואילו המקור לדעה הב' בשוע"ר שאינו מחלק יבואר בסוף הקו"א. ביאור המשך דברי הקו"א ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 14.

נז) הטור.

נח) כז, רע"א. וכ"כ הב"ח ד"ה טרוקנין.

נט) ומברכין במכל מקום משא"כ בטרוקנין מברכין המוציא.

ס) ד"ה האי.

סא) ברכות פ"ו סי' יא.

סב) חלה פ"א ה"ג.

סג) ומביאו גם הרא"ש כאן, שמברכין המוציא בטרוקנין. ומפרש במלחמות שם דהיינו מעשה אילפס.

סד) וסק"מ - לחלק בזה בין בלילה רכה לרכה מאד.

סה) בין טרוקנין דמברכין המוציא לכובא דארעא דמברכין במכל מקום, כמבואר ברא"ש שם.

סו) ע"א בד"ה לחם. ובדף מב, א ד"ה לחמניות. וראה לעיל קו"א ה.

סז) לגירסת הגמ' שלנו, שמברכין עליו במכל מקום.

סח) של רבנו יונה שם לז, ב ד"ה טריתא: שבכירה עצמה עושין גומא ונותנין שם קמח ומים ומגבלין אותו ונאפה שם, ונראה שגורס חייבת [בחלה].

סט) לח, א ד"ה האי, שמפריש לדעת רש"י בין טריתא הנ"ל לטריתא דארעא שמברכין עליו במכל מקום.

ע) שבין טריתא סתם ובין טריתא דארעא מברכין עליהם במכל מקום, וכוותי' פסק הטור כנ"ל.

עא) ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 18.

עב) צ"ע מקומו. וראה העו"ב שם ע' 20 הע' 10 שאפשר הוא טה"ד ואינו שייך לכאן, וכאן צ"ל: אלא ע"ג קרקע כדמשמע מלשון הרי"ף.

עג) פסחים יא, ב: והיכא דאפה מצה על ארעא.

עד) אות ב.

עה) דמועיל קביעות סעודה.

עו) ויתבאר לקמן קו"א סקי"א.

עז) כדלקמן סט"ו דעה הא'.

עח) "אם קובע סעודתו עליו מברך המוציא".

עט) לפסק השו"ע סט"ו שטרוקנין מברכין במכל מקום, וחייבת בחלה (יו"ד סי' שכט ס"ה). וראה גם לקמן סוסט"ו.

פ) שהיא בלילה רכה מאד וחייבת בחלה וברכת במכל מקום.

פא) דטריתא אינה בגומא.

פב) ברכות לח, רע"א.

פג) שדינה כמו טריתא שמברכין על שניהם במכל מקום בדלא קבע. והיא הדעה הב' שבשוע"ר.