(ג)

(ג) אבל אם הפסיק ביניהם בשיחה כו'. כן כתבו הרא"שכ והטור והש"עכא, ואחריהם נמשכו כל האחרונים לבד המגן אברהםכב, שכתב וזה לשונו, לפי מה שהכריעו האחרונים ביורה דעה סימן יטכג שאין לברך הוא הדין כאן, עד כאן לשונוכד. ולא עיין שם בש"ךכה שכתב בשם כל האחרונים דצריך לברך זולת הט"זכו שמספק את עצמו בכךכז וכבר השיג עליו בנקודות הכסף. כח[ובספרים אחריםכט הגיה במגן אברהם דיש לברךל, וכן צריך להיות].


כ) הלכות ציצית סימן כ.

כא) סעיף יב.

כב) ס"ק יד.

כג) ראה ב"י שם בשם הרמב"ן וה"ר יונה ושו"ע שם ס"ה בשם "יש אומרים". וט"ז שם ס"ק ז.

כד) במ"א הנ"ל (דפוס אמשטרדם תצ"ב) נדפס: "אבל הפוסקים שם [ביורה דעה סי' יט] דאין צריך לברך הוא הדין כאן... אם השיח בינתיים, הכריעו האחרונים שם דאין לברך"

כה) ס"ק ז.

כו) ס"ק ט.

כז) ופסק שלא לברך משום ספק ברכות להקל.

כח) קטע זה נתוסף בדפוס זיטאמיר תר"ז בלוח התיקון לסיום הקו"א.

כט) ראה פמ"ג א"א ס"ק יד. ועוד.

ל) בדפוס אמשטרדם תצ"ב נדפס במג"א שם: "אך אם השיח בינתיים, הכריעו האחרונים שם דאין לברך", ובמקום זה הגיהו "דיש לברך" (וכן הוא בדפוסים הראשונים של המ"א).