סימן תמ

(א)

(א) שלא מדעתו כו'. זהו פשוט וברור לדעת הרא"שא, וכסף משנה ריש פרק ד', שכתבו הטעם משום דהוה כמונח בביתו כיון שהשאיל לוב כו'. ואף שהט"זג חולק על זה, ולפי שיטתו עובר בכל גווניד. מ"מ אנן לא קיי"ל כשיטתו, שהרי לשיטתו כל שגוף החמץ אינו שלו אינו עובר עליוה אלא א"כ הוא בביתו ממשו, דלית ליה סברת הרא"ש הנ"ל, כמבואר בדבריו, ולפי זה לא הוה לן למיסר כשחזר הישראל והפקיד ביד נכרי את החמץ המופקד אצלו מנכרי כיון שגוף החמץ אינו שלו, ור' ישעיה אחרון ז"לז ורמ"אח ושאר כל האחרונים הסכימו לאסורט. ואין לומר דמדרבנן אסור, דמנא לן לחדש מדעתינו גזירה שלא נמצאת בתלמודי. דההיא דפרק כל שעהיא, דאייתי מינה הר"ןיב ז"ל למיסר מדרבנןיג לפי שיטתו, מיירי כשגוף החמץ של ישראל, דלשיטת הט"ז איכא בהא איסורא דאורייתאיד (וכן הוא לפי שיטת הרא"שטו). וכן מוכח דעת הב"י בשם הסמ"ג והג"מ והרבינו ירוחם וטור ושו"ע סי' תל"דטז שכתבו לומר דאיכא ברשותייז, כדי לכלול החמץ שיש לו במקומות אחרים, ולהט"ז אף ברשותי לא היה לנו לומר כדי לכלול החמץ שברשות אחריםיח, אלא ודאי שמה שעובר על חמצו שברשות אחרים היינו משום דהשאילו לו כו' כמ"ש הרא"ש והכ"מ, וא"כ הוא נכלל במה שאמר ברשותי כמ"ש הפר"ח בסוף סימן זה ע"ש:


א) פ"א סי' ד.

ב) את המקום שהחמץ מונח עליו; משא"כ כשהטמין שם שלא מדעתו.

ג) ס"ק ד.

ד) שכתב הטעם שעובר עליו כי דבר הגורם לממון לאו כממון, וא"כ החמץ של הישראל המפקיד, וחייב אפילו כשהוא בבית העכו"ם. וא"כ אין ללמוד מכאן היתר כשהטמין בחצרו שלא מדעתו.

ה) אפילו אחריותו עליו (כי דבר הגורם לממון לאו כממון).

ו) שלזה יש לימוד מיוחד מבבתיכם.

ז) פסקי ריא"ז פ"א ה"א אות יא. שלטי הגבורים (ב, א) אות ב.

ח) סעיף א.

ט) ראה לקמן סי"ד.

י) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קז.

יא) לא, ב (כשהרהינו אצל הנכרי ולא אמר לו מעכשיו, שאסור), וכדלקמן סי' תמא ס"ד.

יב) (ב, ב) ד"ה ומיהו. (ט, י) ד"ה מיהא.

יג) כמבואר להלן בפנים, ובקו"א ס"ק ב.

יד) וא"כ לשיטת הט"ז אין ראיה מהגמרא למיסר מדרבנן.

טו) קאי על מ"ש לשיטת הר"ן, שהאיסור הוא מדרבנן, וכ"ה לשיטת הרא"ש, כדלקמן קו"א ס"ק ב, כיון שהנכרי אינו מתכוין להקנות לו המקום (ואולי מוסגר זה צ"ל לפני תיבת דלשיטת הט"ז).

טז) בטור ושו"ע שם ס"א מבואר שצריך לומר דאיכא ברשותי (כדלעיל שם ס"ז), ובטור שם מבואר הטעם האמור כאן, וכ"ה בב"י שם בשם הסמ"ג והגהות מיימוניות (קושטא פ"ג ה"ז) ורבינו ירוחם (נתיב ה ח"א לח, ג).

יז) ולא יאמר בביתי.

יח) ראה אמרי יושר ח"א סי' כג. שלחן עורך ח"ב עניני בדיקה וביטול ד"ה ולשיטת הרמב"ן. מנחת יצחק ח"ג סי' מב.