(יא)

(יא) או שימכרנו כו'. כן מבואר בט"ז סק"[א] דיכול למוכרו ולבערו אף שאינו שלו. והטעם משום דגזילת הנכריקד אין בה איסור אלא אם כן נתכוין לגזלו ממש על מנת שלא להחזיר דמי הגזילה, אבל אם הוא רוצה לשלם לו דמיו אינו עובר משום לא תגזול אלא משום לא תחמודקה, כדאמרינן בפרק קמא דבבא מציעא דף ה' סוף ע"ב, וע"ש בתוס'קו ומפרשים, וכיון דגבי לא תחמוד כתיב רעך אין איסור בשל נכרי, כמ"ש הכסף משנה ריש פ"א מהלכות גזילה לענין עושקקז. ועוד כיון דבהיתרא אתי לידיה הרי זה דומה להפקעת הלוואתו דשרי כמ"ש הכ"מ שם. וכ"כ רמ"א באבן העזר סי' כ"ח סעיף א' בהג"ה, לפי מ"ש הבית שמואל שםקח. וע"ש בחלקת מחוקק [ס"ק] ג' וס"ק כ"[א] מבואר שם בהדיא דהמוכר משכון של נכרי שבידו הרי זה מכירה גמורה וקנה הלוקח, שהרי האשה מתקדשת בו. וכ"ש בנידון דידן דישלם לו דמיו דאין כאן בית מיחוש*:

[* אבל לבטלו אפשר שאינו יכול, כל זמן שלא נתכוין תחלה לכבשו תחת ידו שיהא שלו לגמרי, שהרי עיקר ההפקר הוא שמסלק את עצמו ממנו ומפקירו בדיבורו, והרי זה דומה להקדש שאינו יכול להקדיש בדיבורו פקדון שבידוקט אפילו של נכרי, דכל היכא דאיכא ברשותיה דמריה קאיקי, עד שיתכוין לזכות בו דאז זכתה לו חצירו, מה שאין כן כשלא נתכוין לא זכתה לו. ולא אמרוקיא דחצירו קונה לו שלא מדעתו אלא בהפקר גמור. ואפילו בהפקר גמור אם אינו יודע שהוא מונח בחצירו אינו קונה לו, כמ"ש רמ"א בח"מ סי' רס"חקיב, ע"ש בש"ךקיג, והכא נמי אינו יודע שיש הפקר בתוך חצירו, שהרי אינו הפקר עדיין, דפיקדון ברשותיה דמריה קאי, שהרי השאיל לו מקום כמ"ש הרא"שקיד, ואפשר דגם מהאי טעמאקטו אין חצירו קונה לו כל זמן שלא חזר בו משאילתו, עיין מ"ש לעילקטז. וכיון שקודם אמירתו לגבוה אינו שלו אינו יכול לזכות על ידי אמירה זו להקדישו על ידי כן, כדאמרינן בפרק קמא דב"מקיז דהקדישה אינו כתקפה, ע"ש בתוס'קיח, דאף שאם תקפה היה יכול להקדישה עכשיו שלא תקפה אינו שלו ואין הקדשו כלום, והכי נמי בנידון דידן כל שלא זכה בו לעצמו אינו יכול לבטלו ולהפקירו. וכן מוכח בהדיא בפירוש רא"ש ור"ן בנדרים דף ל"ד ריש ע"בקיט. דאיקכ סלקא דעתך דיכול לבטלו למה הצריכו לבערוקכא, יבטלנו ויעשה לפניו מחיצהקכב ולא יבא לאכול ממנו, שהרי להתוס'קכג, וכן כתבו כל האחרוניםקכד, דהא דלא סגי בביטול לחוד היינו משום דילמא אתי למיכל מינה, על כרחך צריך לומר הא דלא סגי במחיצה היינו משום דלא בדיל מיניה כלל וישכח אף על המחיצה, מה שאין כן בחמצו של נכרי דבדיל מיניה מעט ודי לו במחיצה לזכרון, וא"כ אין סברא כלל לחלק בין לא קיבל אחריות ובין קיבל אחריות דאז לא בדיל מיניה כלל כמו בשלו ממש, סוף סוף אינו שלו, ואדרבה הוא נזהר בו יותר שלא יחסר ממנו כלום כשאחריותו עליוקכה.]


קד) ראה לקמן הל' גזילה וגניבה ס"א.

קה) ראה לקמן שם ס"ה. וראה אבני נזר סי' מד אות ד. סי' שכג. סי' שכד אות ה. סי' שכה אות טו. עמק שאלה יו"ד סי' פב. דברי חיים (אויערבאך) דיני גזילה סי' ג. תהלה לדוד ח"ג סי' לא אות ג-ד. שדי חמד כללים ל כלל קל ד"ה ומצאתי וד"ה ועל מה. דבר משה מהדו"ת סי' צח אות י. חקרי הלכות ח"א כג, ב.

קו) ד"ה בלא.

קז) וכ"ה לקמן שם ס"ד וסכ"ג, וקו"א שם ס"ק ו (השמטת הצנזור). לקמן סי' תעב ס"ו.

קח) ס"ק ה.

קט) ראה ב"ק סח, ב (זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו).

קי) ב"ק קו, ב.

קיא) ב"ק מט, ב.

קיב) סעיף ג.

קיג) ס"ק ה-ו.

קיד) פ"א ס"ד. וכדלעיל ס"א.

קטו) היינו לא רק מחמת שאינו יודע אלא גם כיון שהחצר מושאל לנכרי.

קטז) ס"ק ה, שיכול לחזור בו. וראה לעיל סי' תלז סוף ס"א, שבית המושכר זוכה לשוכר, וראה בהנסמן שם.

קיז) ו, א.

קיח) ד"ה והא.

קיט) שדוקא אמר על ככר של הפקר זו הקדש מקודשת, אעפ"י שלא אמר לכשאזכה.

קכ) ועוד ראיה דאינו יכול לבטלו, דאי כו'.

קכא) בגמרא ו, א: הפקידו אצלו זקוק לבער. ובטור ושו"ע ס"א: חייב לבערו.

קכב) כדלעיל ס"ה (בחמצו של נכרי). וראה שלחן הפסח ע' 11.

קכג) ב, א ד"ה אור.

קכד) וכ"ה לעיל סי' תלא ס"ד.

קכה) אלא ודאי הטעם, דלא מועיל ביטול בחמץ של נכרי שאחריותו עליו. וכ"ה בשאגת אריה סי' עז. שו"ת פני יהושע סי' ה. פרי מגדים א"א סי' תמא ס"ק ד. וראה שדי חמד מערכת חמץ ומצה ס"ה אות לג.