סימן תמ

(ב)

(ב) ומ"מ מדברי סופרים כו'. כך כתב הר"ןיט לפי שיטתוכ, וכן הסכים הפרי חדשכא, וכן תראה שהסכים המ"א בסוף סי' תמ"זכב. וכן מוכרח דעת כל האחרונים בסי' תמ"א סעיף א'כג, דאף שהגיע זמנו קודם הפסח אם לא אמר לו מעכשיו אסור בהנאה לאחר הפסח, אף שהוא גזל ביד הנכרי, דאסמכתא לא קניא בדינינו ובדיניהם קניאכד, וא"כ אין הנכרי מתכוין להקנות מקום להישראלכה. וכן מוכח בהדיא במשנה פרק ט' בבבא קמאכו דחמץ של גזל אסור בהנאה לאחר הפסח. ולמאן דאמר בירושלמיכז (עי' בחק יעקבכח) דחמץ של א"י שהאחריות על הישראל מותר בהנאה, ע"כ צ"ל דהא דחמץ הגזול אסור היינו משום דהנגזלכט עבר עליו, אף שהיה אנוס, וכמ"ש בעל חק יעקב בספרו תורת השלמים סימן ו', והגזלן לא השאיל מקום להנגזל, אלא ע"כ צריך לומר דהיינו מדרבנן כמ"ש הר"ן:


יט) (ב, ב) ד"ה ומיהו. (ט, י) ד"ה מיהא.

כ) שסובר שם שאפילו הפקיד אצל נכרי אינו עובר מן התורה. אבל כן הוא גם לדעת הרא"ש פ"א ס"ד (דקיי"ל כוותיה כאן בפנים) כדלקמן בסמוך.

כא) סעיף ד.

כב) ס"ק מו.

כג) ולקמן שם ס"ד (בהרהינו אצל נכרי ולא אמר מעכשיו). ומדין זה הוכיח כן הר"ן שם לפי שיטתו (כדלעיל קו"א ס"ק א).

כד) כדלקמן שם וש"נ. וראה אמרי יושר ח"א סי' כג.

כה) שבזה מודה הרא"ש וסייעתו (להר"ן) שאינו עובר עליו מן התורה, ומכל מקום אסור מדרבנן.

כו) צו, ב.

כז) פ"ב ה"ב, גבי עכו"ם שהפקיד חמץ אצל ישראל צריך ולא ביערו, דלמ"ד מותר הטעם הוא: חמצו של עכו"ם הוא ישראל הוא שעבר עליו ולא ביערו.

כח) ס"ק ד, שהביא ירושלמי זה. אבל ראה לקמן סי"ז וקו"א ס"ק יב, דלא קיי"ל כוותיה (וכאן ההוכחה היא מדעה זו בירושלמי).

כט) שהחמץ שלו.