(ד)

(ד) במעמד הנכרי כו'. כך כתב הב"חלא. וכן מצאתי בהדיא בספר המאור פ"בלב. וכן מצאתי בהדיא במגיד משנהלג בשם בעל העיטורלד והרמב"ן ושאר מפרשים דאף שעשה לו מחיצה לא סגי אם לא ייחד לו בית, ועל כרחך הוא מטעם שכתב הב"חלה. דלא כפרי חדשלו שחלק עליו בזה. וכן מצאתילז בהדיא בטור שכתב דאם לא קיבל עליו אחריות צריך שיעשה מחיצה כו', ולהפרי חדשלח וט"זלט אף כשקיבל עליו אחריות סגי במחיצה. וכן משמע בט"ז בסוף דבריומ דאם לא כן אין הבנה לדבריו ודו"ק:


לא) ס"ג ד"ה ויראה לי.

לב) (ט, ב): בשיחד להנכרי בית כל ימי הפסח אע"ג דקביל אחריות אי נמי כגון שהחזירו ישראל לרשותו של נכרי כל ימי הפסח שאין אחריות עליו (הרי שכשהישראל החזירו לא מהני יחד אלא כשהאחריות על הנכרי).

לג) פ"ד ה"ב.

לד) קכא, ג.

לה) דשמא הגוי לא חפץ וא"כ לא זכה באותה זוית. וראה ריטב"א שם ד"ה חמצו, דסגי מחיצה כשעושה מדעתו דגוי. וראה עוד הוכחות לזה לקמן קו"א ס"ק ה.

לו) ס"ב ד"ה כתב בספר ב"ח. וראה גם לקמן קו"א ס"ק ה.

לז) אוצ"ל: משמע (שבלא ייחד לו בית לא סגי בעשה מחיצה).

לח) ראה שם ס"ב ד"ה וצריך (שאין צריך מחיצה אלא כשלא קיבל אחריות).

לט) ס"ק ב (שלדעה זו מועלת מחיצה אפילו בקיבל אחריות).

מ) שצריך ליחד מקום ולא מהני כשאמר לו הנה הבית לפניך כו', שבודאי מיירי שייחד בפניו ומדעתו. וראה הגהות על שו"ע הל' פסח.