(ז)

(ז) פשיעותו בשמירתו כו'. כן מוכח בהדיא ברא"שעב, שכתב ובה"ג כתב דאפילו שומר חנם נמי, ומגנב ומיתבר בפשיעה קאמר, והרמב"ם כתב שאם הנכרי אלם כו' עכ"ל.

וטעמו של הרמב"םעג הוא משום דמפרשעד בעיתו לשלומי על ידי כפיה, כמבואר במגיד משנה ע"ש, דאל"כ הוה ליה למימר נראה לי, כדרכועה, ועיין בפרי חדשעו:


עב) פ"א ס"ד, שדעתו שאפילו האלם לא יפרע ממנו אלא כשפשע בו, מ"מ חייב לבער (אף שלדעת הרמב"ם בעצמו אינו כשלו אלא כשהאלם יפרע ממנו גם בגניבה ואבידה באונס, כדלעיל ס"ט-י).

עג) פ"ד ה"ד, שמחייב באלם.

עד) את האמור בגמרא ה, ב.

עה) בכל מקום שהרמב"ם מוסיף הלכה מסברא דנפשיה.

עו) סוף ס"א.