(ד)

(ד) דרכי משהכז נימוקי יוסףכח (ומה שכתב שםכט בשב ואל תעשה, זה אינו מוכרח כלל בסוגיא דברכותל [(]י"ט ע"ב), די"ל ממונא שאנילא. ואף לרש"י שם (דף כ' ע"אלב), היינו בממון חבירולג, אבל צער בעלי חיים לחוד לא גרע כבודו של אדם משאר צרכיולד, כמו שכתב הנמוקי יוסף גופא וכל שכן לכבודן, וגם הנימוקי יוסף מודה בזה):


כז) סי' ערב ס"ק א.

כח) (יז, ב) ד"ה גמ' תנו רבנן (כיון דצער בעלי חיים הותר לתשמישן של בני אדם כל שכן לכבודם בשב ואל תעשה דגדול כבוד הבריות).

כט) בנמוקי יוסף (ולא הועתקו תיבות אלו בדרכי משה שם).

ל) דאין כבוד הבריות דוחה מצוה מהתורה, אלא בשב ואל תעשה.

לא) כדאמרינן התם: איסורא מממונא לא ילפינן (ואם כן י"ל, דצער בעלי חיים שהוא ממונא, נדחה מפני כבוד הבריות אפילו בקום ועשה, אף שבכללות צער בע"ח אינו דומה לממונא, כדלעיל הל' מציאה קו"א ס"ק ח).

לב) ד"ה שב ואל תעשה, שגם השבת אבדה (שהיא ממון) לא נדחית מפני כבוד הבריות אלא בשב ואל תעשה ולא בקום ועשה.

לג) כהשבת אבדה.

לד) שנדחה צער בעלי חיים אפילו בקום ועשה (כדלעיל בפנים ס"ד).