יא

יא אחד המספר בלשון הרע בפני חבירו או שלא בפניו והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חבירו בגופו או בממונו או לצערו או להפחידו אף על פי שאינן דברים של גנאי על חבירו הרי זה לשון הרעקמו ואם נאמרו דברים אלו בפני שלשה כבר נשמע הדבר ונודע ואם סיפר הדבר אחד מן השלשה פעם אחרת אין בו משום לשון הרעקמז והוא שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותו יותרקמח ואם האומר מזהיר שלא לאומרו אפילו אמר בפני רבים יש בו משום לשון הרעקמט במה דברים אמורים כשמספר בפני חבירו או בפני שלשה יש בו משום לשון הרע להאומר כשאומר דבר של קנטור וגנאי או דבר שיכול לגרום לו נזק או צער אבל דבר שיש לומר שאין כוונתו ללשון הרע כגון היכן מצוי אור בבית פלוני שמצוי לו בשר אין בו משום לשון הרע אם אומר כן בפניו וכן אם אמר בפני שלשהקנ שה"ז כאומר בפניו שאי אפשר שלא יגיע הדבר באזניוקנא:


קמו) רמב"ם שם הלכה ה.

קמז) ערכין שם טז, א. ובפרק חזקת הבתים דף לט סע"א. והביאם הרי"ף פרק במה מדליקין (יד, א). הרמב"ם שם.

קמח) רמב"ם שם.

קמט) סמ"ג שם. הגהות מיימוניות אות ז.

קנ) עי' תוס' בערכין שם ד"ה כל מילתא.

קנא) ועי' תוס' פרק חזקת הבתים דף לט ע"ב ד"ה לית בי' יש לפרשו ג"כ כהתוס' דערכין. וראה העו"ב תקצו-ז ע' 37. תרנח ע' 14.