ג

ג מצות עשה מן התורה לילך בדרכי ה'מה שנאמר והלכת בדרכיו (בפ' תבא כח ט) וכך למדו בפירוש מצוה זומו מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון ועושה מתנת חנם מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום מה הוא נקרא ארך אפים אף אתה היה ארך אפיםמז וכן שאר כל המדות שיש באדם צריך להדמות עצמו בהם לבוראומח ולמאוס ברע שבהם ולבחור בטובמט.

וכיצד ירגיל אדם עצמו במדות טובות עד שיקבעו בונ יעשה וישנה וישלש במעשים שעושה על פי המדות האלו ויחזור בהם תמיד עד שתהיה עשייתן קלה בעיניו ויקבעו המדות בנפשו כגון אם היה כילי יפזרנא ויתן ממון הרבה לעניים ויגמול חסד גם לעשיריםנב ויחזור ויתן עד שתקבע בנפשו מדת ורב חסדנג שנשתבח בה הקב"ה.

ואחר שתקבע בנפשו מדה זו (בערכין פרק המקדיש שדהו דף כ"ח ע"א במשנה וגמרא שם ובכתובות פרק נערה דף נ' ע"א ועיין בפרש"י פ"ב דביצה דף ט"ז ע"אנד ובפרק ו' דחולין דף פ"ד ע"אנה) לא יפזר יותר מדאי שזו אינה דרך טובהנו ותקנת חכמים שלא יבזבז יותר מחומשנז אלא ינהג בדרך המיצוע הוא דרך הטובה והישרה.

חוץ משפלות הרוחנח שמאד מאד הוי שפל רוחנט כי תועבת ה' כל גבה לב (משלי סי' טז ה') לכן יתרחק מזה עד קצה האחרון וכל המגביה לבבו כאלו כפר בעיקרס שנאמר ורם לבבך ושכחת את ה' וגו' (בפ' עקב ח' י"ד) וכל מי שיש בידו גסות הרוח הוא כאשרה ואין עפרו ננער בתחיית המתיםסא.

וכן הכעס מדה רעה מאודסב ומגסות הרוח היא באהסג לכן יתרחק מזה גם כן עד קצה אחרוןסד ואפילו אם צריך לכעוס על העם להפרישם מדבר עבירה ולהחזירם למוטב יראה עצמו כאלו הוא כועססה ותהיה דעתו מיושבת עליו בינו לבין עצמו ואמרו חכמיםסו כל הכועס כאלו עובד כוכבים ומזלות ונשמתו מסתלקת ממנוסז שנאמר טורף נפשו באפו (באיוב סי' י"ח ד) לפיכך ציוו להתרחק מן הכעס עד שינהיג עצמו שלא ירגיש כלל לדברי המכעיסיםסח וזו דרך צדיקים עלובים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עושים מאהבה ושמחים ביסוריםסט ועליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (בס' שופטים סוף סי' ה').

ואם הוא תלמיד חכם וחירפו וביזהו אחד מהעם הוא לא ישיב על חרפתוע ומכל מקום יהיה לו עונש על בזיון התורה ואם יבא אחר לנקום נקמתו בקיום המשפט ישתוק ולא ימחה בידועא ועל זה אמרועב כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם הואיל ואין תורתו חשובה בעיניו ואינו מקפיד על בזיונה ומכל מקום אם מפייסים אותו צריך להתפייס מידעג שבפיוס זה כבר נתקן כבוד התורה ועל זה אמרו כל המעביר על מדותיו ומוחל למי שמפייסו מעבירין לו על כל פשעיו וכל זה בצער הגוףעד אבל בדבר שבממון אף תלמיד חכם אסור ליטור בלבו ואין צריך לומר לנקום.

והנוקם מחבירו או הנוטר עובר בלא תעשהעה שנאמר לא תקום ולא תטור את בני עמך (בפ' קדושים תהיועו) איזהו נקימה אמר לו השאילני קרדומך ולא השאילו ולמחר בא חבירו אצלו ואמר לו השאילני מגלך ואמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני זו היא נקימה ואם אמר לו הריני משאילך ואיני כמותך זו היא נטירה אלא ימחה הדבר מלבו ולא יזכירנועז ולא יעלה על לב לעולם וצריך כל האדם ליזהר בזה:


מה) רמב"ם בס' המצות מצוה ח. ובפ"א מהל' דעות ה"ה. מהגמ' ספ"ק דסוטה דף יד ע"א.

מו) ספרי עקב פיסקא מט. הובא בילקוט ס"פ עקב רמז תתעג. רמב"ם שם ה"ו. וראה גם שבת קלג, ב.

מז) עי' במשנה רפ"ד דאבות. ובאבות דרבי נתן פכ"ג ה"א. ובמסכת שבת פרק במה מדליקין דף לא, א. ובראשית חכמה שער הענוה פ"א.

מח) עי' ילקוט שם. רמב"ם שם.

מט) ראה לקו"ש חל"ד ע' 157.

נ) הרמב"ם שם ה"ז. ובשמונה פרקים פ"ד.

נא) רמב"ם הל' ערכין וחרמין פ"ח הי"ב. וראה גם לעיל סי' קנה ס"ב.

נב) סוף פ"ד דסוכה דף מט ע"ב. ועי' בפרק איזהו נשך דף עא א.

נג) תשא לד, ו.

נד) ד"ה כל מזונותיו של אדם: ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה, שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו. וראה גם הל' ת"ת פ"א ה"ז.

נה) למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה הזאת (כלומר לא יאכל בשר תדיר שלא יעני).

נו) רמב"ם הל' דעות פ"א ה"ד. פ"ה הי"ב. הל' ערכין וחרמין פ"ח הי"ג. רמ"א יו"ד סי' רמט ס"א.

נז) עי' אגה"ת ספ"ג. אגה"ק סי' י. לקו"ש חכ"ז ע' 217 ואילך.

נח) עי' לעיל סי' קנה סוף ס"א וש"נ.

נט) אבות פ"ד מ"ד.

ס) פ"ק דסוטה דף ד ע"ב.

סא) סוטה ה, א. ועי' פ"ה דברכות דף לב ע"א. ובילקוט פ' עקב רמז תתסה. ובפר' האזינו רמז תתקמה. מספרי האזינו פיסקא שיח.

סב) רמב"ם פ"ב מהל' דעות ה"ג.

סג) ראשית חכמה שער הענווה פ"ב. וראה אגה"ק סכ"ח (קלח, ב). תניא פ"א.

סד) ראה לקו"ש חכ"ב ע' 162. אג"ק ח"א ע' רעח וע' שב.

סה) רמב"ם שם. וראה לקמן הל' ת"ת פ"ד הי"ט. חו"מ הל' שמירת גו"נ סי"ד. תניא אגה"ק שם (קמא, א). לקו"ש חכ"ו ע' 57 הע' 64. ליקוט פירושים וכו' לאגה"ת ע' קנא בהערה. שלחן המלך ח"ג ע' ער.

סו) בשבת פרק האורג דף קה ע"ב. רמב"ם שם.

סז) זהר ח"ב פר' תצוה דף קפב. ועי' בשל"ה שער האותיות אות הרי"ש רצון.

סח) רמב"ם שם.

סט) פ"ט דשבת דף פח ע"ב.

ע) פ"ב דיומא דף כג ע"א.

עא) רש"י שם ד"ה דנקיט.

עב) גמרא שם דף כב סע"ב. וראה רמב"ם הל' ת"ת פ"ז הי"ג.

עג) גמרא שם דף כג ע"א. וראה גם לקמן סי' תרו ס"ד.

עד) גמרא שם. עי' הל' עוברי דרכים וצער בע"ח ס"י.

עה) רמב"ם הל' דעות פ"ז ה"ז-ח.

עו) יט, יח.

עז) ראה הר המלך ח"ג ע' רח.