ז

ז הרואה את חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה מצוה עליו להחזירו למוטב ולהודיעו שהוא חוטא על נפשו במעשיו הרעיםצח שנאמרצט הוכח תוכיח את עמיתך ואם לא קיבל ממנו יחזור ויוכיחנוק שנאמר הוכח תוכיח אפילו מאה פעמיםקא עד שיכנו החוטאקב או יקללנוקג ואינו מחויב להוכיח אלא עמיתו שהוא חבירו שהוא גס בו אבל איש אחר שאם יוכיחנו ישנאנו וינקום ממנו אינו צריך להוכיחוקד כיון שבודאי לא ישמע לוקה אבל חבירו אפילו אם יודע שלא ישמע לו חייב להוכיחוקו אלא אם כן הוא חוטא בשוגג שאז אנו אומרים מוטב שיהיה שוגג ואל יהיה מזידקז.

ורבים אפילו הם מזידין אין להוכיחם יותר מפעם אחת אם ידוע לו שדבריו אינם נשמעיםקח ועל זה אמרוקט כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע ואם הם שוגגים אין להוכיחם כלל שמוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידיםקי.

במה דברים אמורים ביחיד המוכיח אבל על הבית דין מוטל להוכיחם ולגעור בם שלא יהיו נתפשים באותו עוןקיא ואפילו הוא דבר שאיסורו אינו אלא מספקקיב ואפילו אם רבים הם השוגגים ואין להם להשמט ולומר מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידים אלא אם כן הוא איסור שאינו מפורש בתורהקיג ופרצו בו רבים מפני חסרון אמונתם באיסור שאז קשה מאוד למחות בידםקיד שאי אפשר לבית דין להעמיד שוטרים בבית כל אחדקטו ועל זה אמרוקטז הנח להם לישראל מקצוף עליהם ומגער בםקיז מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידים:


צח) רמב"ם פ"ו מהל' דעות ה"ז. סמ"ג עשין יא.

צט) קדושים יט, יז.

ק) גמרא פ"ה דשבת דף נד סע"ב ודף נה ע"א. רפ"ו דשבועות דף לט סע"א. הביאו בהגהות מיימוניות שם אות ג.

קא) גמרא ס"פ יש בערכין דף טז ע"ב. תורת כהנים קדושים פ"ד ה"ח. הובא בס' החנוך פר' קדושים סי' רלט. וראה רמב"ם ס' המצות מ"ע רה. ועי' גמ' פ' אלו מציאות דף לא סוף ע"א. ובשיטה מקובצת שם.

קב) רמב"ם שם ה"ז, מהש"ס דערכין שם, כרב. הגהות מיימוניות אות ה. והתנחומא תזריע ט המובא בהג"מ שם.

קג) נמוקי יוסף יבמות סה, ב כשמואל בערכין שם. רמ"א סי' תרח סוף ס"ב. ועי' פר"ח שם ס"ק ב. ולקמן סי' תרח ס"ה-ו פסק עד נזיפה כר' יוחנן בערכין שם (כמ"א שם ס"ק ג). וראה העו"ב תשכט ע' 54. תשל ע' 57. 61. תשלז ע' 64. תשדמ ע' 80. תשמה ע' 81. תשמו ע' 99. 101. תשמח ע' 75. תשמט ע' 53. תשנב ע' 50.

קד) מ"א סי' תר"ח ס"ק ג בשם ס' חסידים סי' תיג. ולקמן סי' תרח ס"ה לא חילק בזה.

קה) עי' תוס' ס"פ חזקת הבתים דף ס סע"ב ד"ה מוטב. ובפרק במה בהמה דף נה ע"א ד"ה ואע"ג. ע"ז ד, א ד"ה שהיה.

קו) מ"א כאן סי' קנו בשם הגהות מיימוניות ס"ק ד, בשם היראים סי' קצה וסי' רכג. וסי' תרח ריש ס"ק ג, בשם סמ"ק סי' קיב.

קז) פ"ד דביצה דף ל ע"א. ועי' ר"ן שם. ומרדכי שם סי' תרפט. יבמות ס"פ החולץ דף מט ע"ב.

קח) נמוקי יוסף ס"פ הבא על יבמתו. רמ"א סי' תרח ס"ב. ולקמן סי' תרח ס"ה אינו מחלק בין יחיד לרבים כ"א בין מוכיחו ביחיד למוכיחו ברבים (כמשמעות הרמ"א שם).

קט) יבמות ס"פ הבא על יבמתו דף סה ע"ב.

קי) פ"ד דביצה שם. וראה גם לקמן סי' רעו ס"ח וסי"ז. סי' שג סכ"ג. סי' שלח ס"ו. סי' שלט ס"ב. סי' שסה ס"ח. סי' תרח ס"ד. סדר הכנסת שבת.

קיא) שבת פרק במה בהמה דף נד סע"ב. רש"י שם ד"ה בכל.

קיב) מ"א שם ס"ק ב בשם ים של שלמה פ"ד דביצה סי' ב. וראה סדר הכנסת שבת, שמביא ב' שיטות בזה, ומסיים: וכן עיקר להחמיר בשל תורה [אפילו בספיקו].

קיג) הרא"ש פ"ד דביצה. אות ב בשם העיטור הל' יו"ט סי"ג. ר"ן ביצה שם. רמ"א סי' תרח ס"ב. ולקמן סי' תרח ס"ד לא חילק בזה בין יחיד לב"ד. וראה גם סדר הכנסת שבת.

קיד) של"ה בהקדמה. ראה מרדכי ביצה סי' תרפט. תשו' ריב"ש סי' עה.

קטו) רמב"ם הל' שביתת עשור פ"א ה"ז.

קטז) ביצה ל, א.

קיז) ע"פ ישעי' נד, ט.