ח

ח כל המוכיח את חבירו בין בדברים שבינו לבינו בין בדברים שבינו לבין המקום צריך להוכיחו בינו לבין עצמו וידבר לו בנחת ובלשון רכה ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתוקיח ואם דיבר אתו קשות והכלימו עובר בלא תעשהקיט שנאמרקכ ולא תשא עליו חטא כך אמרו חכמיםקכא יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות תלמוד לומר ולא תשא עליו חטא (ואע"פ שרש"י שםקכב פירש דהיינו כשיוכיחנו ברבים להלבין פניו הנה הסמ"ג והרמב"ם פירשו שלא יוכיחנו בדברים קשים עד שפניו נשתנות והיינו אפילו בינו לבינו) מכאן שאסור לאדם להכלים את חבירו אפילו בינו לבינו ואין צריך לומר ברביםקכג לפיכך לא יקראנו בשם שהוא בוש ממנו ולא מספר לפניו דבר שהוא בוש ממנוקכד וכל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבאקכה.

במה דברים אמורים בדברים שבין אדם לחבירו אבל בדברי שמים אם לא חזר בו צריך להוכיחו ברבים עד שיחזור למוטב כמו שעשו כל הנביאים בישראלקכו וכל זה בעבירה שבסתר אבל אם עבר עבירה בגלוי יוכיחנו מיד שלא יתחלל שם שמיםקכז ותלמיד שראה את רבו עובר עבירה יאמר לו למדתני רבינו כך וכךקכח להזכירו אולי שוגג הוא ואם אינו שומע לו לא יוכיחנו עודקכט מה שאין כן בחבירו כמו שנתבארקל:


קיח) רמב"ם הל' דעות פ"ו ה"ז. וראה גם הל' אונאה ה"ל. ומציין שם לרעיא מהימנא ח"ג קדושים פה, ב.

קיט) רמב"ם שם ה"ח. ובס' המצות לאוין סי' שג. סמ"ג לאוין ו.

קכ) קדושים יט, יז.

קכא) תורת כהנים קדושים פ"ד ה"ח. פ"ג דערכין דף טז, ב.

קכב) ד"ה ופניו.

קכג) רמב"ם שם.

קכד) בהזהב דף נח סע"ב ודף נט סע"ב.

קכה) שם. ובמשנה פ"ג דאבות מי"א.

קכו) רמב"ם וסמ"ג שם. וראה גם לקמן סי' תרח ס"ה. הל' אונאה ס"ל.

קכז) סמ"ק סי' קיב. רש"ל. מ"א סי' תרח ס"ק ב. וראה גם לקמן שם ס"ה.

קכח) רמב"ם הל' ת"ת פ"ה ה"ט. שו"ע יו"ד סי' רמב סכ"ב.

קכט) ב"מ לא, א. יראים סי' קצה. הגהות מיימוניות שם אות ד. מ"א סי' קנו ס"ק ב.

קל) בסעיף ז.