ט

ט חייב אדם ליזהר ביתומים ואלמנות אפילו הם עשירים גדולים וכל המקניטן או הכעיסן או הכאיב לבם או רדה בהן או איבד ממונן הרי זה עובר בלא תעשהקלא שנאמרקלב כל אלמנה ויתום לא תענון וכל שכן המכה אותן או המקללן במה דברים אמורים בזמן שעינה אותן לצורך עצמו אבל אם עינה אותן רבן כדי ללמדן תורה או אומנות או להוליכן בדרך ישרה ה"ז מותרקלג ואעפ"כ לא ינהג בהן מנהג כל אדם אלא יעשה להם הפרש וינהלם בנחת וברחמים גדולים אחד יתום מאב ואחד יתום מאםקלד ועד אימת נקראים יתומים לענין זה עד שלא יהיו צריכין לאדם להסמך עליו ולאמנן ולהטפל בהן אלא יהיה עושה כל צרכי עצמו לעצמו כשאר כל הגדולים:


קלא) רמב"ם שם הל' י. ובס' המצות לאוין סי' רנו. והרמב"ן שם. סמ"ג לאוין סי' ח.

קלב) משפטים כב, כא.

קלג) ראה גם הל' נזקי גו"נ ס"ד.

קלד) מדרש הגדול על הפסוק. רמב"ם וסמ"ג שם.