ג

ג אע"פ שהשותה א"צ נטילת ידיםלח מכל מקום אם אוכל דבר שטיבולו במשקהלט בין שמטבלו עתה בין שהיה מטובל מקודםמ ואוכל כשהוא מטובל ומלוחלח שלא נתנגבמא צריך ליטול ידיו תחלה לפי שהמשקים עלולים לקבל טומאה יותרמב שא"צ הכשרמג ועוד שאף משקה חולין שנגעו בו סתם ידים נטמא ונעשה ראשון לטומאהמד ומטמא אוכלין ומשקין אחריםמה בכל שהואמו לפיכך החמירו בה יותר משום סרך תרומה והצריכו נטילת ידים לכל דבר שמלוחלח במשקהמז אפי' הוא משקה שאין במינו תרומה כלל כגון מים ודבש משום סרך תרומת יין ושמןמח.

ואפי' אין מטבל אלא ראש הירק ואין ידיו נוגעות במשקה כלל גזירה שמא יגעו בומט ואפי' לאכול ע"י כף צריך נטילת ידיםנ אם מים מצויין לפניו בתוך מיל או ד' מיליןנא כמו שיתבאר בסימן קס"גנב גזירה שמא יטבלנו בידו כדרכו או יאכלנו בידו כשהוא מטובל ומלוחלח במשקהנג כיון שדרכו להאכל ביד.

אבל דבר שדרכו לאכול על ידי כף לא גזרו שמא יגע בו בידיונד ולפיכך אף אם נגע בידיו דרך מקרה בתוך הכף א"צ נטילת ידיםנה כמו שאין צריך לשתיית משקין לפי שאין דרכם ליגע בהם בתוך הכוסנו ולכן אף אם בא ליגע בהם בתוך הכוס א"צ נטילת ידים ולא עוד אלא אפילו השותה מים בידו מן הנהרנז וכן הטובל אצבעו בשמן או דבש ושאר משקין ומוצץ אח"כ א"צ נטילת ידים לפי שלא תקנו כלל נטילת ידים למשקין אלא ע"י טיבול אוכלין ולא בענין אחר הואיל ועיקר דרך שתיית המשקים הוא בכלינח.

ומכל מקום בדבשנט עב וראוי לאכילהס שרגילים לפעמים לאכול ממנו ביד בלא כלי (אלא שהוא טופח על מנת להטפיח שקרוי משקה לדברי הכל כמו שיתבארסא) יש להחמיר שלא ליקח ממנו באצבע לאכול בלא נטילת ידים כי יש לומר מאחר שתקנו חכמים נטילת ידים לאוכלין שטיבולן במשקה כ"ש למשקים עצמן אם אוכלם בידוסב בדרך אכילה ולא הוציאו מכלל תקנה זו אלא השותה בידו או בכלי לעולם.

ובמדינות אלו לא נהגו רוב המון עם ליטול ידיהם לכל דבר שטיבולם במשקה ויש שלמדו עליהם זכותסג לומר שסמכו על דעת מקצת הראשוניםסד שאמרו שלא הצריכו חכמים נטילת ידים לדבר שטיבולו במשקה אלא בימיהם שהיו אוכלין בטהרה משא"כ עכשיו שכלנו טמאי מתיםסה ואין למחות בידם מאחר שיש להם על מי שיסמוכו אבל העיקר כסברא הראשונהסו ומכל מקום לא יברך על נטילת ידים שספק ברכות להקלסז:


לח) כדלקמן סי"ב וש"נ.

לט) פסחים דף קטו, א. טור ושו"ע ס"ד. וראה גם לקמן סי' תעג סי"ט.

מ) תורת הבית (בית ו שער א). ב"י ד"ה וכתב המרדכי. ט"ז ס"ק ט. שו"ת רדב"ז ח"ד סי' א'קנ (עח) וסי' א'קנד (פג).

מא) כל בו סי' כג בשם הר"ש. ב"י ד"ה וכתב רבינו ירוחם. שו"ע שם. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה ס"כ.

מב) רא"ש חולין פ"ח ס"י. והרב רבינו יונה בפ"ח דברכות (מא, א) ד"ה כל.

מג) פסחים יח, ב. לבוש ס"ה בהג"ה.

מד) רש"י ור"ן פסחים שם ד"ה כל שטיבולו. רבינו יונה שם. ט"ז ס"ק ד. מ"א ס"ק ו.

מה) פרה פ"ח מ"ז. רמב"ם הל' אבות הטומאה פ"ז ה"ה.

מו) רמב"ם הל' טומאת אוכלין פ"ד ה"ב. תוס' פסחים יד, א ד"ה דאיכא. שו"ת רדב"ז שם סי' א'קנ (שזהו טעם החיוב לטיבולו במשקה מקודם, אף שאינו מטבילו עתה ברביעית).

מז) הרב רבינו יונה שם.

מח) שו"ת רדב"ז שם. לבוש ס"ה. אליה רבה ס"ק ט.

מט) פסחים שם. ב"י ד"ה בפרק. שו"ע ורמ"א שם. ט"ז ס"ק ז.

נ) רמב"ם הל' ברכות פ"ו הי"ח. רבינו יונה ברכות פ"ח (מב, א) ד"ה אוכל. טור ושו"ע סי' קסג ס"ב - לענין פת. שיירי כנסת הגדולה הגב"י אות ד. אליה רבה ס"ק ד - אף לענין טיבולו במשקה. וכ"ה לקמן סי' קסג ס"א.

נא) משמעות רמ"א סי' קסג ס"א.

נב) סעיף א - שהן לענין פת והן לענין טיבולו במשקה, הן לענין מפה והן לענין כף, מחלק בין תוך מיל או ד' מילין לבין יותר. ובסדר נט"י לסעודה סכ"ב החמיר בזה בכמה פרטים.

נג) שו"ת מטה יוסף ח"ב סי' יח סי"ז. אליה רבה סי' קסג ס"ק ד.

נד) ט"ז סוף ס"ק ט.

נה) שו"ת בית דוד חאו"ח סוף סי' סז. הובא ביד אהרן מהדורא בתרא ס"ק א. מטה יהודה ס"ק יג.

נו) רבינו יונה שם. ר"ן פסחים פ"י (כה, א) ד"ה והא. לבוש ס"ד. וראה גם לעיל ס"א.

נז) שו"ת רדב"ז שם ד"ה שוב ראיתי שכתב. כנסת הגדולה בהגהות ב"י. מ"א ס"ק יא. וראה גם לקמן סוף ס"ח.

נח) שו"ת רדב"ז שם ד"ה ולענין. כנסת הגדולה בהגהות הטור. מ"א ס"ק ה.

נט) ט"ז ס"ק י.

ס) לתווך בין ט"ז ומ"א הנ"ל.

סא) סעיף ז, לענין מרקחת שהדבש שעליו קרוש. ובסדר נט"י לסעודה סוף ס"כ כתב שאפילו כשהדבש קרוש ואינו טופח על מנת להטפיח אין לאכלו אלא ע"י כף או סכין.

סב) משא"כ כשאוכלן בכף אין צריך נט"י, אם דרכו לאכלו גם ע"י כלי. וכ"ה לקמן סוף ס"ו. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה סכ"ב. וראה כעין זה בשיירי כנסת הגדולה הגב"י אות ד (הובא בעולת תמיד ס"ק ה. באר היטב ס"ק יב), שהכריע במקום שיש מחלוקת, להקל באוכל בכף. וראה העו"ב תתג ע' 61. וראה דעת תורה סי' קנח סוף ס"ד ד"ה ואפילו.

סג) לחם חמודות (דברי חמודות) חולין פ"ח אות מא. מ"א ס"ק ח.

סד) תוס' פסחים שם ד"ה כל. ולדעתם נט"י שלנו לטיבולו במשקה הוא משום נקיות בעלמא, כדלקמן סי"ג וש"נ.

סה) ראה גם לעיל סי' צד ס"א וש"נ.

סו) ב"י ד"ה והתוספות בשם הרבה פוסקים (שצריך נט"י בברכה). שו"ע ס"ד (שצריך נט"י).

סז) רבינו ירוחם נתיב טז סוף ח"ו (הביא ב' דיעות אם צריך לברך והעיקר כדעה הב'). ב"י ד"ה וכתב רבינו ירוחם (שלא יברך מספק ברכות). שו"ע שם (בלא ברכה). וכ"ה לקמן סי' תעג סי"ט. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה ה"כ.