י

י ואפילו אחר שטעם המברך אם שח אחד מהמסובין קודם שיטעום צריך המשיח לחזור ולברך לעצמו אם שח בדבר שאינו מענין צרכי סעודהקלא כי לא תהא שמיעתו הברכה מהמברך גדולה מהמברך עצמו והיה משיח בין ברכה לאכילה שהיה צריך לחזור ולברך משום שהפסיק בין ברכה לאכילה ואף זה הפסיק בין שמיעה לאכילה שהשומע כמברךקלב.

וכן רבים שעושים מצוה אחת ואחד מברך לכולםקלג אם הפסיק אחד מהם בין שמיעת הברכה לעשיית המצוה אע"פ שהמברך כבר עשה המצוה תיכף לברכתו אין זה מועיל לזה שהפסיק בינתיים וצריך הוא לחזור ולברך לעצמוקלד.

ומכל מקום אם בשעה שהבוצע היה מברך המוציא היה אחד מהמסובין נוטל ידיו וכיון לברכת המוציא ואח"כ ניגב ידיו ובירך על נטילת ידים יוצא בברכת הבוצע וא"צ לחזור ולברך ברכת המוציא שברכת על נטילת ידים אינה חשובה הפסק בין המוציא לאכילה לפי שהוא צורך הסעודהקלה:


קלא) תוס' פסחים קא, א ד"ה ורבי יוחנן. רא"ש שם פ"י סי' ה. מרדכי שם לה, א. מ"א סקי"ט. ט"ז סק"ח. וראה לקמן סי"ח. וראה העו"ב תשסה ע' 49.

קלב) ב"י ד"ה כתב הרוקח אם. ט"ז שם. וכדלעיל סי' קד ס"ה וש"נ.

קלג) כדלעיל סי' ח סי"א ולקמן סי' ריג ס"ו.

קלד) ואם עושה המצוה בשליחותו - ראה לקמן סי' תלב ס"ט. וראה שם בקו"א סק"ב ובסי' רסג סט"ו ובקו"א סק"ה.

קלה) ארחות חיים הל' סעודה סי' טו בשם הר"י. שו"ע ס"ז. לבוש ס"ז. מ"א סוסקי"ט. וראה גם לקמן סי' תרמג ס"ד שמטעם זה ברכת הסוכה אינה חשובה הפסק בין ברכת המוציא לאכילה.