ד

ד מהלכות דרך ארץ שלא לבצוע פרוסה קטנה מפני שנראה כצר עין ולא גדולה יותר מכביצהמז בחול מפני שנראה כרעבתן אבל בשבת מצוה לבצוע פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודהמח ואין לחוש לרעבתנות כמו שיתבאר בסימן רע"דמט.

וכל זה כשאוכל לבדו אבל אם אוכל עם בני ביתו או אורחים מצוה מן המובחר לבצוע פרוסה גדולה כל כך שיתן לכל המסובים היוצאים ידי חובתם בברכתו מפרוסה זו שבירך עליהנ ולא מהלחם הנשאר ממנהנא.

ושיעור פרוסת המוציא בין לבוצע בין לכל אחד מהמסובין יש אומריםנב שהוא לא פחות מכזית ויאכלנו כולו בבת אחתנג ויש אומריםנד שא"צ כזית שהרי אפילו כל שהוא ראוי לברך המוציאנה ודי שתהא פרוסת המוציא כחצי זיתנו שלא יהא נראה כצר עין וכן נוהגין:


מז) רמב"ם פ"ז מהל' ברכות ה"ג. טור ושו"ע ס"א.

מח) ברכות לט, ב ורש"י שם ד"ה אכולה. שבת קיז, ב וברש"י שם ד"ה בצע. רמב"ם שם. רמ"א ס"א.

מט) ס"ג. טור ושו"ע שם ס"ב.

נ) רמ"א שם.

נא) מהרי"ל הל' סעודה. מטה משה סי' רפא. מ"א סק"ו.

נב) ב' הדיעות בירושלמי ברכות פ"ו ה"א. הובא ברוקח סי' שכט. וברמ"א שם כ' שצריך ליתן לכ"א כזית.

נג) מ"א סק"ז. וכדלקמן סי' תעה ס"ו.

נד) מ"א שם כ' דסגי בפחות מכזית ולכתחלה יש להחמיר בכזית.

נה) כדלקמן סי' קסח ס"ז וש"נ.

נו) מהרי"ל שם. וראה אליה רבה סק"ב.