ז

ז אם עמד והלך לדבר הרשות אפילו שהה שם הרבה כל שלא שהה כדי שיתעכל המזון שבמעיוס א"צ לחזור ולברך המוציא כשחוזר לאכול במקומו או במקום אחרסא אם לא הסיח דעתו בינתיים אבל אם הסיח דעתו מלאכול עודסב כיון שיש כאן היסח הדעת ושינוי מקום צריך לחזור ולברך המוציאסג מטעם שיתבאר בסי' קע"טסד.

וגם צריך לחזור וליטול ידיוסה אפילו לא שהה כלל שכיון שהסיח דעתו מן האכילה מן הסתם לא נזהר בשמירת ידיו והסיח דעתו מהןסו.

ואפילו לא הסיח דעתו מלאכול אם הפליג הרבה בדברים צריך לחזור וליטול ידיוסז אע"פ שא"צ לברך המוציאסח מפני שמן הסתם הסיח דעתו משמירתןסט כמו שנתבאר בסי' קס"דע.

ויש מי שאומרעא שהוא הדין אם עמד להתפלל באמצע סעודתו צריך לחזור וליטול ידיו אחר התפלה כשחוזר לסעודתו משום חשש היסח הדעת בשעת התפלה אלא א"כ שמר ידיו (כמו שבליל פסח אע"פ שנטל ידיו בטיבול ראשון חוזר ונוטל לסעודה משום חשש היסח הדעת בשעת אמירת ההגדה כמ"ש בסימן תע"העב).

ולפי מה שנתבאר בסי' צ"בעג שהעיקר כהאומרים שהיסח הדעת פוסל בתפלה כמו באכילה א"צ לחזור וליטול ידיו אחר התפלה שהרי משום תפלה עצמה אינו מסיח דעתועד משא"כ באמירת ההגדה בליל פסח שאין היסח הדעת פוסל בה חוששים שמא הסיח דעתועה.

אבל ברכת המוציא א"צ לברךעו לדברי הכלעז אפילו הלך לבית הכנסת להתפללעח ושהה שם הרבה כל שלא הסיח דעתו מלאכול עוד ואין התפלה חשובה הפסק בסעודה אפילו היה מוכרח להפסיק ולהתפלל מפני שאין שהות עוד ביום להתפלל אח"כעט ואע"פ שבשעת התפלה אי אפשר לו לאכול מאומה אינה חשובה הפסק משום זהפ.

ואינו דומה לברכת המזון שחשובה הפסק משום זה להצריך ברכה על כוס ברכת המזון הואיל ובשעת ברכת המזון אי אפשר לשתותפא לפי שברכת המזון הוא סילוק והיסח הדעת על מה שאכל ושתה משא"כ תפלהפב כמו שיתבאר בסי' קע"טפג:


ס) תוס' פסחים קא, ב ד"ה כשהן. רא"ש פ"ו דחולין סי' ה. וכדלקמן סי' קפד ס"ג.

סא) כדלעיל ס"ג.

סב) אף שנתבאר לקמן ריש סי' קעט שהיסח הדעת לא הוי סילוק בסעודה.

סג) רמ"א שם.

סד) סוף ס"א וש"נ.

סה) תוס' ברכות מב, א ד"ה רבי ופסחים שם. רא"ש שם. טור סי' תעז. מ"א סי' קעט סוסק"ב. והיינו כיון שנקרא היסח הדעת לענין ברכה (מ"א שם. ולקמן סי' קעט ס"ה). ולענין הפליג בדברים יתבאר בסמוך דהוי היסח הדעת לענין נט"י אף שאין צריך לברך המוציא. ולענין אם צריך לברך על נטילה זו - עי' לעיל סי' קסד ס"ב. לקמן סי' קעט ס"ה. סי' תעז סוס"ז.

סו) מ"א שם.

סז) יומא ל, א. טור ושו"ע סי' קע ס"א. וראה גם לקמן סי' תעה ס"א.

סח) מ"א סי' קע סק"ד. והיינו לדעה הא' שלפנינו אפילו כשיצא והפליג בדברים, ולדעה הב' דלקמן ס"ח דוקא כשלא יצא.

סט) רש"י יומא שם ד"ה נוטל.

ע) סעיף ב.

עא) מ"א סקי"ג.

עב) סעיף א וש"נ.

עג) סעיף ה וש"נ.

עד) אליה רבה סקי"א. אבן העוזר ס"ו.

עה) אבן העוזר שם.

עו) תוס' פסחים קב, א ד"ה ועקרו וחולין פז, א ד"ה משתא. רא"ש פסחים פ"י סי' כד וחולין פ"ו סי' ו. טור ושו"ע ס"ו.

עז) לדעה הא' שלפנינו - בכל אופן, ולדעה הב' דלקמן ס"ח - כשהתפלל במקומו, או כשהניח מקצת חברים במקומו. ראה עולת תמיד ס"ק ג.

עח) ברייתא פסחים קב, א לתנא קמא דרבי יהודה דרב חסדא קאי כוותיה, והט"ז סק"י לא סמך בעצמו על דבריו, ומה שכתב סוף סי' תעד הטעם שמברכין על כוס שני בסדר של פסח לא קשה מידי לפי מה שכתב המ"א שם, וגם הט"ז עצמו כתב שם תירוץ אחר. וראה גם אליה רבה ס"ק י.

עט) רא"ש פסחים שם. שו"ע ס"ו. וראה גם לקמן סי' רעא סי"א.

פ) ראה הטעם לקמן שם.

פא) כדלקמן סי' קצ ס"א. סי' תעד ס"א.

פב) תוס' פסחים שם וחולין שם. ורא"ש פסחים שם וחולין שם. טור.

פג) סעיף ה. וראה גם לקמן סי' קצ שם. סי' רעא שם. סי' תעד שם.