ג

ג המפסיק לזימון א"צ לחזור ולברך המוציא כשחוזר לסעודתו שאין כאן הפסק והיסח הדעת כללכא כי גם בשמיעתו ברכת הזן היתה כוונתו לאכול עוד ושלא לצאת בברכה זו ולפיכך אם אח"כ נמלך שלא לאכול עוד צריך לחזור ולברך ברכת המזוןכב.

אבל אם לא היה בדעתו לאכול עוד פת רק פרפרת יצא ידי חובת ברכת הזןכג ומתחיל ברכות המזון מברכת הארץכד ומכל מקום יזהר שלא יסיח בינתייםכה ואחר ברכת המזון יברך מעין ג' שהיא ברכה אחרונה על הפרפרת שהיא מחמשת המינין כי לא נפטרה בברכת המזוןכו הואיל ולא בירך בה ברכת הזןכז.

ואם אחר שיצא ידי חובת ברכת הזן נמלך לחזור ולאכול פת צריך ליטול ידיו ולברך המוציא תחילה שכבר עשה סילוק והיסח הדעת בברכו ברכה אחת מברכת המזוןכח (אבל היסח הדעת לבדו אינו זקוק לברך המוציא כמ"ש בסימן קע"טכט):


כא) בה"ג ברכות פ"ז. רא"ש ברכות פ"ז סי"ב. טור ושו"ע ס"ב.

כב) רבינו יונה ברכות מו, א ד"ה ולענין פסקא. רמ"א ס"ב. מ"א ס"ק ד.

כג) פסקי רי"ד שם ד"ה להיכן. הובא בשבלי הלקט סי' קנ. אגור סי' רנט. דרכי משה ס"ק ב. ב"ח סוף ד"ה ומ"ש עד. מ"א ס"ק ג.

כד) גמרא מ[ו], ב לפירוש רש"י שם ד"ה למקום. וכ"נ מדברי רבינו יונה ורא"ש וטור ורמ"א שם (אף שחלקו על פירש"י שם). וראה לעיל סי' קפג ס"י אם נוהגים שהשומעים יוצאים ידי חובת ברכת הזן מהמברך.

כה) שבלי הלקט שם משמייהו דרבוואתא. תניא רבתי סי' כו בשם הגאונים. מ"א שם. והיינו כדי שלא להפסיק באמצע ברכת המזון, כדלעיל סי' קפג ס"י וש"נ. וראה מנחת פתים השמטות לאו"ח. חקרי הלכות ח"ח לב, א.

כו) אף שברכת המזון פוטרת כל מה שאכל בתוך הסעודה, כדלעיל סי' קעז ס"ב.

כז) מ"א שם.

כח) משמעות הרא"ש שם וטור, שלא חלקו על רב האי והראב"ד אלא מטעם שאין כאן היסח הדעת וגמר סעודה. מ"א ס"ק ה.

כט) סעיף א. ובס"ד שם שלענין הלכה ספק ברכות להקל. ולענין נט"י - שם ס"ה.