טו

טו וכן חולה האוכל ביום הכיפוריםס או מי שאוכל דבר איסור מפני הסכנהסא כיון שנהנה צריך לברך בתחילה ובסוף אע"פ שאינו נהנה ברצון כלל אלא מחמת אונס חליו.

ויש אומריםסב שהוא הדין לבריא שאנסוהו לסטים לאכול ולשתות שאע"פ שנהנה מחמת אונס צריך לברך אלא אם כן נפשו קצה מלאכול בענין שאין זו הנאה כללסג על דרך שנתבאר בסי' קצ"זסד ויש אומריםסה שהבריא שאנסוהו לסטים אינו מברך על אכילתו ושתייתו אע"פ שאי אפשר שלא יהנה כי איך יברך ה' שברא מאכל זה או משקה זה ואין לו חפץ בו כלל עכשיו מה שאין כן בחולה שכיון שכבר הוא חולה וחפץ להתרפאות במאכל או במשקה זה כל שכן שחייב להודות לה' שבראם ואף שמשום הנאת רפואה לבדה אין לו לברך ברכת הנהנין מכל מקום צריך לברך משום האכילה והשתיה שהוא חפץ בהם כדי להתרפאות כיון שכבר הוא חולה אבל באונס לסטים אף שכבר באו עליו לסטים אילו לא נברא מאכל לא היו אונסים אותו לאכלו (וספק ברכות להקל):


ס) שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג סי' עא). הובא בתשב"ץ סי' תקסה ובהגהות מיימוניות הל' ברכות פ"ב אות ב (לענין בהמ"ז). טור סוף סי' תריח בשם הרא"ש. מ"א ס"ק כא. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"י ה"ט. סדר ברה"נ פ"ז ה"ט. וראה גם לעיל סי' קצו ס"ה. לקמן סי' תריח סי"ח.

סא) ב"י ד"ה ומ"ש בשם ר"י, שלמד מדין יוהכ"פ הנ"ל. שו"ע ס"ט. מ"א שם. וכ"ה לעיל סי' קצו ס"ה.

סב) מ"א ס"ק כ בדעת המחבר. ט"ז ס"ק יב.

סג) מ"א שם.

סד) סעיף ט.

סה) רמ"א ס"ח לבוש ס"ט. מ"א שם בדעת הרמ"א. אליה רבא ס"ק יג.