ד

ד אין אדם יוצא ידי חובתו בשמיעת הברכה אפילו ענה אמן אלא א"כ שמעה מתחילתה ועד סופהמד ונתכוין לצאת בה ידי חובתומה והמברך נתכוין להוציאומו.

ואז יוצא ידי חובתו בדיעבד אפילו לא ענה אמןמז.

(ולדברי האומרים שמצות של דבריהם א"צ כוונהמח אע"פ שלא נתכוין המברך להוציאו וגם הוא לא נתכוין לצאת בה יצא בין בברכה אחרונה בין בברכה ראשונהמט כגון מי שנטל פרי בידו לאכלו או מצוה לעשותו וקודם שהספיק לברך שמע ברכה זו מפי אחר המברך לעצמו אין צריך לברך ויש לחוש לדבריהם וליזהר שלא ליכנס בספק ברכה לבטלהנ):


מד) ברכות נג, ב. רמב"ם פ"א מהל' ברכות הי"א. כסף משנה שם (דהיינו אפילו ענה אמן). שו"ע ס"ג.

מה) ר"ה כט, א. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

מו) ר"ה שם. ב"י ד"ה ומ"ש רבינו שיוצאין. שו"ע שם. ט"ז ס"ק ג.

מז) ברכות מה, ב. רמב"ם שם. שו"ע ס"ב. וראה גם לעיל סי' רא ס"ה. וכ"ה לענין קדיש קדושה וברכו, כדלעיל סי' קד ס"ה. וראה גם לעיל סי' ח סי"א וש"נ.

מח) מ"א סי' ס ס"ק ג. וראה לעיל שם ס"ה וש"נ.

מט) ב"י ד"ה ומ"ש רבינו. וראה גם לקמן סי' תפט סי"ב וש"נ.

נ) עי' לעיל סי' ו ס"ט. ולקמן שם: שיכוון שלא לצאת. וראה שם סי"ד. וראה תהלה לדוד סי' ו ס"ק ד. שו"ת הד"ר סי' ז. חקרי הלכות ח"ח מז, א. ח"ט ח, א. העו"ב תתיח ע' 67. תתיט ע' 51 וע' 69.