יב

יב גזל צמר שלא נטווה וטוואן הגזלן לשם ציצית אם עדיין לא נתייאשו הבעלים ממנו הרי הם פסולים לציצית מפני שהם עדיין גזל ואינם של גזלן כלל שהרי לא קנה אותן בשינוי זה שעשאן חוטין מפני שהוא שינוי החוזר לברייתו שהרי החוטין אפשר לחזור ולעשות אותן צמרמט אבל אם כבר נתייאשו הבעלים ממנונ או אפילו אם לא נתייאשו עדיין אלא שהגזלן עשה בצמר זה שינוי גמור שאין חוזר לברייתונא (ד) כגון שליבן את הצמר בגפרית ועל דרך שנתבאר בח"מ סי' ש"סנב ע"ש כיון שהגזלן קנה את הצמר לגמרי דהא אפילו אם הצמר הוא בעין אין צריך להחזיר להנגזל אלא דמי הצמרנג א"כ הרי היא כשלו ממש לכל דבר ולכן הציצית שעשה ממנו הרי הם כשרים אבל מכל מקום לא יברך עליהםנד דאין זה מברךנה אלא מנאץ כיון שעל ידי גזילה בא הציצית לידו:


מט) מ"א ס"ק י.

נ) נימוקי יוסף הלכות ציצית ד"ה והלכתא (הובא בב"י), כיון דיאוש ושינוי החוזר לברייתו קונה, כדלקמן בחו"מ דיני גזילה וגניבה סכ"ג וש"נ. וראה חקרי הלכות ח"ה יב, א. ח"ט ע' 34 ואילך.

נא) מ"א שם. ועי' בקו"א.

נב) בש"ך ס"ק ג וס"ק ה. וראה גם לקמן חו"מ דיני גזילה וגניבה סכ"ג.

נג) חושן משפט סי' שנג סעיף ב. וראה גם לקמן סי' תרמט ס"ה.

נד) רמ"א סוף סעיף ו (ולענין ברכה כו'). וראה גם לקמן סי' כה סל"ה. סי' תנד ס"י. סי' תקפו ס"ד. סי' תרלז סי"א. סי' תרמט ס"ה. ולענין ברה"נ ראה לקמן סי' קצו ס"א.

נה) ב"ק צד, א.