ג

ג וצריכים שיהיו טווין ושזורין לשם ציצית דוקאיא דהיינו שיאמר בתחלת הטוויה והשזירה שהוא עושה כן לשם ציציתיב או שיאמר לאשה טווי לי ציצית לטליתיג שנאמר תעשה לך לשם חובתךיד ואם לא היו טווין לשמןטו או שלא היו שזורין לשמןטז פסולין. ויש בעלי נפש שמחמירין על עצמןיז אפילו בניפוץ הצמריח אבל אין נוהגין כןיט:


יא) שו"ע סעיפים א-ב.

יב) ולענין מחשבה עי' שו"ת צ"צ חאו"ח סי' ב אות ד, ובחאה"ע סי' רפה אות ג. ולענין תפילין ראה לקמן סי' לב סי"א. ולענין ציצית מכונה ראה אג"ק ח"ג ע' ב. ח"ו ע' רו וע' רצג. חי"א ע' רחצ. חי"ג ע' תכו.

יג) ראה שו"ת צ"צ חאו"ח שם, שהוא מטעם שומע כעונה. ובסדור: צריך להזהיר לנשים העושות ציצית שתוציא בפיה בפירוש בתחילת הטוויה שהיא עושה כן לשם ציצית וכן בהתחלת השזירה.

יד) סוכה ט, א. לבוש סעיף א.

טו) שו"ע סעיף א.

טז) מ"א ס"ק ג. וראה חקרי הלכות ח"ה ע' 22.

יז) דרכי משה בשם אגור (הל' ציצית סי' כג).

יח) בכת"י: שיהא לשם ציצית דוקא.

יט) רמ"א סעיף א. לבוש סעיף ג.