ו

ו כל מקום שצריך להשתייר כדי עניבהכז יש אומריםכח שצריך להשתייר כל הגדיל שלם ומן הענף ישתייר כדי עניבה וי"אכט שאפילו אם נפסקו במקום שהם כרוכים בגדיל ולא נשתייר בהם ממקום שנפסקו עד מקום שיוצאים מן הכנף דהיינו התחלת הגדיל אלא כדי עניבה כשר ולסברא הראשונה שבראש סעיף ב' אפילו נפסקו כל החוטין הכרוכין בגדיל ולא נשתייר מהם אלא כדי עניבה כשר ומכל מקום באותו מקצת גדיל שנשתייר יתיר ממנו קצת כריכותל כדי שיהיה בו ג"כ ענף מעט כגון אם נשתייר מן הגדיל ג' חוליות יתיר ממנו ב' חוליות ויניח חוליא אחת כדי שיהיה שליש גדיל ושני שלישי ענף ומנהג העולם להחמיר להצריך כדי עניבה מן הענף היוצא מן הגדיללא כסברא הראשונה שבסעיף זה אבל אם אי אפשר בענין אחר כגון במקום שאין ציצית מצוייםלב יש לסמוך על סברא האחרונהלג ומכל מקום לא יברך על ציצית אלולד דספק ברכה להקל וגם לא יצא בהם בשבת לרשות הרביםלה:


כז) טור ושו"ע ולבוש סעיף ג.

כח) תוס' מנחות לח, ב (ד"ה כדי לענבם) מתוך שיטת רש"י.

כט) תוס' שם. רא"ש הל' ציצית סי' ז. טור בשם ר"י. ובסדור ד"ה אם נפסק כתב "אם נפסק אפילו חוט אחד מעיקרו דהיינו על הכנף או אפילו תוך הגדיל פסולה", והיינו אפילו במקום שא"צ כדי עניבה.

ל) באר היטב ס"ק ו בשם הלכות קטנות ח"ב סי' קיח. ועי' תהלה לדוד סק"ה. חקרי הלכות ח"ה כא, א. יגדי"ת (נ.י.) ח"א ע' מב.

לא) שו"ע שם.

לב) מ"א ס"ק ז.

לג) שו"ע שם.

לד) מ"א שם. ועי' חקרי הלכות שם יז, א ואילך.

לה) מטעם דלעיל סי' י סט"ז. לקמן סי' יג ס"א.