ה

ה כל המצות צריכות כוונה לצאת ידי חובה בעשיית אותה מצוהכז ואם עשאה בלא כוונה לצאת ידי חובתו אלא כמתעסק בעלמא או לכוונה אחרת ולא לשם אותה מצוה לא יצא ידי חובתו מן התורהכח ויש אומריםכט שמצות אין צריכות כוונה ואף המתעסק יצא בדיעבדל והלכה כסברא הראשונהלא במה דברים אמורים במצות של תורה אבל בשל דברי סופרים י"אלב שהלכה שא"צ כוונה ויש חולקיןלג כמו שיתבאר בסי' תע"הלד וקריאת שמע היא מן התורהלה וצריכה כוונה לדברי הכל.

ואף להאומרים שאפילו מצות של תורה א"צ כוונה מכל מקום בקריאת שמע צריך כוונת הלב שיבין מה שהוא אומר בפיולו ולא אמרו שאינו צריך כוונה אלא בכוונה לצאת ידי חובה אבל צריך כוונת הענין כלומר שלא יהרהר בדברים אחרים כדי שיקבל מלכות שמים בהסכמת הלב ואינו דומה לשאר מצות שהן מצות עשייה וכל שעשה מצותה אע"פ שלא כיון לה הרי קיים מצות עשייתה אלא שאין זה מן המובחר וכ"ש אם כיון לצאת אע"פ שהרהר בה באמצע בדברים אחרים יצא לדברי הכללז אבל קריאת שמע ותפלה שהן קבלת עול מלכות שמיםלח או סידור שבחיםלט אינו בדין שיהיה לבבו פונה לדברים אחריםמ.

וכל זה בפסוק ראשון של קריאת שמע שהוא שמע ישראלמא שהוא עיקר קבלת מלכות שמיםמב וכן בברכה ראשונה של תפלהמג אבל מואהבת ואילך אין הכוונה מעכבת בדיעבד ואפילו היה קורא בתורה או מגיה הפרשיות אלומד בעונת קריאת שמע יצא ידי חובתו אף על פי שלא נתכוין לצאת ידי חובתומה והוא שנתכוין בפסוק ראשון (א) (מפני שעיקר קריאת שמע אינה אלא פסוק ראשון בלבדמו שהוא מן התורהמז והשאר שתיקנו חכמים לא הצריכו כוונה אלא לכתחלה אבל אם קרא השאר בלא כוונה א"צ לחזור ולקרות בין שקרא בלא כוונה לצאת בין שלא בכוונת הענין.

ואף להאומרים שאף מצות של דברי סופרים צריכים כוונה לצאת מכל מקום בקריאת שמע כיון שאינה מצות עשיה אלא קבלת מלכות שמים ועול מצות שהוא דבר התלוי בכוונת הענין לפיכך כיון שלא הצריכו לחזור ולקרות מפני חסרון כוונת הענין לא הצריכו גם כן לחזור מפני חסרון כוונה לצאת כי מה בצע שיחזור לדבר בלי לב ודי במה שהצריכוהו לקרות בכל יום שעל ידי כן יבא גם כן לקבלה בלב ברוב הפעמים שהרי לכתחלה הצריכו כוונה אלא שאם אירע מקרה שלא נתכוין לא הטריחו לחזורמח.

אבל להאומרים שמואהבת ואילך הוא ג"כ מן התורה צריך כוונה לצאת בכל מה שהוא מן התורה אבל כוונת הענין די בפסוק ראשון לדברי הכל בדיעבדמט):


כז) בה"ג הל' ברכות ריש פ"ב ופ"ז. וסוף הל' ר"ה (הובא בטור כאן). רי"ף ספ"ג דר"ה. רמב"ם הלכות שופר פ"ב ה"ד. רא"ש ספ"ג דר"ה סי' יא (הובאו בטור כאן ובסי' תקפט). כר' זירא ר"ה כט, א. טור ושו"ע ס"ד. וראה רש"י ברכות יג, א ד"ה ש"מ וד"ה כוון.

כח) עי' חקרי הלכות ח"ט מט, ב.

כט) רשב"א ברכות יג, ב ד"ה שמע ישראל. ר"ן ספ"ג דר"ה בשם הגאונים. הובאו בב"י או"ח סי' תקפט.

ל) היינו כשתוקע לשיר או להתלמד וכיו"ב ולא לצאת ידי חובתו, כדלקמן סי' תעה סכ"ח וסי' תקפ"ט ס"ה-ו. וראה רש"י ר"ה כח רע"ב. וראה מהרש"א שם. ועי' לקמן סי' תפט סי"ב שהמתכוון שלא לצאת אינו יוצא לד"ה. ועי' העו"ב (ירות"ו) ח, סב.

לא) שו"ע ס"ד ובסי' תקפט ס"ח. וראה גם לקמן סי' תעה סכ"ח. סי' תקפט ס"ה.

לב) רדב"ז (עיי"ש ח"ד סי' (כ) א'צד). הובא בכנסת הגדולה סי' תקפט הגהות הטור ובמ"א ס"ק ג ובאליה רבה ס"ק ג. משפט צדק ח"ב סי' סב. ב"ח סי' תעה ד"ה ומ"ש הרא"ש. עסי' תר"ץ ס"ט בב"י ד"ה וצריך שיכוין. וראה קונטרס אחרון בסופו.

לג) פרי חדש סי' תעה ס"ד וסי' תפט ס"ד.

לד) סעיף כט וש"נ. ומסיים שם: וטוב לחוש לדבריהם. ועי' לקמן סי' ריג ס"ד. סי' תפט סי"ב.

לה) עי' סי' סז. וראה גם לעיל רס"י נח.

לו) ראה לקמן סי' סב ס"ב. רס"י צח. סי' קפה ס"ב.

לז) עי' חקרי הלכות ח"ט נא, א.

לח) פסוק ראשון של קריאת שמע, כדלקמן סי' סא סי"ד וש"נ.

לט) ברכות ראשונות של תפלה, כדלקמן רס"י קיב וש"נ.

מ) רשב"א ברכות יג, ב ד"ה שמע. הובא בב"י סי' סג ד"ה כתב הרמב"ם. שו"ת רשב"א ח"א סי' שדמ. רדב"ז שם. מ"א סק"ד. וראה גם רא"ה והשלמה ברכות שם. וראה צמח צדק אה"ע סי' רטז אות ד.

מא) ברייתא ברכות יג, ב כר"מ. רמב"ם הל' ק"ש פ"ב ה"א. שו"ע סעיף ה וסי' סג סעיף ד. וראה גם לקמן סי' סא סוס"ז. סי"ד. סי' סג ס"ה. סי' קפה ס"ב.

מב) לבוש סעיף ה.

מג) כדלקמן סי' קא ס"א וש"נ.

מד) שבזה כותב רש"י ברכות יג, א ד"ה בקורא, שאין כאן אפי' כוונת קריאה. ועי' קונטרס אחרון דהיינו כדעת הרשב"א בברכות שם לדעת הרמב"ם שם. ולדעת הראב"ד והטור סגי עכ"פ בלא כוונה לצאת י"ח.

מה) רמב"ם שם. שו"ע סעיף ה. מ"א ס"ק ד.

מו) עי' קונטרס אחרון.

מז) עי' לעיל סי' נח ס"א וש"נ.

מח) עי' סי' סא שו"ע ושוע"ר ס"א ומ"א שם ס"ק יד. לקמן שם סכ"ג. וסי' סג ס"ה. לקמן שם ס"ו.

מט) לעיל סי' נח ס"א וש"נ.