ז

ז צריך להדגיש בדלי"תלט שלא תהיה כרי"שמ ולא שיקראנה בדגש שהרי אין בה דגש אלא שיטעימנה בפה יפהמא וכל שכן שלא יפה עושים המדגישין ומאריכין יותר מדאי ונראה כאלו הד' נקודה בשו"אמב ומה שאמרו להאריך בד' של אחד לא אמרו להאריך ולמשוך בקריאת הד' שהרי כל אות שבסוף התיבה ואין נקודה תחתיה היא נחטפת לגמרי אלא יאריך במחשבתו להמליכו בד' רוחות בקריאת הד' ואחריה בטרם שיתחיל ברוך שםמג.

ואף מי שאינו מאריך בד' של אחד יש לו להפסיק מעט בין אחד לברוךמד כי עיקר קיבול מלכות שמים הוא בפסוק ראשוןמה ויש לו להפסיק בינו לבין שאר דברים:


לט) גירסת הראבי"ה סי' מו (הובא בטור) בירושלמי ברכות פ"ב ה"א.

מ) טור ושו"ע סעיף ז.

מא) מ"א ס"ק ו בשם ר' יוסף קלמנקש.

מב) של"ה במסכת תמיד עניני תפלה ד"ה ז"ל אבא מורי, בשם מהר"ש מלובלין. הובא במ"א שם.

מג) תרומת הדשן סי' כז. מ"א סי' קכח ס"ק עג.

מד) ירושלמי פסחים פ"ד ה"ט. סדר רב עמרם. תוס' מנחות עא, א ד"ה וכורכין. רוקח סי' שכ. רמ"א סעיף יד.

מה) רש"י סוף פרק ד דפסחים נו, א ד"ה ולא. הרב רבינו יונה ברכות טו, ב ד"ה רבא. ב"י ד"ה וצריך להפסיק. וראה לקמן סי"ד.